א. מעלת תפילה בבית הכנסת – מצוות התפילה היא נוראה ונשגבה, ועולמות עליונים תלויים בה, וגם הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו תלויה בה, לכן צריך האדם להשתדל להתפלל בבית הכנסת כיון שהוא כדוגמת בית המקדש. ולכן נקרא "מקדש מעט" ששם הוא מקום השראת השכינה. ומעלת אדם המתפלל בבית הכנסת גדולה יותר מאדם המתפלל בביתו, הן מצד שמתפלל בציבור והן מצד קדושת המקום ולכן תפילתו שם נשמעת יותר[1].
מקום הראוי לתפילה
א. מתפלל אחורי בית הכנסת – אמרו חז"ל[2]: "המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע". וישנה מחלוקת על דינו של אדם שעומד בחצר שלפני בית הכנסת מאחורי הכותל לאיזה כיוון הוא צריך להתפלל, האם לצד בית הכנסת או לכיוון בית המקדש – לכן לא יתפלל שם כלל[3].
ב. ברוב עם – טוב להתפלל בבית הכנסת שיש בו רוב עם. ויזהר בזה בכל התפילות[4].
ג. שכר פסיעות – טוב להתפלל בבית כנסת רחוק כדי שיקבל שכר פסיעות בהליכתו לשם[5].
ד. ציורים – אסור לצייר ציורים בבית הכנסת, ואפילו ציורים שאינם בולטים[6].
ה. חלונות – טוב להתפלל בבית כנסת שיש בו חלונות לכיוון ירושלים. וטוב לעשות בבית הכנסת י"ב חלונות, דהיינו ג' חלונות לכל צד[7].
ו. פתח בית הכנסת – טוב לעשות את פתח הכניסה לבית הכנסת מול הצד שאליו מתפללים, דהיינו אם עומדים לתפילה לצד מזרח ושם ההיכל, יעשו את הפתח מצד מערב וכיוצא בזה. ודבר זה אינו מעכב, לכן בתי כנסיות שבנויים אין חיוב להרוס את המקום או את הכניסה[8].
ז. תפילה מול פתח – בית כנסת שיש חלון בתקרה שבין התיבה להיכל, טוב להתפלל לפני אותו הפתח כדי שקודם שיעמוד לתפילת י"ח יוכל להסתכל לשמים ולהכניע לבו[9].
ח. תפילה במקום פרוץ – לכתחילה לא יתפלל במקום פרוץ כיון שכשמתפלל במקום צנוע יש עליו אימת מלך ולבו נשבר. ואם אין מקום אחר להתפלל בו – מותר להתפלל גם במקום פרוץ[10] (ועי' לעיל בדיני תפילה במקום פרוץ פרק ט"ו סעי' מ"ב).
ט. עשרה ראשונים – מצווה להיות מעשרה הראשונים שמגיעים לבית הכנסת. וככל שמקדים לבוא – שכרו גדול יותר. אך לא יגיע לבית הכנסת כדי להיות מעשרה הראשונים ואח"כ ייצא להתפלל במקום אחר, אלא היכן שהגיע יתפלל תפילתו[11].
גם במנחה וערבית ישנה מצווה להיות מעשרה ראשונים[12].
י. עשרה אחרונים – כשם שמצווה להיות מעשרה הראשונים, כך מצווה להיות מעשרה הנשארים אחרונים. ויזהר שלא יהיה הראשון מהעשרה האחרונים שיוצא מבית הכנסת, כיון שהוא הגורם לסילוק השכינה, שכל עוד יש עשרה בביהכ"נ שכינה שם, אלא ימתין עד שייצא מישהו מהנשארים ואחר כך ייצא הוא, ויש אומרים שכל זה הוא אם יוצא קודם סיום התפילה דהיינו קודם שסיימו לומר "עלינו לשבח", אבל אם סיימו כבר את התפילה – יכול לצאת מיד כיון שבסיום התפילה השכינה שהייתה שם הולכת[13].
יא. ריצה לבית הכנסת – מצווה לרוץ בדרכו כשהולך לבית הכנסת ולכל דבר מצווה, ואפילו בשבת[14], וירוץ כ"איש מהיר במלאכתו"[15], ולא בצורה שילעגו עליו, ואם לא יכול לרוץ ישתדל לילך מהר בסמוך לכניסתו לביהכ"נ[16].
יב. הכניסה לבית הכנסת – כשיגיע לפתח ביהכ"נ יהלך בתוכו באימה ויראה, כיאה להיכלו של מלך הכבוד[17].
יג. התעכבות – "בבית אלוקים נהלך ברגש"[18], ולכן טוב להתעכב מעט בפתח בית הכנסת קודם שיכנס, כדי שיראה עצמו חרד וירא להיכנס בהיכל מלכו של עולם. ועניין זה מועיל מאוד לשלמות האדם[19].
יד. אמירת פסוקים – כשנכנס לבית הכנסת יאמר פסוק[20]: "ואני ברוב חסדך אבא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", ונוהגים להרכין מעט את הראש והגוף כשאומרים תיבת "אשתחוה". ויש נוהגים להוסיף פסוקים אלו שהם נגד ג' האבות, אברהם יצחק ויעקב:
"ה' צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה"[21].
"ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך"[22].
"ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו"[23].
את שלושת הפסוקים האחרונים יכול לומר כשהולך למקומו אך עדיף לאומרם כשעומד בפתח[24].
פסוק: "ואני ברוב חסדך" וכו' יאמר רק אם עטוף בטלית ומעוטר בתפילין. ובשבת ויו"ט יכול לאומרו אפילו שיש עליו רק טלית קטן[25].
טו. הקפת התיבה – טוב להקיף את התיבה שבבית הכנסת קודם שמתפלל, ואם הוא לא תלמיד חכם ואין רגילים בבית הכנסת להקיף את התיבה – לא יקיף כיון שיש בזה חשש ליוהרא[26].
טז. נטילה קודם תפילה – טוב שאדם ירא שמים יקפיד ליטול את ידיו קודם כל תפילה אעפ"י שנטל ידיו בבוקר (ואם נגע בידיו במקומות המכוסים וכדו' – עיין לעיל פרק ב'). וצריכים הגבאים שבכל בית כנסת לדאוג ולארגן את כל הדרוש לכך[27].
*עיין בפרק ??? עוד בדינים אלו.
מקום התפילה
א. קביעת מקום – צריך האדם לקבוע לו בית כנסת מיוחד להתפלל בו, ובביהכ"נ עצמו יקבע לו מקום מיוחד לתפילה[28]. ועיקר קביעות מקום הוא בתפילת ה"עמידה"[29]. וכל שמתפלל בתוך ארבע אמות של מקומו – כמקומו דמי[30].
ב. מניעת מחלוקת על מקום – אעפ"י שקביעת מקום בביהכ"נ חשובה מאוד, אם בא לביהכ"נ ורואה שאחר התיישב במקומו, לא יריב איתו ולא יעורר מחלוקת על זה, אלא יתפלל באותה העת במקום אחר[31].
ג. קביעות בכל מקום – גם במקומות שאינו מתפלל שם בקביעות, כגון בביתו וכדו' – יקבע לו שם מקום מיוחד לתפילתו[32].
ד. תפילה במקום קדוש – צריך להשתדל להתפלל במקום הקדוש ביותר שיכול, והכותל המערבי או מקום שיכול לראות ממנו את מקום בית המקדש הוא קדוש ביותר, ובית הכנסת שנמצא בתוך חומות ירושלים יותר מקודש מכל בית כנסת אחר כיון שכל ביכ"נ שקרוב יותר לבית המקדש קדושתו גדולה יותר כי שם שער השמים, אבל אסור להיכנס ולהתפלל במקום המקדש עצמו (היינו בכל הר הבית)[33], כיון שכולנו טמאים בטומאת מת ושאר טומאות, ואפילו אם נטהר משאר הטומאות אין אנו יודעים את המקום המדויק של העזרה והחיל[34].
ה. תפילה ברכב – אדם שנוסע במכונית פרטית וצריך להתפלל, לא יתפלל תוך כדי נהיגה אלא יעצור את רכבו ויתפלל[35].
ו. מקום מוצנע – אם היה בדרך והגיע זמן התפילה, יחפש מקום מוצנע להתפלל בו כגון בין האילנות, מאחורי תחנה וכד', כדי שתהיה אימת מלך עליו ויוכל להתפלל בהכנעת הלב. ואם יש באותו מקום חצר נקייה יתפלל בה אעפ"י שאין לה תיקרה. ואם אינו מוצא מקום מוצנע יתפלל בכל מקום נקי[36].
ז. תפילה בשמחה – אסור להתפלל כשהוא עצב כיון שאז מפסיד את התועלת הגדולה שמקבל ע"י התפילה, אלא יתפלל כל תפילתו בשמחה, פרט לשעה שבה אומר וידוי שאז צריך שיתעצב על עוונותיו[37].
ח. צדקה – טוב לתת צדקה קודם התפילה, שנאמר[38]: "אני בצדק אחזה פניך"[39].
ט. בקול נמוך – יתפלל תפילתו בקול נמוך ואפילו כשאומר זמירות, כדי להראות הכנעה. ורק בשבת יכול להגביה את קולו בנעימה מעט לכבוד השבת[40].
י. ישיבה באימה – ישב באימה וביראה ולא ישען לאחור או לצדדין בצורה שאינה ראויה, ולא יפשוט רגליו לפנים או ירכיבם זה על גבי זה וכן כל כיוצא בזה[41].
יא. קריאת פסוקים בטעמים – כשאומרים פסוקים בתפילה – טוב לקרותם בטעמים שלהם כי כך היה מנהג האר"י ז"ל[42].
יב. ניקוי האוזן והאף – לא ינקה אוזניו וחוטמו בידיו בתוך התפילה מתחילה ועד סוף, וע"י מטפחת מותר[43]. ואם הכניס ידו לתוך אוזנו או לתוך אפו, או אם נגע בהפרשת האוזן או האף, צריך ליטול את ידו שנגע בה, והמחמיר ליטול שתי ידיו – תבוא עליו ברכה[44].
יג. פרשת העקידה – ישתדל כל אדם לומר בכל יום קודם פרשת העקידה, מודעה המוזכרת בספר "עוד יוסף חי" ובסידורים. ויאמר אותה בין בחול ובין בשבת ויו"ט כיון שיש בה צורך גדול עפ"י הסוד[45] (ובפרט את התפילה המופיעה בסידור "קול אליהו" עמוד ס"ח).
צריך לסדר תפילתו קודם שמתפלל
א. תפילה מהסידור – טוב שיתפלל את תפילתו מתוך סידור כדי שיכוון בתפילתו, וכדי שלא ידלג אותיות או מילים. ורמז לדבר בפסוק[46]: "אמר עם הספר, ישוב מחשבתו הרעה"[47].
ב. סידור שלם- אם מתפלל בסידור שבו לא כל התפילה נמצאת במקום אחד אלא צריך לדפדף בין קטע לקטע, יסמן לפני התפילה את כל המקומות הצריכים לתפילה, כדי שלא יצטרך לחפשם באמצע התפילה. והיום שיש שפע ומצוי לרבים לקנות סידורים שמסודרים מתחילתם עד סופם – ראוי לאדם לקנות סידור כזה[48].
ג. סידור התפילה בזמנים מיוחדים – טוב שאדם לפני כל חג ומועד ילמד את סדר התפילה (ולפני ראש חודש ילמד את סדר תפילת מוסף של ר"ח) כדי שתפילתו תהיה שגורה בפיו, ועכשיו נהגו העולם להקל בזה. ויש שמלמדים זכות על המקילים כיון שלדעתם צריך לסדר תפילתו רק אם מתפלל בעל פה ובלי סידור (אך דעת מרן היא שיסדר תפילתו אפילו אם מתפלל מתוך סידור). ואעפ"כ צריך ירא שמים להקפיד על הלכה זו ולסדר תפילתו, ובפרט את אותם התפילות שמתפללים אותם לעיתים רחוקות[49].
ד. פרוש המילים –לפני כל חג צריך ללמוד את פירוש מילות התפילה ובפרט את פירושם של הפיוטים שלשונם קשה, ואין להקל בזה[50].
ה. ברכת הלבנה – אם אומר את ברכת הלבנה בציבור – לא צריך לסדרה לפני כן, אך אם אומרה ביחיד – יסדרה או שיאמרה מתוך סידור[51].
ו. לא לדבר – ישתדל שלא לדבר כלל משעה שקם עד שמתפלל תפילת שחרית[52].
ז. שאלת שלום – אם הגיע זמן תפילת שחרית, אסור לאדם ללכת לבית חברו לשאול בשלומו ולומר לו "שלום" (ואם עושה כן כאילו עשאו ח"ו במה, אלוה[53]) אבל מותר לומר לו "בוקר טוב" וכד'. ויש אומרים שגם אם לא הלך לבית חברו אלא פגש בו ברחוב לא יאמר לו "שלום" אלא "בוקר טוב". ואם רגיל לומר תמיד "בוקר טוב" ישנה ויאמר "צפרא טבא" וכדו' כדי שישים לב שלא יתעכב עד שיתפלל[54].
כשהולך בשבת לפני התפילה ופוגש בחברו לא יאמר לו "שבת שלום" אלא "שבתא טבא"[55].
ח. נשיקת היד – קודם התפילה לא ינשק את ידיו של רבו ולא יתן שינשקו את ידו[56].
ט. אכילה ושתיה – אסור לאכול ולשתות קודם תפילת שחרית, ולדעת הרמב"ם אפילו מים אסור לשתות, ובזוהר הקדוש החמיר בזה מאוד[57].
י. תרופה – חולה שצריך לקחת תרופה – יכול לקחתה קודם התפילה[58].
יא. בשעת הצורך – מי שאינו יכול לכוון בתפילה מבלי שישתה קפה או תה, דינו כחולה שמותר לו לשתות לפני התפילה, ויכול לשתותו עם סוכר. ויזהר כששותה שלא ישתה במסיבת חברים אלא לבדו. ואעפ"כ טוב שאדם יזהר בזה מאוד כי מלבד חומר האיסור בזה עפ"י הזוה"ק, לדעת הרמב"ם יש בזה איסור דאורייתא[59].
מי שאינו יכול להתפלל כל עוד לא טעם גם עוגה וכד' – דינו כחולה ויכול לאכול[60].
יב. התחיל לאכול קודם עלות השחר – אם התחיל לאכול קודם עלות השחר – צריך להפסיק[61].
יג. החזקת ילד – יזהר לא להחזיק ילד בחיקו כשיגיע זמן תפילה כיון שיכול לטנף את בגדו ויהיה טרוד בניקיונו ויעבור זמן תפילה[62].
יד. עיסוק בצרכיו – אם הגיע זמן תפילה, יזהר שלא לעסוק בשום דבר מצרכיו עד שיתפלל, אך קודם עלות השחר – מותר לו לעשות מלאכה[63].
טו. צרכי מצווה –מותר לעסוק בצורכי מצווה קודם התפילה, כגון לקנות דברים הצריכים לו לשבת ויו"ט או לסעודת מצוה – אך ראוי להחמיר גם בזה[64].
טז. לימוד – אסור ללמוד משהגיע זמן התפילה, ולכן ישער את הזמן שיספיק להתפלל עד שיגיע לתפילת שמונה עשרה בנץ החמה, ואם יישאר לו עוד זמן – רשאי ללמוד[65].
אם אדם מלמד לאחרים – יכול להמשיך וללמד כיון שהם יזכירו לו כשיגיע זמן התפילה[66].
יז. זמן התפילה כשמתפלל יחיד – אם נאנס ומתפלל יחיד בביתו, ישתדל להתפלל באותה השעה שהציבור מתפללים כיון שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים[67].
יח. רחצה – לא יתרחץ קודם התפילה אלא אם יש לו ריח רע או שאינו יכול להתפלל, אמנם קודם עלות השחר – יכול להתרחץ[68].
יט. טבילה – מותר לטבול במקווה קודם התפילה, ויכול להתקלח קודם טבילה[69].
[1] בא"ח פרשת מקץ בהקדמה.
[2] ברכות ו' ע"א.
[3] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ב. שו"ע סי' צ' סעי' ז', ועי' לעיל הלכות תפילה.
[4] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ג.
[5] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ג. מג"א סי' צ' ס"ק כ"ב. שדי חמד כללים א' אות קפ"ט.
[6] שד"ח כללים א' אות קפ"ט.
[7]בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ג. שו"ע סי' צ' סעי' ד'.
[8] שו"ע סי' ק"נ סעי' ה'. שדי חמד שם אות ד'.
[9] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ג.
[10] שו"ע סי' צ' סעי' ה'.
[11] שו"ע סי' צ' סעי' י"ד. כה"ח שם ס"ק צ"ו. משנ"ב שם ס"ק מ"ז. בא"ח פרשת מקץ סעי' א'.
[12] בא"ח פרשת ויקהל סעי' ו'. ועי' כה"ח סי' צ' ס"ק צ"ט.
[13] בא"ח פרשת מקץ סעי' א'. אחרונים.
[14] שו"ע סי' צ' סעי' י"ב. בא"ח פרשת מקץ סעי' ב'.
[15] עפ"י משלי כ"ב, כ"ט.
[16] בא"ח פרשת מקץ סעי' ב'. כה"ח סי' צ' ס"ק פ"ו.
[17] בא"ח פרשת מקץ סעי' ב'. כה"ח סי' צ' ס"ק פ"ז. משנ"ב שם ס"ק מ"א.
[18] תהלים נ"ה, ט"ו.
[19] בא"ח פרשת מקץ סעי' ג' עפ"י שער הכוונות. כה"ח סי' כ"ה ס"ק כ"ד.
[20] תהלים ה', ח'.
[21] תהלים מ"ו, ח'.
[22] תהלים פ"ד, י"ג.
[23] תהלים כ', י'.
[24] בא"ח פרשת מקץ סעי' ג'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק כ"ה.
[25] בא"ח פרשת מקץ סעי' ג'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק י"ג, כ"ה.
[26] כף החיים פלאג'י סי' י' סעי' ח'.
[27] בא"ח פרשת יתרו סעי' י"ז.
[28] שו"ע סי' צ' סעי' י"ט. בא"ח פרשת מקץ סעי' ד'.
[29] בא"ח פרשת מקץ סעי' ד'.
[30] כה"ח סי' צ' ס"ק קכ"ג. משנ"ב שם ס"ק ס'.
[31] אחרונים.
[32] בא"ח פרשת מקץ סעי' ד'. כה"ח סי' צ' ס"ק קי"ח. משנ"ב שם ס"ק נ"ט.
[33] ולצערנו מתקיים בנו הפסוק באיכה פרק ה' פסוק י"ח, ויש לנו להתנחם בדברי ר"ע במסכת מכות דף כ"ד ע"ב.
[34] עוד יוסף חי פרשת יתרו סעי' א'. רמב"ם הלכות ביאת מקדש פ"ג. כה"ח סי' צ"ד ס"ק ה'. וכתב הרב בעוד יוסף חי וזה לשונו: "ביהכ"נ הסמוך להר הבית מקודשת יותר כדלעיל, וכ"ש אם העומדים שם יכולים לראות מהחלונות שבה קרקע בית המקדש הרי זה מעולה ביותר. ואשרי הזוכה להתפלל שם ולעסוק בתורה במדרש הבנוי שם", עכ"ל. ושמענו ממגידי אמת שהרי"ח הטוב זצ"ל השפיע על הנדיב יוסף אברהם שלום ז"ל להוציא הוצאות עצומות ולהשתדל בהרבה השתדלויות כדי שיבנה בית מדרש וביהכ"נ שמשם יראו את קרקע הר הבית, ולבסוף זכה ובהשפעתו נבנתה ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה, וכשבנו אותה הקפידו שמבית הכנסת ומבית המדרש יראו את הר הבית, ובעוונות, המבנה המפואר הזה נהרס עד היסוד ע"י הירדנים בשנת תש"ח, ועתה זכינו לבנינו מחדש בחסדי ה' עלינו.
[35] אחרונים.
[36] שו"ע סי' צ' סעי' ה', ו'. בא"ח פרשת יתרו סעי' י"ט, ועי' ברכות ג' ע"א. סידור "קול אליהו" דף ל"ג.
[37] בא"ח פרשת מקץ סעי' ה'.
[38] תהלים י"ז, ט"ו.
[39] שו"ע סי' צ"ב ס"ק י', ועי' כה"ח שם ס"ק מ"ד, מ"ה. משנ"ב שם ס"ק ל"ו.
[40] בא"ח פרשת מקץ סעי' ו' בשם האר"י ז"ל.
[41] בא"ח פרשת יתרו סעי' ט'.
[42] בא"ח פרשת מקץ סעי' ו'.
[43] בא"ח פרשת מקץ סעי' ו' בשם האר"י ז"ל.
[44] שו"ע סי' צ"ב סעי' ז' וסי' ד' סעי' כ"א. כה"ח שם ס"ק פ"ו, צ"ז. שער הכוונות עניין ברכת השחר.
[45] עוד יוסף חי פרשת מקץ סעי' א'.
[46] אסתר ט', כ"ה.
[47] בא"ח פרשת יתרו סעי' ט'.
[48] בא"ח פרשת יתרו סעי' י"ז.
[49] שו"ע סי' ק' והחונים עליו. עוד יוסף חי פרשת יתרו סעי' ט'.
[50] עוד יוסף חי פרשת יתרו סעי' ט'. ועי' משנ"ב סי' ק' ס"ק ג'. ועל כן יסדיר תפילתו קודם הרגל.
[51] כה"ח סי' ק' ס"ק ד'.
[52] כה"ח פלאג'י סי' י' סעי' ח"י.
[53] עי' ברכות דף י"ד ע"א.
[54] שו"ע סי' פ"ט סעי' ב'. זוה"ק בלק דף ק"צ ע"ב.
[55] עפ"י שו"ע סי' פ"ט סעי' ב'.
[56] כף החיים (פלאג'י) סי' י' סעי' ט"ז. גשר החיים סי' פ"ט ס"ק י"ג.
[57] שו"ע סי' פ"ט סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק כ"ח. זוה"ק ויקהל דף רט"ו ע"ב.
[58] בא"ח פרשת יתרו סעי' י"ח.
[59] שו"ע סי' פ"ט סעי' ג',ד' ולחונים עליו. נהר מצרים הלכות תפילה סעי' ה' (עמ' ג'). פרי חדש סי' פ"ט. ברכי יוסף שם. ספר המצוות השורש התשיעי.
[60] שו"ע סי' פ"ט סעי' ג',ד'.
[61] כה"ח סי' פ"ט ס"ק מ"ג.
[62] כה"ח סי' פ"ט ס"ק מ"ד.
[63] שו"ע סי' פ"ט סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק כ"ד. בא"ח פרשת יתרו סעי' י"ח.
[64] כה"ח סי' פ"ט ס"ק כ"ה. משנ"ב ר"נ ס"ק א'. בא"ח ש"ש פרשת לך לך סעי' ב'.
[65] כה"ח סי' פ"ט ס"ק מ"ז.
[66] שם.
[67] כה"ח סי' צ' ס"ק נ"ב.
[68] כה"ח סי' פ"ט ס"ק נ"ב, נ"ג.
[69] אחרונים.