שאלה
הם מברכים ברכת "הטוב והמטיב" בקניית בית למרות שיש עלי הבית חובות ותשלום משכנתא וכדו'?
תשובה
מי שקונה בית חדש ויש לו משכנתא, כשיש לו ממה לשלם כל החוב, וקונה בהקפה, לנוהגים לברך על קניית בית, יש לו לברך ברכת שהחיינו (כשיש רק יחיד שנהנה, וברכת הטוב והמטיב כשיש לו משפחה שנהנים). אבל כשאין לו לשלם כל החוב לעת עתה, לכאורה אין לו לברך ברכת הטוב ומטיב.
ומכל מקום יכול לברך ויהרהר שם ומלכות בלבו, ונראה דבר יותר טוב למי שנוהג לברך, שיקנה כלים חדשים כגון מקרר וכדו' ויברך עליהם הטוב והמטיב, ובזה יצא גם לדעת הלב חיים.
מקורות
השולחן ערוך (או״ח סי׳ רכ״ג סעיף ג׳) כתב שמי שקונה בית חדש מברך ברכת שהחיינו. הרמ״א (שם סעיף ב׳) כתב שבמצב שטוב רק ליחיד מברך ברכת שהחיינו אבל במקום שטוב גם לאחרים מברך ברכת הטוב והמטיב.
אבל הרמ״א (בסעיף א׳) בנוגע להולדת הבן והבת (שמברכים ברכת שהחיינו על לידת הבת וברכת הטוב והמטיב על לידת הבן) כתב שיש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו (והיינו שלא לברך כלל לא ברכת שהחיינו ולא ברכת הטוב והמטיב) שאינה חובה אלא רשות.
והבן איש חי (שנה ראשונה פר׳ ראה אות ו׳) כתב, שהמנהג הוא שלא לברך בשעת קניית הבית, רק שעושים סעודת הודיה על קניית הבית, ונהגו שילבש הבעל הבית בגד חדש, ויברך ברכת שהחיינו על הבגד החדש, ויכוין גם על הבית. וכן פסק הכף החיים (סי׳ רכ״ג ס״ק טו״ב וח״י), ומכל מקום כתב שם שיברך הטוב והמטיב ויהרהר שם ומלכות בלבו.
למי שנוהג לברך ברכת שהחיינו וברכת הטוב והמטיב בדרך כלל (דלא כהיש שכתבו שמובא ברמ״א), יש לעיין כשקונה בית (או כל חפץ יקר) עם משכנתא, האם מברכים ברכת שהחיינו או ברכת הטוב והמטיב, שמצד אחד הוא קונה בית חדש אבל מצד שני יש לו עכשיו חוב שנובע מקניית בית זה ואין השמחה שמחה שלמה?
ר׳ חיים פאלאג׳י זצ"ל בשו״ת לב חיים (חלק ג׳ סי׳ נ״ב) פסק שבמקום שקונים בית כולו בהקפה אין מברכים ברכת שהחיינו, כיון שברכה זו נתקנה על שמחת הלב, ועכשיו הוא בדאגה, והוא מצטער שמא לא יכול לפרוע. (וממשיך לומר שאפילו אם אחרי זמן יש לו ממון לפרוע כל החוב, אין לו לברך, כיון שחז״ל תקנו הברכה בשעת קנייה דווקא.)
אבל הציץ אליעזר (חלק י״ב סי׳ י״ט) בתשובה בענין ברכת שהחיינו וברכת הטוב והמטיב, כותב על קנייה בהקפה שמשלמים בתשלומים, שכיון שנעשה שלו לכל דבר, רק שיש לו הלוואה לשלם, פשוט שחייב לברך. (ומביא את הלב חיים הנ״ל והקשה על זה מהדין שמברכים במיתת האב ברכת דיין האמת על שנפטר לו קרוב, וברכת שהחיינו על הירושה, ואפילו שיש לו צער גדול מהאבילות, עדיין מברכים ברכת שהחיינו.).
ובשו״ת באר משה (חלק ה׳ סי׳ ס״ח) הביא שהמנהג הוא שלא מברכים על קניית חפצי יקרי ערך (כגון רכב) ברכת שהחיינו, ומפרש שאפשר שהמנהג הוא מטעם הרמ״א שכתב שיש שנהגו שלא לברך, אבל ממשיך הבאר משה, שיותר נראה שהטעם הוא שדרך בני אדם הוא לקנות דברים אלו בתשלומים, ולכן אינו שלו לגמרי, ולכן לא נהגו לברך. (ובסוף התשובה, הוא מביא קושיית הציץ אליעזר, והשיב על זה בפשיטות, ששם הצער והשמחה הם עניינים נפרדים, (מיתת האב וירושת הממון) אבל כאן הצער נובע מקנייתו גופא.) וכן בספר שערים מצויינים בהלכה על הקיצור שו״ע (סי׳ נ״ט ס״ק ז׳ הערה ג׳) פסק, שאין מברכים ברכת שהחיינו וברכת הטוב והמטיב כשקונים בהקפה, ופירוש משום שבשעת קנייה אין השמחה שלמה, מפני שלא פרע חובו ובשעת פירעון חובו כבר נגמר שעת הקנייה. (ופירוש שהוי כמו שכתב הערוך השולחן (סי׳ רכ״ג סעיף ד׳) טעם שלא מברכים על נישואין, שבשעת האירוסין אין השמחה שלמה, ובשעת נישואין כבר נגמר עצם הדבר.)
אמנם בשו"ת ציץ אליעזר הוסיף שם עוד טעם שם "ואם ירצה המתעקש להאחז בחילוק קל דבשם במת אביו הגיע לו מיהת בהחלטיות התועלת שבאה לו, אבל בכאן התועלת בעצמה עדנה מוטלת בספק דאולי יצטרך עוד למשכנם או למכרם במקרה שלא יוכל לעמוד בתשלומיהם. אוסיף להביא עוד גמרא מפורשת והלכה פסוקה נגד סברת הלב חיים, דהכי איתא במשנה דרפ"ט דברכות ד' נ"ד ע"א: מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה. ובגמ' בד' ס' ע"א: ועל הטובה מעין על הרעה, היכי דמי כגון דאשכח מציאה אף על גב דרעה היא לדידיה דאי שמע מלכא שקיל לה מיניה השתא מיהא טובה היא. וכך נפסק בפשיטות להלכה ברמב"ם בפ"י מברכות ה"ד ובטור ושו"ע או"ח סי' רכ"ב סעיף ד'. הרי לנו בהדיא דאע"ג שהתועלת שהגיע לו עדנה מפוקפקת אם תשאר בידו דאי שמע מלכא וכו', בכל זאת מביטים רק על הבאשר הוא שם. וכפי שכותב הרבינו יונה על הרי"ף שם. והרמב"ם בפיהמ"ש בברכות שם מסביר זאת. מפני שהעתידות ההם אפשר שיהיו או שלא יהיו ע"ש, וכ"ך גם המאירי ע"ש, ובפ"י מברכות שם מסביר הרמב"ם זאת בלשון: שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה וזה היה במשמעות יותר כפי הסברו של הרבינו יונה הנ"ז".
ויש לעיין, האם יש חילוק, אם קונים כולו בהקפה, או רק חלק בהקפה. מסתימת הלב חיים, נראה שדווקא בכולו בהקפה אין לברך (שכן לשונו כשקונים בית ״כולו בהקפה״). אבל מבואר שדעת הציץ אליעזר בדעת הלב חיים כשהקשה עליו, וכן דעת השערים מצויינים בהלכה שפסק כן, שאפילו בחלק בהקפה אין לברך.
אבל פשוט הוא שלכל הדעות, אם יש לו ממה לפרוע וקונה בהקפה שכן מנהג העולם או להרוויח על ידי קניית עוד דברים, שיש לו לברך ברכת שהחיינו וברכת הטוב והמטיב (למי שנוהג לברך ושלא כהיש שנהגו שמובא ברמ"א), אבל לגבי מי שכעת עכשיו אין לו ממה לפרוע כל החוב, אפילו אם יש לו לשלם כל חודש המשכנתא, אין השמחה בשלימות (שכל חודש יש דאגות שצריך לשלם), ובזה יש המחלוקת הנ"ל.
ולכאורה כיון שיש שיטת הרמ״א שנהגו שלא לברך כלל, ויש מחלוקת האם מברכים כשאין לו לשלם כל החוב לעת עתה, לכאורה הוי ספק ברכות, וספק ברכות להקל, ואין לו לברך ברכת שהחיינו וברכת הטוב והמטיב.
אמנם ניתן לברך על כלים חדשים שמיועדים לבני הבית כמו שכתב השו"ע שם בסעי' ה' "קנה כלים שמשתמשין בהם הוא ובני ביתו, מברך: הטוב והמטיב; אם נתנו לו במתנה מברך: הטוב והמטיב, שהיא טובה לו ולנותן". וראה במשנ"ב בס"ק י"ט.
למסקנה
מי שקונה בית חדש ויש לו משכנתא, כשיש לו ממה לשלם כל החוב, וקונה בהקפה, לנוהגים לברך על קניית בית, יש לו לברך ברכת שהחיינו (כשיש רק יחיד שנהנה, וברכת הטוב והמטיב כשיש לו משפחה שנהנים). אבל כשאין לו לשלם כל החוב לעת עתה, לכאורה אין לו לברך ברכת הטוב ומטיב.
ומכל מקום יכול לברך ויהרהר שם ומלכות בלבו, ונראה דבר יותר טוב למי שנוהג לברך, שיקנה כלים חדשים כגון מקרר וכדו' ויברך עליהם הטוב והמטיב, ובזה יצא גם לדעת הלב חיים.