שאלה
האם ספרדי שמשכיר דירה של אשכנזי צריך להקפיד לשנות ולהניח את המזוזה כמו מנהגו ??
תשובה
כתב מרן הרב בהל' מזוזה (בית אליהו) ספרדי ששוכר דירה מאשכנזי ויש שם מזוזה שהכתב בה הוא כתב לפי מנהגי אשכנז וכן להיפך לא צריך להחליף את המזוזה.
מקורות
כתב מרן הרב בשו"ת מאמר מרדכי ח"ג או"ח סי' ב', וז"ל: "בספר "קול יעקב" (לבעל כף החיים סימן ל"ו עמוד כ"ט אות ג') דן על תפילין אשכנזי שיש שינוי בצורת האותיות. והביא את הבית מנוחה שכתב שמעשים בכל יום שאשכנזים עולים לספר תורה אצל ספרדים וספרדים עולים לספר תורה אצל אשכנזים וכן בתפילין, אלו מניחים את של אלו (וחזר בו בית מנוחה ממה שכתב בבית עובד לאסור).
ולכתחילה כל עדה תנהג כמנהגה, היינו שיניחו תפילין כל אחד לפי עדתו, ואם אין לו תפילין כמנהגו, יניח תפילין של עדה אחרת ויברך עליהם כרגיל. אך יכולים לעלות לספר תורה מלכתחילה אלו אצל אלו.
ועיין בנוב"י (יו"ד קמא סי' פ', ובתרא סי' קע"א) שכתב שאין זה לעיכובא, וכן ביין הטוב (סימנים כ"ד – כ"ז) האריך בנושא זה והביא את דברי האחרונים שהסכימו להתיר.
וכן פסק הרב אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' רע"ד) בענין ספר תורה שיש בו פיסוקים (בהטבעת ברזל, בין פסוק לפסוק) שיוצאים בו ידי חובה גם בני שאר העדות".
וכתב שם בהערה "בעניין שינוי הכתב הספרדים לאשכנזים. ידועה המחלוקת: אם יוצאים של זה בזה, או לא. החיד"א בברכ"י (סי' ל"ו ס"ק ב'), וכן בספרו שו"ת יוסף אומץ (סי' י"א אות ב'), כתב שלא יוצאים י"ח. וכן כתב הרב בית עובד (דף מ"ב ע"ב דינים השייכים לתפילין והרצועות אות כ"ו) והוא סבר וקיבל, וכתב כסברת החיד"א הנ"ל, ואח"כ חזר בו בספרו בית מנוחה (דף קפ"ב ע"ב הל' תמונת האותיות והפסד צורת האותיות אות ע"ו), מפני תשובתו של שדה הארץ (חלק ג' יו"ד סי' ח"י) שהעיד בגודלו, שראה כמה ת"ח אשכנזים שהיו עולים תמיד לקרות בס"ת כתב ספרדי, וכן כמה ת"ח ספרדים שעלו בס"ת כתב אשכנזי, ולדעתו יש להקל, כי שינוי הכתב אינו מעכב. והביא לתשובת הרא"ש (כלל ג' סי' י"א), שהביאה הב"י באבן העזר (סי' קכ"ה) (ועיין גט פשוט שם ס"ק פ"ב). וכבר כתב על זה הראשל"צ והרב הראשי לישראל הגר"י ניסים (שליט"א) [זצ"ל], בספרו יין הטוב (סי' כ"ד) ועוד, ודעתו שם להקל, והביא להקת אחרונים הדנים בזה, ואכמ"ל, ועיין בשו"ת משפטי עוזיאל (יו"ד סי' י"ז), ולמעשה רוב ככל הפוסקים סומכים יתדותיהם על סברת שדה הארץ הנ"ל, ועיין בשדי חמד (מערכת גט סי' ט"ו או' י"א).
ולכאורה יש לעיין, כי יש חילוק גדול מקריאת ס"ת שהיא מתקנת מרע"ה, להנחת תפילין שהיא דאורייתא. וחזינן כמה וכמה חומרות בדבר מדאורייתא יותר מדרבנן או מתקנת משה. ועיין להרמב"ם (פ"ב מהל' תפילה) ועיין מרן ב"י (יו"ד סי' רל"ט) שהביא משם הרשב"ץ, שבהיות וקריאת ס"ת היא מדברי סופרים אז חלה עליה שבועה אם נשבע שלא ישמע או לא יקרא, ואילו תפילין שהיא מדאורייתא, לא חלה עליו השבועה, ועל כן יש להחמיר בתפילין יותר מס"ת (ועיין עוד לנוב"י קמא סי' פ' ובתרא קע"א מה שכתב בזה). ועיין למאמר מרדכי בספרו דברי מרדכי (סי' קמ"ג) שדעתו להחמיר ולחוש לסברת החיד"א הנ"ל ובפרט שעתה נשתנו הזמנים, ויש כמה סופרים אשכנזים שכותבים אותיות שלדידן יש שינוי בהם והם פוסלים. והגם שדעת האחרונים להקל בזה, היינו באופן שבשינוי האותיות אין פיסול, ולכן חלקו על הרמב"ח בספרו שו"ת קול גדול (סי' ע"ח). וגם לדידהו, היינו בדיעבד ולא לכתחילה, כי אל תטוש תורת אמך שייך בזה (ודלא כמשמע משדה הארץ, שלכתחילה אפשר, ובפרט שלדעת חכמי הקבלה, שיש סמך לכולם), ובפרט שצריכים להזהיר ולהזהר בקריאת התורה של פרשת זכור, שהיא קריאה מדאורייתא, ואכמ"ל". עכ"ל". אמנם זה דווקא היכא שקבוע אבל בשוכר שזה לזמן כתב מרן הרב שלא צריך להחליף.
ומצד פרשה פתוחה וסתומה
כתב הרמב"ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ה ה"ב): "ומצוה לעשות ריוח שבין פרשת שמע לוהיה אם שמוע פרשה סתומה, ואם עשה אותה פתוחה – כשירה, לפי שאינה סמוכה לה מן התורה". וכך פוסק השו"ע (יו"ד סי' רפ"ח סעי' י"ג): "רווח שבין פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע – מצוה לעשות פרשה סתומה, ואם עשאה פתוחה – כשרה, לפי שאינה סמוכה לה בתורה" וראה עוד בגינת ורדים (כלל ב' סי' ג' וד').
וראה בשו"ע (יו"ד סי' רפ"ח סעי' י"א): "נהגו לעשותה כ"ב שיטין". וכתב הש"ך (שם ס"ק ח') את ראשי השורות: "כ"ב שיטין. מהו התחלתן, שמע, הויה (דבתר ואהבת את), הדברים, לבבך, ובשכבך, בין, והיה, מצוה, בכל, יורה, עשב, פן, והשתחויתם, השמים, ואבדתם, ושמתם, אותם, אותם, (כצ"ל שתי פעמי' אותם דלא כדאיתא בעט"ז) בדרך, ובשעריך, אשר, על הארץ, כן הוא בטור ופוסקים". ובקול יעקב (שם ס"ק כ"ד): ומשום כן כתב בש"ך (שם ס"ק י') שאי אפשר לעשות פרשת "והיה אם שמוע" סתומה לדעת הכל, היינו, לסיים פרשת "שמע" באמצע שורה, ולהשאיר חלק כדי תשע אותיות ולהמשיך באותה שורה פרשת "והיה אם שמוע" (כפי שעושים בספר תורה וכמובא לעיל), מפני שצריך להתחיל פרשת "והיה אם שמוע" בשורה שביעית (כמבואר לעיל) ולכן יעשה סתומה כדעת הרמב"ם, והביאו גם בקול יעקב (שם ס"ק כ"ו), עיי"ש.
ואף אם ברור לו שעשו כשיטת הט"ז, ראה בפמ"ג (משב"ז סי' ל"ב ס"ק כ"ו), שמ"מ במזוזה יש המכשירים אף אם לא הניח כלל שיעור פרשה וכמובא בטור (סי' רפ"ח), ז"ל: "ובהפסק שבין פ' שמע לוהיה נהגו לעשותה סתום על כן טוב שלא להניח שלשה אותיות לא בסוף שיטה שמסיים בה שמע ולא בראש שיטה שמתחיל בה והיה". ובפרישה (סי' רפ"ח ס"ק י"ד): "ומ"ש נהגו לעשותה סתום. ר"ל סתום לגמרי שלא יניח ריוח אלא מעט דהיינו פחות משלש אותיות להיכרא בעלמא שכאן הוא סוף פרשה, אבל אין ר"ל שיעשה אותה פרשה סתומה דהא כל שהוא פחות משלש אותיות אין כאן לא סתומה ולא פתוחה לדברי הכל. ועיין בבית יוסף", וכיון שכן יש להקל וכן כתב מרן הרב בספר סת"ם בפרק י"א.
העולה
כתב מרן הרב בהל' מזוזה (בית אליהו) ספרדי ששוכר דירה מאשכנזי ויש שם מזוזה שהכתב בה הוא כתב לפי מנהגי אשכנז וכן להיפך לא צריך להחליף את המזוזה.