שאלה
אישה שהתאריך לידה המשוער שלה כיום עד יומיים קודם הצום- מה הדין שלה לגבי צום תשעה באב בין אם תלד ובין אם לא תלד האם צריכה לצום בליל תשעה באב והאם צריכה לצום ביום תשעה באב כל הצום או עד הצהריים?
תשובה
לגבי מעוברת
מעוברת בסוף החודש התשיי אם אין לה עבר רפואי, צריכה להתחיל לצום ואם תחוש ברע תשבור את הצום.
לגבי יולדת
ואיך שיהיה לכל הדברות ולכל האמירות, נראה שבנדון דידן נראה שאין להחמיר כולי האי, שהרי בנדון שלפנינו מיירי תוך שבעה ללידתה, שבזה אף המהרש"ל וסיעתו מודים להקל, ואף שאינה אומרת צריכה אני מאכילים אותה וכמבואר בדבריהם והכי נקטינן.
מקורות
מעוברת אם צריכה להתענות, הנה דין זה פשוט ומבואר בפסחים (נד:), דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו, כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים, ובין השמשות שלו אסור. וכ"פ הטור (סי' תקנד ס"ה) וז"ל: וגרסינן בפרק מקום שנהגו, עוברות ומניקות מתענות בו ומשלימות, כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים, ובה"ש שלו אסור. וכ"פ מרן בש"ע שם, שמעוברות ומניקות מתענות בתשעה באב כדרך שמתענות ביוה"כ. כ"ז פשוט ומבואר.
ומכל מקום נראה שאם יש לה חולי קצת או שיש לה חולשה, שהיא בגדר חולה שאין בו סכנה, שאינה צריכה להתענות. כי הרמב"ן בס' תורת האדם (ענין אבלות ישנה דף פה ובנד"מ עמ' רמח) כתב, חיה וכן חולה אינם צריכים אומד, אלא מאכילים אותם, שבמקום חולי לא גזרו רבנן. ע"ש. וכן העיד הג"ר משה בן הג"ר צדקה חוצין בהקדמת הספר צדקה ומשפט, שהגאון המחבר היה מורה למעוברות לא לצום כלל, מחמת החום הכבד ששורר בעיר בגדד, ע"ש. וכ"כ הגאון ראב"ד העדה החרדית ר' יעקב ישראל פישר ז"ל ח"ז (סי' לו אות ד עמ' פב), ובח"ט (סי' סב אות י), לפטור מעוברות מהתענית מהטעם הנ"ל, אלא שהרב ע"ה מקיל עוד לפוטרם לגמרי, וכיו"ב הסכים להתיר גאב"ד אונגוואר רבי מנשה קליין ז"ל בשו"ת משנה הלכות חי"א (סי' תלט), ע"ש. וכן הסכים בשו"ת דברי יציב ח"ב (סי' רלב), לפטור מעוברת חולנית מהתענית, גם בספר שלמי מועד (עמ' תצג) מטי משמיה דהגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זיע"א, להתיר כיום למעוברות שלא להתענות כלל, מחמת החום הכבד השורר באץ ישראל, ע"ש. וכבר הקדימו הגאון רבי צדקה חוצין זיע"א בזה וכנ"ל. גם בספר תורת היולדת (פרק מח עמ' שב) התיר למעוברת שלא להתענות, אם יש לה מיחוש בגופה, ע"ש. גם הגאון ד"ר רבי סופר אברהם סופר נר"ו בספר נשמת אברהם מהדו"ת (סי' תקנד ס"ה עמ' תרפ) העד העיד בנו משמיה דהגאון רי"ש אלישיב ז"ל, שמעוברת שחשה בחולשה אין לה להתענות כלל, ואפילו בתשעה באב שאינו דחוי, ע"ש. גם מו"ר מרן הראש"ל זיע"א בס' מאמר מרדכי למועדים וימים (ריש פרק כו), נראה מכלל דבריו להתיר במעוברת שיש לה מיחוש שאינה צריכה להתענות ע"ש.
העולה לגבי מעוברת
מעוברת בסוף החודש התשיי אם אין לה עבר רפואי, צריכה להתחיל לצום ואם תחוש ברע תשבור את הצום.
יולדת תוך שבעה, הנה כתב הטור (סי' תקנד ס"ו), וכתב הרמב"ן ומיהו חיה כל שלשים יום, וכן חולה שהוא צריך לאכול, אין צריך אומד, אלא מאכילים אותם מיד, דמקום חולה לא גזרו רבנן. ע"כ. והסביר הגאון הב"ח (שם אות ב) הטעם שחיה מותרת, הוא משום שיש עליה דין חולה שאב"ס, והיינו טעמא שאינה צריה אומד, משום שבמקום חולי לא גזרו חכמים, ולכן האידנא שאינו שלום ואינו שמד, הדר דינא להיות כשאר דברי חז"ל, שאינם כדברי קבלה, הילכך חיה וחולה אינם מתענים אפילו בלא אומד, עכת"ד. גם הר"ן בסוף תעניות (דף י סוד"ה תנו). והרב המגיד (פ"ה ה"י). פסקו כדעת הרמב"ן. וכן פסק מרן בש"ע (סי' תקנד ס"ו), חיה כל שלשים יום וכן חולה שהוא צריך לאכול, א"צ אומד, אלא מאכילין אותו מיד, דבמקום חולי לא גזור רבנן.
איברא דהגאון המהרש"ל בתשובתו (סי' נג) חלק בדבר הזה ע"ד הרמב"ן ומרן שקיבלנו הוראותיו, וס"ל שהיולדת תוך שלשים יום ללידתה מתענה ומשלימה, ומה שאמרו שא"צ להתענות זהו באומרת צריכה אני, אבל אם לא אמרה צריכה אני אפילו מצטערת וכואב לה הרבה הרי היא מתענה, והוסיף עוד שכ"ז הוא לשיטת הרמב"ן וסיעתו, אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם שהביאו דברי רבא כצורתם, הרי שאין חילוק בדבר, ולעולם הרי היא מתענה ומשלימה, ומדברי ר"ת מוכח להדיא לאיסור, שכל הפטור במעוברת ומניקות מהתענית, זהו בשאר צומות, שרצו מתענים רצו אין מתענים, לא כן הדבר בצום תשעה באב, שהרי הוא בדבר שבחובה, לא שייך בזה פטור של מעוברת ומניקה. עכת"ד. וע"ש. והובא בדברי הב"ח (אות ב), ובט"ז (סק"ד). ובמג"א (סק"ט).
והנה במה שהעמיד המהרש"ל דברי הרמב"ן דמיירי באומרת צריכה אני, הקשה ע"ז הט"ז הנ"ל, שמלשון אין צריך אומד מתבאר שאפילו שאינה אומרת אם צריכה, אינה מתענה, דאל"כ מה הלשון אומרת א"צ אומד, הול"ל באומרת אינה צריכה, ומלשון א"צ אומד משמע שיש ספק בדבר אם יש סכנה, דאם אין בודאי סכנה מה אומד שייך בדבר, א"ו שיש בדבר ספק סכנה, א"כ מה צריך למימר שצריכה הרי כל ספק נשות להקל, ולא מפיה אנו חיים, ועוד מלשון הרמב"ן מתבאר שלא כדברי המהרש"ל, שהרי לא הזכיר בדבריו באומרת צריכה אני, ע"ש.
ולענין הדין כתב בשו"ת פני יהושע ח"ב (סי' טז), שהעיקר בזה כברי הרמב"ן ומרן, שהרי אפילו אם נאמר שר"ת חולק בדבר עם הרמב"ן, מ"מ מידי ספק לא יצאנו, וכללא דספק של דבריהם להקל, ע"ש. גם הב"ח הנ"ל חלק בזה על המהרש"ל, והעיקר כדברי הרמב"ן ומרן להקל, גם בס' מלבושי יו"ט והאיסור והיתר חלקו בזה על המהרש"ל, והובאו בס' אליה רבה (אות ח). וכן הסכים הגאון היח"ס ז"ל בכף החיים (סי' תקנד אות כו). גם בשו"ת מהר"ם מרוטנבארג האחרונים (סי' טו) כתב בזה שהעיקר כדברי מרן להקל ודלא כמהרש"ל. והוסיף בזה עוד (בדף יז), שעכ"פ שיטת הרמב"ן שהיקל בזה לחיה כל שלשים, שפיר עולה כהלכה מכל צד, דמדינא דקרא דדברי קבלה אף ט' באב תל ברצו, ואין צום ט' באב מדברי קבלה, כי בודאי כיון דכללינהו קרא, כל ארבע צומות שוים בזה, וברצו תליא מילתא, ורק מפני שהוכלו בו הצרות, אחר חרבן הבית קבלוהו עליהם לחובה, ואינו אלא כגזרה דרבנן בעלמא, בלי שום אסמכתא כלל, נמצא שאף תשעה באב שנזכר בדברי קבלה תלוי ברצו, וזוהי דעת הש"ע שהיקל בזה כדברי הרמב"ן, ואף הרמ"א אינו חולק עליו להלכה, אלא לפי המנהג שנהגו להתענות כל זמן שאין להן צער גדול, ומ"מ אף הוא סיים שהמיקל ל א הפסיד, ולכן לדעתי בדורות הללו שהן חלושות אין להחמיר עליהן בשום אופן. וכן יש להקל לחולה, ובפרט מי שיש לו איזה מיחוש בחלל הגוף, וכבר נאמר אשר יעשה אותם וחי בהם, וכן אני מורה. ע"כ. ובאמת שאין חדש שהרי כן מתבאר בדברי הרשב"א במגילה (ה:), שאף תשעה באב תלוי ברצו ע"ש. וכן מתבאר מדברי הר"ן הנ"ל, והריטב"א בתענית (ל.) ע"ש. הראת לדעת שרבים מהראשונים מסכימים שאין בט' באב חומרה בדבר יותר משאר צומות. הילכך הכי נקטינן. וכן מורה ובא מרן הראש"ל זיע"א בסה"ב מאמר מרדכי (לימים ושנים ר"פ כו), ע"ש.
העולה לגבי יולדת
ואיך שיהיה לכל הדברות ולכל האמירות, נראה שבנדון דידן נראה שאין להחמיר כולי האי, שהרי בנדון שלפנינו מיירי תוך שבעה ללידתה, שבזה אף המהרש"ל וסיעתו מודים להקל, ואף שאינה אומרת צריכה אני מאכילים אותה וכמבואר בדבריהם והכי נקטינן.