שאלה:
אני משמש גבאי בית הכנסת הספרדי בישוב … המנין שלנו קטן בכמות, ואנו צריכים כל העת "להוכיח את עצמנו", במיוחד כלפי צעירים אחדים ההולכים להתפלל במנין האשכנזי.
לאחרונה פתחנו חוג ללימוד טעמי המקרא לילדים. חשבנו כי אחד התמריצים לילדים יהיה מתן עליית "סמוך", הכוללת שלושה פסוקים עליהם חוזר ה"קורא" בקוראו את עליית שביעי. כמובן, הילדים בעצמם יקראו פסוקים אלו לאחר הכנה מתאימה.
תמכתי ברעיון זה, כיוון שזכורני כי בארץ מוצאי (עיראק), נהגתי לעלות לתורה לפני גיל בר-מצוה, וכן כיון שבמנין יוצאי תימן שבישוב, נוהגים להעלות ילדים, ללא פקפוק, לעליית שישי.
הרעיון הנ"ל התקבל בברכה ובשמחה בקרב באי המנין שלנו, אך אחד המתפללים אמר לי כי אצלם (יוצאי צפון אפריקה) לא נהוג הדבר.
הנני פונה לכת"ר, להודיעני את אשר נעשה לאור המתואר לעיל.
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
קטן עולה למנין שבעה, כך נפסק בשו"ע (סי' רפ"ב סעי' ג'). יש המקפידים שיעלה רק ל"משלים", ויש הנוהגים, שהוא מוציא אחרים ידי חובה ועולה בכל העליות[1].
הצעתכם שהקטן יעלה "סמוך", והחזן ישלים את הקריאה – זה אליבא דכולי עלמא.
כמובן שיש בהצעה זו חשיבות רבה בחינוך לקריאת התורה[2].
מקורות:
[1] כתב בשו"ע (סי' רפ"ב סעי' ג'), וז"ל: "הכל עולים למנין שבעה אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין" (וכן כתב לענין עליית קטן למפטיר (סי' רפ"ד סעי' ד'): "קטן יכול להפטיר"). והרמ"א לא חלק על מרן השו"ע. ואולם המג"א (שם ס"ק ו') והמשנ"ב (שם ס"ק י"ב) כתבו שנוהגין כהיום שאין קורין קטן כלל לשום עליה אפילו אם כבר נשלם מנין הקרואים אלא למפטיר [אחרונים]. וראה כה"ח (שם ס"ק כ"ד) ש"האידנא לא נהיגי לקרות קטן אלא למפטיר. מגן אברהם שם, אליה רבה אות ו', תוספת שבת שם, רבינו זלמן אות ז'. ומיהו משמע דלאחר שנשלם המנין הקרואין – מותר לקרותו, ואין נוהגין כן. מגן אברהם שם. וכ"כ המטה יהודה אות ו' דרבים נוהגין שלא להעלות הקטן כלל בין בשבת בין בשאר ימים", עכ"ל.
וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"א סעי' ע"ג): "נחלקו הדעות בדין עליית קטן לתורה בשבת בכמה נושאים: א. האם נמנה הקטן במניין שבעה עולים. ב. לאיזו מן העליות עולה קטן, כדלהלן:
* – לדעת השו"ע ורמ"א – קטן עולה לתורה ונמנה למניין שבעה עולים בשבת.
ולמנהג הספרדים בארץ ישראל – קטן עולה לכל אחת מן העליות ומברך לעצמו. ולמנהג האשכנזים – קטן עולה ל'מפטיר' בלבד, וכך נהגו גם בחתן 'בר מצוה'.
* – יש אומרים שקטן אינו עולה למניין שבעה אך עולה 'מוסיף'. ולמנהגם, עלה קטן בין שאר העולים – מעלים אחריו עולה נוסף להשלים למניין שבעה גדולים.
* – דעת רבנו האר"י ז"ל שקטן לא עולה אלא לעליית 'שביעי'.
* – מנהג התימנים להעלות קטן לעליית 'שישי'.
[2] בגמ' מגילה (כ"ד ע"א): "קטן קורא בתורה ומתרגם". ופסק השו"ע (סי' רפ"ב סעי' ג'): "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור", ועיין בסי' קל"ט סעי' א' (שכתב שעולה הוא הקורא, ודו"ק). וכתב מרן החיד"א (לדוד אמת ה', כ"ו): "קטן לא יהיה שליח ציבור לקרות הפרשה עד שיהיה בן י"ג שהביא שתי שערות, ואם קרא הפרשה – אם הגיע לחינוך עלתה להם הקריאה", עכ"ל. וראה כה"ח (סי' רפ"ב ס"ק כ"ג), וז"ל: דוקא למנין שבעה מצטרף אבל להיות הוא מקרא – אינו יכול עד שיהיה בן י"ג ויביא שתי שערות. הר"ם מלמד בתשובה כ"י סימן מ"ג, כנסת הגדולה בהגהות הטור, עולת שבת שם, מגן אברהם ס"ק ו', תוספת שבת אות ז', רבינו זלמן אות ה'. ועיין משבצות זהב אות ג' שכתב להתיר. אמנם לענין דינא נראה דיש להחמיר כדעת הרבים", עכ"ל. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' כ"ו). כתב המשנ"ב (שם ס"ק י"ג), וז"ל: "ומ"מ אין יכול להיות מקרא את העולים, דהיינו שהוא יקרא בקול רם בס"ת והעולים אומרים אחריו בלחש וכל הצבור יהיו יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו, עד שיביא שתי שערות [ומשהוא בן י"ג שנה בחזקה שהביא שתי שערות לענין זה]. ומ"מ כשאין שם קורא אחר ותתבטל הקריאה לגמרי, מסתפק הפמ"ג דאפשר דיש להקל באופן זה אפילו אם לא הביא עדיין שתי שערות. וכן בדה"ח בהלכות קה"ת מיקל ג"כ בשעת הדחק", עכ"ל. ובשער הציון (שם ס"ק ט"ז): "מגן אברהם בשם פוסקים. ועיין בפרי מגדים שהקשה, דהא איתא במשנה דקטן קורא בתורה, והיינו מסתמא דהוא עצמו יכול לקרות הפרשה שלו, ואמאי אסרו להיות מקרא? ולפיכך מפקפק הפרי מגדים בעצם דין הזה. ולעניות דעתי לא קשה מידי, דהתם אצטרופי בעלמא שהקלו להשלים למנין ז' לעלות לתורה, הקלו גם כן שיכול לקרות, מה שאין כן בזה, להיות מקרא הקטן לכל הפרשיות לפני העולים – אסור כמו שאסור שיהיו כל העולים קטנים, וכדלקמיה, ומכל מקום העתקתי את הספק שלו בפנים, כי גם דין זה שהעתיק הרמ"א בשם הר"ן והריב"ש אינו דין ברור", עכ"ל. ולכן, לכתחילה – לא יקרא קטן בתורה להוציא אחרים ידי חובה, אמנם אם חוזרים אחר קריאתו – מותר, ובשעת הדחק – אפשר להקל גם אם החזן לא חוזר אחר קריאתו, וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פרק ל"א סעי' ע"ג).