שאלה:
ב'בן איש חי' שנה שנייה פרשת בראשית סע' ט' מובא, שיש הפוסקים שאין קידוש אלא במקום נר. רציתי לדעת מה נקרא "במקום נר"? האם חדרים שונים נקראים "במקום נר"?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
העיקר הוא שיהנה מאור הנר בליל שבת. ומקום הנר אם צריך שיהא במקום קידוש, עיין בשו"ע (סי' רע"ג סעי' ז') שהביא מחלוקת בזה, ופסק שאין זה מעכב. ולפי הסוד צריכים לקדש במקום הנר, עיין לבא"ח (ש"ש בראשית אות ט'). והגדרת מקום הנר, עיין לשכנה"ג (הגהות ב"י אות ה') כל מקום שאור הנר מגיע לשם נקרא מקום הנר, אפילו אם זה נמצא בחדר אחר. על כן לכתחילה יקדש במקום הנר. ואם הדליק במקום מסויים ובא לשם ריח רע, או סיבה אחרת, או שבאו לו אורחים ורוצה לאכול במקום יותר גדול, מותר לקדש במקום השני אפילו אם אין שם נר שהודלק לכבוד שבת, אלא יש שם אור אחר[1].
מקורות:
[1] הגמ' שבת (כ"ד ע"ב) אומרת: "אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב" (וביאר רש"י משום ששמן שרפה הוא שמן של תרומה טמאה). "רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעטרן, מפני כבוד השבת. וחכמים מתירין בכל השמנים" וכו'. ועוד הגמרא (שם כ"ה ע"ב) אומרת: "רבי ישמעאל אומר: וכו', מאי טעמא?" (יש הרוצים ללמוד מהמשנה שחכמים חולקים על רבי ישמעאל בזה, ואף על פי כן הלכה כרבי ישמעאל כיון שהגמ' מהדרת אחרי טעמו של רבי ישמעאל, משמע שהלכה כמותו. עיין ה"ה הל' שבת בפרק ה' הלכה י'). ומתרצת הגמ': "אמר רבא: מתוך שריחו רע, גזרה שמא יניחנה ויצא. אמר ליה אביי: ויצא! אמר ליה: שאני אומר: הדלקת נר בשבת – חובה. דאמר רב נחמן בר רב זבדא, ואמרי לה אמר רב נחמן בר רבא אמר רב: הדלקת נר בשבת – חובה". ופירש רש"י: "ויצא – מאי איכפת לן?!". וביארו התוס' (שם ד"ה "הדלקת"), וז"ל: "הדלקת נר בשבת חובה – פי': במקום סעודה, דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג. אבל מהדלקת נר גופיה לא הוה פריך אביי, דפשיטא דחובה היא, דהתנן (לקמן ל"א ע"ב): 'על ג' עבירות נשים כו' על שאינן זהירות בהדלקת הנר'". כלומר ודאי אביי ידע שהדלקה היא חובה, אלא שסובר שאם קשה לו לשבת במקום ההדלקה – יצא, ואין זה גורע מהמצוה. ועל כך אומר לו רבא שהדלקת הנר – היא חובה, היינו שצריך שיסעד במקום הנר משום עונג, כן צריך להדליק בשמן טוב ולא עם ריח רע, שמא יצא והוי כאילו לא הדליק. וכן פירש רש"י בקצרה (ד"ה "חובה"): "כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא, בפרק בתרא דיומא".
מקור נוסף לדבר הוא במסכת פסחים (ק"א ע"א) שם מובא דין "אין קידוש אלא במקום סעודה". וז"ל הגמרא: "ואף רב הונא סבר: אין קידוש אלא במקום סעודה. דרב הונא קדיש, ואיתעקרא ליה שרגא, ועיילי ליה למניה לבי גנניה דרבה בריה דהוה שרגא, וקדיש וטעים מידי. אלמא קסבר: אין קידוש אלא במקום סעודה". פירוש: רב הונא קידש בערב שבת ונכבה לו הנר קודם שהספיק לאכול. והעבירו את מאכליו לבית בנו ששם היה נר דולק וקידש שנית ואכל.
ועוד מובא שם שאביי סיפר שרבו אמר לו לאכול לחם אחר הקידוש כיון שבמקומם אולי לא יוכלו לקדש כי לא יהיה נר דולק. נמצאנו למדים שהקידוש צריך להיות במקום נרות שבת [מיהו עיין ברא"ש (סי' ה' המובא בב"י סי' רע"ג)].
ועיין בב"י (סי' רס"ג) שהביא מחלוקת ראשונים אם צריך לאכול במקום הנר – שדעת רש"י (שבת כ"ה ע"ב) ותוס' (שם ד"ה "הדלקת") שצריך לאכול לאור הנר, ואילו דעת רבינו שמחה המובא במרדכי (שבת פ"ב סי' רצ"ד) והגהות מימוניות (ריש פרק ה' דשבת) שלא צריך לאכול במקום הנר.
והשו"ע פסק במקום אחד (סי' רס"ג סעי' ט'): "המדליקין בזויות הבית ואוכלים בחצר, אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה – הוי ברכה לבטלה", משמע שזה חיוב לאכול במקום הנרות, ואילו בסימן אחר (סי' רע"ג סעיף ז') כתב: "יש אומרים שאין מקדשים אלא לאור הנר, ויש אומרים שאין הקידוש תלוי בנר. ואם הוא נהנה בחצר יותר מפני האויר או מפני הזבובים – מקדש בחצר ואוכל שם אע"פ שאינו רואה הנר, שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער, והכי מסתברא".
והמג"א יישב (הובא במשנ"ב ס"ק ל"ט): "דאין מותר לאכול בחצר רק דוקא במצטער הרבה בביתו משום זבובים וכיוצא, הא לאו הכי – צריך לאכול דוקא במקום נר".
ואפשר עוד ליישב כי בסימן רע"ג התיר כיון שנהנה מאור הנר בדברים אחרים לפני או אחרי הקידוש, ולכן ברכת הנר אינה לבטלה.
הרמ"א (סי' רס"ג סעי' י') כתב: "עיקר הדלקה תלויה בנר שמדליקין על שולחן, אבל לא בשאר הנרות שבבית". ז"א שהוא פוסק כדעה הראשונה מדין סעודה.
וכתב המג"א (ס"ק כ"א): שיש להדליק גם במקומות אחרים שמשתמש בהם.
ועיין בכה"ח (סי' רע"ג ס"ק מ"ו) שהביא פוסקים הסוברים שכשמקדש לא ליד הנרות – ברכת הנרות היא לבטלה. והביא סברת החולקים עליהם. ועוד כתב (ס"ק מ"ז) שמשמע בדברי הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל שצריך לאכול את כל הסעודה של שבת ליד נרות שבת.
נמצא שעל פי הפשט טוב לאכול במקום הנרות, כיון שזאת שמחת שבת לאכול במקום שיש אור הנר. אך על פי הקבלה צריכים הנרות להיות במקום שמקדשים ואוכלים שם, כי יש בכך גם ענין של הארה רוחנית.
וראה במשנ"ב (שם ס"ק ל"ב) שכתב: "והיינו במצטער הרבה, דאי לאו הכי – צריך לאכול דוקא במקום נר. ועיין בפמ"ג שמצדד דיותר טוב שיקדש בבית ויאכל מעט ואח"כ יגמור סעודתו בחצר". וראה בביאור הלכה שם (ד"ה "והכי מסתברא") ובכה"ח (שם ס"ק מ"ו) שכתבו שלדעת הרבה גדולים אם הדליק נר במקום מסוים ומקדש ואוכל במקום אחר – "הוי ברכה לבטלה". וע"כ כל ההיתר רק אם מצטער הרבה.
והבא"ח (ש"ש פרשת נח אות ב') כתב: "עיקר הדלקת הנר במקום שאוכל ועליהם תברך האשה המדלקת את ברכת הדלקת הנר. ומ"מ תקנו חז"ל שידליק נר אחד במקום שישן שם וכן בבית התבשיל ובכל מקום שיש לו כניסה בו בלילה להוציא ולהכניס בכל מקומות אלו תדליק האשה בלא ברכה ואח"כ תדליק במקום השלחן בברכה. ואם ירצה האיש להדליק במקום שינה בידו – תע"ב אך לא יברך, יען כי אשתו מברכת בנרות של מקום השלחן. ומי שאין לו מעות לקנות שמן שבת – יחזור על הפתחים ויקנה, אך לאדם כזה סגי נר אחד".
וראה רמ"א (סי' רס"ג סעי' י') ובמשנ"ב (שם ס"ק מ"ה), כה"ח (שם ס"ק ט"ו), בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ד'). ועיין כנה"ג (הגהות ב"י אות ה') שכל מקום שאור הנר מגיע לשם נקרא מקום הנר, אפי' אם זה נמצא בחדר אחר. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ב).
וראה במאמר מרדכי שבת (ח"א פרק י"ב סעי' א' ופרק ט"ז סעי' מ"ב ובהערה שם).