שאלה:
אדם הישן עם כפפות על ידיו, האם הוא יכול לברך "על נטילת ידיים" לאחר נטילת ידיים של שחרית?הסתפקתי בעניין זה, כי הרב ניסים כדו'רי זצ"ל הביא בספרו "מעשה ניסים" (עמוד נ"ה סימן א') את מה שנאמר בבית יוסף (יורה דעה סימן קט"ז) עפ"י דברי הגמרא (מסכת פסחים דף קי"ב) בדין אוכלין שהונחו תחת המיטה, שאפילו אם הם היו בתוך כלי ברזל עדיין שורה עליהם רוח רעה. מכאן נראה לי להסיק, שכל שכן אם ידיו מכוסות בכפפות, הרוח הרעה לא מסתלקת עד שיטול את ידיו. לעומת זאת, מסופר על חכמים וגאונים שלבשו כפפות לידיהם כדי שיוכלו להרהר בדברי תורה מבלי ליטול ידיים?
תשובה:(מאת מרן הרב מרדכי אליהו)
בדין נטילת ידיים בשחרית, עיין ב"ספר הלכה" (ח"א עמ' י') שבעינן שלשה טעמים לנטילת ידיים בבוקר עם ברכה[1]. אם אחד מהטעמים הנ"ל אינו קיים, אזי נוטלים ידיים בלא ברכה[2]. וכן מסקנת ה"מעשה נסים" (ח"ב סי' א'). ועיין לרב "שדי חמד" בספרו "מכתב לחזקיהו" (סי' ב') שהאריך בדין זה וכתב שם, שיש לסמוך על הגאון ר' שניאור זלמן מלאדי[3], שהיה לובש בתי ידיים על ידיו בלילה, ולא היה נוטל ידיו בשעת הדחק[4].
מקורות:
[1] ושלשת הטעמים הובאו בקצרה במאמר מרדכי (לימות החול פ"ב סע' א') ואלו הם: א. רוח רעה. ב. משום שידים עסקניות הם ושמא נגעו באחד מהמקומות המכוסים. ג. שאדם בבוקר הוא כבריה חדשה וצריך להודות להקב"ה, וככהן שמתקדש ברחיצת ידיו כן אנו. ועיין לעיל בשאלה ה'.
[2] כתב השו"ע (או"ח סי' ד' סעיפים י"ג-ט"ו), וז"ל: "אם היה נעור כל הלילה, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית, להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו: הגה – ויטלם בלא ברכה (הרא"ש כלל ב' ורשב"א סי' קכ"ג). השכים קודם עמוד השחר, ונטל ידיו, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת, כשיאור היום, להעביר רוח רעה השורה על הידים: (הגה – ויטלם בלא ברכה) ישן ביום, יש להסתפק אם צריך לערות מים עליהם ג"פ, (ויטלם בלא ברכה)". וכתב כה"ח (שם ס"ק נ"א), וז"ל: "וכ"כ בסעיף י"ד וט"ו בספיקות אחרים דיטלם בלא ברכה עי"ש, משמע מזה דבכל ספק ברכה – אינו יכול לברך, דאם לא כן היה לו לומר: ואין צריך לברך, וכן משמע מדברי השלחן ערוך בסימן ס"ז, וז"ל: אבל אם יודע שקראה אלא שהוא מסופק אם ברך לפניה ולאחריה – אינו חוזר ומברך, עכ"ל, דמשמע דאינו יכול לחזור ולברך, וכן העלה הרב זרע אמת חלק א' סימן א', וכן כתב הפרי חדש סימן תל"ב אות א' הא דאמרינן בכל מקום ספק ברכות להקל ר"ל דלא מברכינן עי"ש, וכן כתב מחזיק ברכה אות ד', וכן כתב זכור לאברהם הלכות ברכות אות ס' בשם תרומת הדשן סימן ל"ד דבפלוגתא דרבוותא בברכות – לא מברכינן מספק כלל אלא אם כן ידענא דנהוג עלמא לברך עי"ש", וראה מש"כ בסי' רט"ו ס"ק ל"ג ובסי' ד' ס"ק ו' לאחר שהביא את המחלוקת למה נוטלים ידים כתב, וז"ל: "ועוד נפקא מינה באם ישן בבתי ידים ויודע בודאי שלא נגע במקום מטונף להרא"ש – אין מברך ולהרשב"א – מברך".
[3] כתב שולחן ערוך הרב (סי' ד' סעי' י"ג), וז"ל: "אם היה ניעור כל הלילה – צריך ליטול ידיו מיד כשיאור היום אף על פי שבכל הלילה לא הסיח דעתו משמירת ידיו, כגון שהניחן בבתי ידים, אעפ"כ צריך ליטול ידיו מן הכלי בלא ברכה כשיאור היום, מפני שאפשר דכשתקנו חכמים נטילת ידים בכל שחר, מטעם שנתבאר בסעיף א', לא רצו לחלק בין ישן דנעשה בריה חדשה ללא ישן כלל".
[4] מבואר בגר"ז שם שלא היה נוטל ידיו עם ברכה, אמנם בשדי חמד כתוב שמנהגו היה גם בלי נטילה, וז"ל המכתב לחזקיהו: "איך שיהיה לענין הלכה נלע"ד דשרי ליה לאיניש לסמוך דעתו סמוכים דרבנן על הגאון הר"ז ז"ל דהיה עושה מעשה רב ללבוש בתי ידים ולא היה נוטל ידיו וכאמור, ועמ"ש הרב מחא"ה ז"ל דכשהיד מכוסה אין לו להרו"ר כח לשרות על ידיו", וכו'.