שאלה: חטיף המכיל שוקולד, שקדים, פירות יער, בוטנים ופצפוצי אורז. מה ברכתו? תשובה: תערובת המכילה מין דגן ז"ל השו"ע או"ח סי' רח סעיף ב': "חמשת מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל.. אפילו עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם, או מינים אחרים הרבה יותר מהם, מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה. אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו בטל בתבשיל." נשאלת השאלה האם כלל זה נאמר גם כשהתערובת מכילה אורז שברכתו מזונות? (פצפוצי אורז ברכתם מזונות מאחר והם עוברים בישול או טחינה לקמח, חוץ מפצפוצי אורז של "חברת דגן" שעוברים רק קלייה בחום וברכתם אדמה – מדריך הכשרות של הבד"ץ לימות השנה בהקדמה לברכות הנהנין). ובכן השו"ע מתייחס לזה (שם סעיף ז') ז"ל: "…ואם עירב ממנו (מהאורז או מקמח אורז) בתבשיל אחר, והתבשיל האחר הוא הרוב מברך עליו כברכת אותו תבשיל." נמצאנו למדים שהכלל ש"כל שיש בו מין דגן אינו בטל, לא נאמר באורז". "עיקר וטפל" כידוע, כאשר יש שני מינים שאחד מהם הוא עיקר והשני טפל, הרי שמברכים רק את ברכת העיקר. יש בעניין זה כללים ופרטים רבים המבוארים בעיקר באו"ח סימן ריב, נתמקד בתשובה זו במה שנוגע לנד"ד. השו"ע או"ח סי' ריב סעיף א': "כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פירוש דבר בלתי נחשב) מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה." המשנ"ב בס"ק א': "כגון כל תערובות שני מינים שהאחד הוא העיקר והשני אינו בא אלא לתקנו ולהכשירו". בדרך כלל הדבר שהוא הרוב הוא העיקר לאדם, אך פעמים שהמיעוט הוא העיקר. דוגמא לדבר במשנ"ב בסי' רד ס"ק נ"א:  .."וכן שקדים המחופין בצוקע"ר אף שהם מחופין לגמרי מברך בפה"ע, דאף שצוקע"ר הרבה מהפרי, הפרי עיקר [פמ"ג]". תערובת ובה כמה מינים שכולם עיקריים לעיתים ישנה תערובת שאין האחד מטעים או משרת את האחר, אלא כל אחד הוא עיקרי לאוכל. לדוגמא: סלט פירות ובו, רוב תפוח ומעט ובננה, והבננה לא נועדה להטעים את התפוח, אלא האדם האוכל אוהב את ב' המינים יחד. האם גם בזה נאמר הכלל של עיקר וטפל? ובכן המשנ"ב מתייחס לזה (סי' ריב ס"ק א') ז"ל: "או אפילו שניהם עיקרים אלא שהאחד מרובה מחבירו הרוב הוא העיקר". אומנם בשעה"צ (אות ב') כותב: "ועיין בחיי אדם שדעתו כשניכר כל אחד בפני עצמו לברך שתי ברכות, וספק ברכות להקל." וכן בבה"ל (ד"ה "אם העקר") ז"ל: "אכן בחיי אדם מצדד דהיכא דמינכר ומובדל כל מין בפני עצמו מברך על כל מין ומין ולא אזלינן בתר רובא ולא בתר ה' מיני דגן, ולמעשה נראה דספק ברכות להקל ולא יברך אלא כברכת הרוב." (ובהמשך הבה"ל מביא פתרון למי שרוצה לחוש לדעת הח"א, שימעך כל התערובת ויברך ברכה אחת, עיי"ש.). הבן איש חי (ש"ר פר' פנחס סעיף יז) פוסק כדעת החיי אדם (ומה שכתב ברב פעלים ח"ב סימן ל"ג שאורז עם בשר יש לברך רק על האורז, ביאר האור לציון (עמוד קל"ג סוף אות ל') שאיירי שחתיכות הבשר קטנות ולא ניכרות.)  וכן פסק בכה"ח סימן ר"ד אות ס', וכ"ד מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל (שו"ת מאמ"ר ח"ב סימן כד. ועיי"ש שמבאר בדעת הבא"ח שסובר כדעת הח"א רק היכא שאין מין דגן בתערובת.) השלכה לנד"ד נראה שבנ"ד גם הח"א יודה שיש לברך רק כברכת הרוב, דהרי דבריו אמורים היכא ש"מינכר ומובדל כל מין" כלשון הבה"ל שהביאו. וא"כ בענייננו אף שכל מין הוא ניכר, מ"מ הוא אינו מובדל מחבירו, דהרי הכל דבוק ומחובר בעוגייה אחת. ולכן נראה שלכו"ע יברך כברכת הרוב. בתמונה המצורפת נראה שהרוב הוא פירות וא"כ יברך העץ. אלא שראיתי בס' "הליכות ברכות" (סימן ריב הערה יז) שכותב שכאשר מברכים כברכת הרוב, בעינן רוב של למעלה מחמישים אחוז שאז שייך לומר שהשאר מתבטל אליו, ולדוגמא בנד"ד אם יש ארבעים אחוז פירות העץ, שלושים אחוז פירות האדמה, ושלושים אחוז שהכל, הרי שאין רוב באף מין ברכה כלפי שני האחרים, ובכה"ג אין מנוס אלא לפוטרם על ידי שיברך על דברים אחרים העץ, האדמה ושהכל, או שיברך על כל מין בפני עצמו בכוונה שלא לפטור את האחרים ורק אז יאכלם יחד. מסקנה העולה לדינא: חטיף המורכב משוקולד, שקדים, פירות יער, בוטנים ופצפוצי אורז שהם דבוקים יחד: • אם יש רכיב אחד שהוא עיקרי עבורו וכל שאר הדברים רק מטעימים אותו, הרי שיברך רק כברכת הדבר העיקרי. באופן שכל המינים הם עיקריים עבורו, יברך כברכת הרוב. • הלכה זו היא גם לדעת החיי אדם והבא"ח שכאשר יש שני מינים עיקריים מברך על כל אחד, מ"מ מבואר בחיי אדם דכ"ז רק כשהם ניכרים ומובדלים, ובנד"ד הרי המינים אינם מובדלים אלא דבוקים ומחוברים יחד. • אם אין מין (הכוונה מין היא כלפי הברכה, ובנד"ד הרי שהשקדים והפירות יער נידונים כמין אחד) שמהווה רוב של לפחות 51% הרי שלא שייך לומר ששאר המינים בטלים אליו, ובכה"ג עליו לברך על דברים אחרים העץ, האדמה ושהכל, או שיברך על כל מין בפני עצמו בכוונה שלא לפטור את האחרים ורק אז יאכלם יחד. • הכלל שכל שיש בו מין דגן הנועד לטעם לא בטל, לא נאמר באורז.