בס"ד שאלה: יש לי תלמיד שהוא בעל חדר כושר, והוא שואל אם מותר לו שגוי ייכנס לשם בשבת. זה פועל לפי מנוי חודשי – האם זה מותר? תשובה: בשאלה זו ישנם כמה נידונים: א. מראית עין ב. שכר שבת ג. אוושא מילתא                                                    ד. לפני עיוור הקדמה לנדון זה: הגמ' במסכת עבודה זרה (כא:) "תניא רשב"ג אומר לא ישכיר אדם מרחצו לגוי מפני שנקרא על שמו, וגוי זה עושה בו מלאכה בשבת". ומדייקת הגמ' "אבל שדהו לגוי .. שרי, מאי טעמא? אריסא אריסותיה קא עביד … אריסא למרחץ לא עבדי אינשי". בראשונים ביארו, דמדינא מותר להשכיר את המרחץ לגוי באופן שהגוי עושה על דעת עצמו וליהודי לא איכפת אם הגוי ישתמש או לא, וכן באופן שמתחלק היהודי עם הגוי ברווחים שגם באופן כזה הגוי עושה זאת מרצונו, והאיסור בכל זאת באופנים אלו הוא משום מראית עין, שמרחץ הוא דבר ששם בעליו עליו – דהיינו כולם יודעים שהבעלים הוא פלוני, (מחמת פרסום או שכתוב שם בעליו על הנכס, בשונה ממטלטלין) – ויחשדוהו ששכר את האינו יהודי בכך וכך, והוא שלוחו של הישראל (דבר האסור מדינא), כיוון שכך הדרך במרחץ. אמנם אם היהודי משכיר לגוי את המרחץ בשכירות יומית, יש בכך איסור מדינא משום "שכר שבת". בשונה מהאופנים שהשכירות היא לחודש או שנה, שאז היהודי מקבל שכר שבת בהבלעה, דהיינו שהשכר שהוא מקבל הוא כביכול רק על ימי החול. ובשדה – אע"פ ששם בעליו עליו, מ"מ כיון שהדרך היא ליתן לגוי חלק בפירות (אריסות), והגוי עושה על דעת עצמו, לא חוששים שיחשדוהו , ומותר. אמנם ההיתר הוא רק באופן שאין בעיה של שכר שבת. ובראשונים הובא, שכל דבר אחר, כגון תנור או רחיים וכדו' , הכל תלוי בדרך שבה נוהגים להשכיר או ליתן לגוי.  בשו"ע (או"ח סי' רמ"ג סעי' א') פסק את דברי רשב"ג להלכה וז"ל "לא ישכיר אדם מרחץ שלו לאינו יהודי מפני שנקרא על שמו, ואינו יהודי זה עושה בו מלאכה בשבת, דסתם מרחץ לאו לאריסותא עביד, ואמרי שכל הרווח של ישראל, ושכר את האינו יהודי בכך וכך ליום, ונמצא שהאינו יהודי עושה מלאכה בשליחותו של ישראל". וכן לגבי שדה "אבל שדה מותר, שכן דרך לקבל שדה באריסות, ואע"פ שיודעים שהוא של ישראל, אומרים שהאינו יהודי לקחה באריסות, ולעצמו הוא עובד. ותנור דינו כמרחץ, ורחיים דינם כשדה". ובחישוב ימי השכירות דעת מו"ר מרן הרב זצ"ל (מאמר מרדכי שבת ח"א פ"ג הט"ז) שאסור להשכיר לגוי כאשר חישוב ימי השכירות נעשה לפי ימים ובתוך ימי ההשכרה יש גם שבת, ואפי' בתקופה ארוכה, והטעם לכך הוא שכאשר מחשב לפי ימים נמצא שמשלם עבור שבת בנפרד ולא בהבלעה. ולגבי נדון שלנו: לאור האמור לכאורה היה לנו להתיר את הכניסה של הגוי לחדר כושר מהסיבה שמותר בשדה, שאע"פ ששם בעליו עליו מ"מ כיון שהרגילות בחדרי כושר, לשלם בצורה חודשית או שנתית ואין את החשד שהגוי משלם יומית. מכונות לממכר מזון: אלא שבפוסקים הובאה דוגמא מעין זה – מכונות לממכר מזון, שיכול כל אדם לבוא ולשלם בכל זמן, כולל בשבת – ולשיטת רוב הפוסקים יש איסור להעמיד את המכונות האלו במקום שהמשתמשים הם גם יהודים שקונים בשבת, מטעם "לפני עיוור לא תתן מכשול" (הגרשז"א מובא בשש"כ, והשבט הלוי) ונחלקו במקום של גויים האם מותר מטעם של שכר שבת . ואכמ"ל. אך כתבו הפוסקים (פסקי תשובות סי' רנ"ב ה"ב) דהא דהתרנו להעמיד מכונות אלו במקום של גויים , זה דווקא באופן שעומדים ברחוב ולא במקום סגור, משום שאם הם במקום סגור יש שם בעליו עליו ואסור משום זלזול בכבוד שבת. לאור האמור: וכן בנדוננו, כיון שהחדר כושר הוא במקום שבבעלות היהודי, יש בעיה של אוושא מילתא שיאמרו שהיהודי מפעיל את עסקיו בשבת , ואם זה במקום גם של יהודים יש בעיה של לפני עיוור. בנוסף על כך, על פי המציאות כיום כמעט ולא מצוי להשאיר חדר כושר ללא שום העסקת עובד או מפעיל דבר שאסור לגמרי, משום שליחות. האופן המותר: השו"ע (או"ח סי' רמ"ה סעי' א') פוסק שאפילו מרחץ – שאסרנו לעיל, – אם היהודי והגוי שותפים בו, יכול הגוי להפעיל את המרחץ בשבת, ע"י שיעשו הגוי והיהודי תנאי ביניהם ששכר השבת יהיה לגוי והיהודי יקבל כנגד זה יום אחר בשבוע, ואפי' אם לא התנו, אם הם שותפים בעסק, כשיבואו לחלוק בשכר, הגוי יטול את שכר השבתות. לסיכום: • אם החדר כושר נמצא במקום בו גם יש יהודים שעשויים להיכנס לשם תוך חילול שבת הדבר אסור בכל אופן. • אך אם החדר כושר נמצא במקום בו יש רק גויים ,לכאורה היה מקום להתיר, אך מ"מ גם באופן זה אסור ליתן להם להיכנס משום אוושא מילתא, שכולם יודעים שהבעלות היא של יהודי, ויש בכך זלזול בכבוד השבת. • אך אם יש אפשרות ליהודי להכניס שותף גוי, ויעשה איתו תנאי ששכר השבתות ילך אל הגוי הדבר מותר – במקום של גויים דווקא.