שאלה: חלות המונחות בתוך שקית ניילון או נייר כסף, האם הן נחשבות כמכוסות או שצריכות כיסוי נוסף בעת הקידוש? ובכלל האם יש בעיה בזה שהחלות נתונות בניילון בזמן הקידוש וברכת המוציא? תשובה: טעם כיסוי הפת כידוע יש ג' טעמים מדוע מכסים את הפת: 1. "כי היכי דתתראה, דאתא הסעודה ליקרא דשבתא". (תוספות פסחים ק: ד"ה "שאין" בשם השאילתות) 2. כדי שלא יראה הפת בושתו שלא מקדשים עליו. (טור סי' רעא) 3. זכר למן שהיה מכוסה מתחתיו ומעליו בשכבת טל. (תוספות שם בשם "יש מפרש") האם מועיל כיסוי שקוף בס' מאמר מרדכי למו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל פרק טז סעיף נג מובאים כמה נפק"מ בין הטעמים, ואחת מהן היא האם מועיל כיסוי שקוף, דלפי הטעם של זכר למן ויקרא דשבתא, מועיל כיסוי שקוף, ולפי הטעם שלא יראה הפת בושתו הרי שלא מועיל כיסוי שקוף. אמנם בנד"ד, נראה פשוט שגם לפי טעם של כבוד שבת וגם לטעם זכר למן, לא יועיל אפי' בנייר כסף שהוא אטום, דמה שמובא במאמ"ר זה כאשר מניח כיסוי מעל החלות, משא"כ בענייננו שהחלות עטופות בכיסוי, לכאו' א"ז דרך כבוד, וגם אינו דומה למן שהיה מכוסה מלמעלה ומלמטה, ולכן יש להניח מפה וכדו' מעל החלות. האם יש בעיה הלכתית במה שהחלות עטופות בניילון וכדו'? אחיזת הפת בעת ברכת המוציא השו"ע או"ח סי' קסז סעיף ד': "יתן שתי ידיו על הפת בשעת ברכה, שיש בהן עשר אצבעות כנגד וכו'" ובמשנ"ב ס"ק כג: "היינו דטוב לעשות כן, ואם הוא לבוש בבתי ידים נכון שיסירם בשעת ברכה". המשנ"ב (סי' קפג ס"ק טו) הביא דין זה גם לעניין כוס של ברכה שלא יטול את הכוס בבתי ידיים. מקור הדברים: הגמ' בפסחים נז. מביאה שישכר איש כפר ברקאי היה עובד עבודה בביהמ"ק כשידיו עטופות בשיראים, וצווחה העזרה "צא מכאן ישכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים". וביאר רש"י (ד"ה "כריך") שאסור לעשות כן משום חציצה, ועוד משום שבזיון הוא. ועפי"ז כ' בס' חסידים (סי' תקסח) שלא ליטול כוס של ברכה בבתי ידיים, וכ"כ במג"א בסי' קפג סק"ו בשם ס' ברכות מהר"ם, וכאמור הביא המשנ"ב דין זה להלכה. יש אחרונים שנקטו בטעם האיסור משום פחיתות כבוד למצווה, ויש שנקטו הטעם משום חציצה בין ידיו לכוס/ללחם, וכאמור ב' הטעמים הוזכרו ברש"י. (יעויין במשנ"ב "משנה אחרונה" הע' מו, מז שהרחיב בזה).  בס' שמירת שבת כהלכתה (פרק נה הערה לח) כ' שחלה המונחת בשקית, נכון להוציאה מהשקית קודם ברכת המוציא, ומדמה זאת ללבוש בבתי ידיים בעת הברכה. אומנם בשו"ת ישא יוסף (ח"ב סי' ע') בשם הרב אלישיב זצ"ל, כ' להקל בזה, ומבאר דאין לדמות זאת ללבוש בבתי ידיים דבזה יש בזיון שמראה שלא רוצה ללכלך ידיו, משא"כ כשהחלה נתונה בשקית לשם אחסון שאין בכך בזיון. ונראה שהדברים תלויים ממש בב' הטעמים שהוזכרו ברש"י, בשש"כ למד כדעות האחרונים שטעם האיסור משום חציצה, וא"כ ה"ה בחלה הנתונה בשקית שיש חציצה, ואילו הרב אלישיב למד שהאיסור הוא משום בזיון, ורק בכפפות הוי בזיון. וראה בבא"ח פר' אמור סעיף ז' ז"ל: "ואם יש לו בית יד צריך להסירו בברכת המוציא, דצריך שתהיינה ידיו ממש על הפת". נראה שלדעתו ה"ה כשהפת נתונה בשקית דהרי אין ידיו נתונות ממש על הפת. האם בחלה הנתונה בשקית יש חסרון מצד "לחם משנה" יש לדון האם נאמר שעצם זה שהחלה נתונה בשקית מהווה כביכול הפרדה בין הלחמים שעיי"ז אינם נחשבים כלחם משנה? ובכן, מדברי השש"כ והרב אלישיב דלעיל נראה שהבינו שאין בכך חסרון, דכל מה שדנו היה רק האם הדבר דומה לכפפות, ומשמע שהבינו שאין גריעותא בדין לחם משנה במה שהחלות נתונות בשקית. מסקנה העולה לדינא: הפורס ניילון שקוף מעל חלות השבת, הרי שלפי הטעם שמטרת הכיסוי היא כדי שלא יראה הפת בשתו, א"כ כשהכיסוי הוא שקוף אין בכך תועלת, ויש לכסות בדבר אטום. אומנם אם עוטף החלות אפי' בנייר כסף, הרי שאינו מועיל הן לטעם כבוד שבת דאין בזה כבוד, והן לטעם זכר למן משום שאינו דומה למן שהיה מכוסה מעל ומתחת, ויש לפרוס כיסוי מעל החלות. עצם הדבר שהחלות נתונות בשקית או נייר כסף אינו מהווה הפרדה ביניהם ונחשבות ללחם משנה. אלא שקודם ברכת המוציא, עליו להסיר את הניילון, משום שיש דין שצריך להחזיק את הפת בעשר אצבעותיו בעת ברכת המוציא, ולחלק מהפוסקים יש חסרון בזה שהחלות נתונות בשקית, מפני שנמצא שידיו לא נוגעות ממש בפת בעת הברכה, וכן נראה מלשון הבא"ח.