בס"ד בענין אמירת קדושה כשלא התחיל בשווה עם החזן שאלה אדם שמתפלל שמונה עשרה וקודם שהגיע לברכת מחיה המתים התחיל החזן חזרת הש"ץ האם יכול לענות קדושה עם הציבור? תשובה אם אין לו אפשרות אחרת לשמוע קדושה יכול לענות עמהם. מקורות אמירת קדושה כשמתחיל עם החזן מבואר ברמב"ם (הלכות תפילה פרק י) ונפסק להלכה בטוש"ע (אור"ח סימן קט סעיף ב), "אם מתחיל להתפלל עם השליח ציבור כשיגיע עם השליח ציבור לנקדישך יאמר עימו מילה במילה כל הקדושה כמו שהוא אומר וכן יאמר עמו מילה במילה ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפילה" וכו' . אבל הרמ"א כתב (שם) "אבל לכתחילה לא יתחיל עד אחר שאמר קדושה והאל הקדוש אלא שאם הוצרך להתחיל מכח שהשעה עוברת או כדי לסמוך גאולה לתפילה דינא הכי". אבל המשנ"ב (שם ס"ק י"ד), הביא בשם האליה רבה שגם לכתחילה מותר להתחיל עם החזן, אבל כתב שספר חיי אדם כתב שרק בשחרית מותר מכיוון שאם לא יתחיל עם החזן יצטרך להמתין הרבה  ב'שירה חדשה', ובספר מאמר מרדכי ובספר מגן גיבורים כתבו להקל כשיש צורך קצת גם במנחה, עיין שם. כשהתחיל קודם או אחרי החזן וכתב הביאור ההלכה (שם ד"ה אם מתחיל להתפלל וכ"ו), שאם עמד להתפלל מקודם הש"ץ ומתוך כוונתו המרובה או מאיזה סיבה הגיע לקדושה עם הש"ץ, או להפך שהתחיל אחר שהתחיל הש"ץ ומחמת שהאריך הש"ץ הגיע לקדושה, שמשמע גם מספר אליה רבה שהתיר לכתחילה להתחיל עם החזן שרק בדיעבד מותר לו לענות קדושה. וכתב הביאור הלכה שם 'ונראה לי דהוא הדין כשאין לו עצה אחרת לשמוע קדושה'. וכתב בספר פסקי תשובות (שם אות ד), שגם מי שרוצה לכוון בתפילה יכול להתחיל קודם החזן ולומר עימו קדושה משום שזה בכלל 'אין לו עצה אחרת'. להמתין לחזן וכתבו בספר זה השלחן (דבליצקי, ח"ב עמ' קיא), ובספר בית ברוך (כלל יט סק מז), בשם ספר הלקט יושר (מנהגי תרומת הדשן עמ' 22), שאסור למי שהתחיל קודם הש"ץ להמתין לש"ץ לקדושה אלא ימשיך בתפילתו, אבל אם לא הגיע למחיה המתים מותר לו להמתין לקדושה. אמנם בספר אשי ישראל (פרק לג הערה יח) הביא בשם הגר"ח קניבסקי להקל בזה ויכול להמתין לענות קדושה. טעה והתחיל אתה קדוש כתב בספר אשי ישראל (שם), וכן כתב הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה פ"ח הערה ס"ד), ובשו"ת שבט הקהתי (ח"ו ס' פה), שאם התחיל בשווה עם החזן וטעה והתחיל ברכת אתה קדוש, יכול להפסיק ולומר עמהם קדושה, ויחזור שוב לומר ברכת האל הקדוש. אבל כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ב ס' מט), שבימים נוראים שהתחיל 'וכן תן פחדך', אין לו לענות לקדושה מכיוון שזה כבר ענין אחר, ואפילו אוחז ב'קדוש אתה ונורא שמך' לא יענה עמהם. וכתבו הבא"ח (פרשת תרומה סעיף ט), שו"ע הרב (שם סעיף ה), וכן פסק מרן הרב זצ"ל (מאמר מרדכי הלכות לימות החול פרק יח אות כ), שאם הש"ץ והציבור כבר התחילו קדושה ותוך כדי אמירתם 'קדוש' סיים ברכת מחיה המתים יכול להצטרף עמהם ולענות קדושה. שומע ממניין אחר וכתב הכף החיים (שם ס"ק לא), וכן פסק מרן הרב זצ"ל (שם אות יט), שה"ה אם הגיע למחיה המתים ושומע קדושה ממנין אחר שיכול לענות עמהם קדושה אבל אינו חייב לענות עמהם. בתפילת ערבית וכתב הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה תפילה פ"ח דבר הלכה אות ס"ד), שאם מתפלל ערבית בפלג המנחה וכשהגיע לברכת מחיה המתים שומע קדושה אין לו לענות עמהם קדושה, משום שבערבית אין קדושה, וכן מבואר במאירי (ברכות כא). כשהציבור בקדושה אחרת אמנם מבואר בתשובות הרשב"א, ונפסק להלכה בטוש"ע (שם סעיף ג), שאם שומע שהציבור עונה קדושה דסדרא לא יענה עמהם משום שאין הקדושות שוות. אבל כשהציבור אומר קדושת 'כתר' של מוסף והוא בשחרית נחלקו בזה השו"ע והרמ"א. לדעת השו"ע, הבא"ח (שם אות ז), והכף החיים (שם אות לב), וכן פסק מרן הרב זצ"ל (שם אות כג), לא יענה עמהם, וכתבו שם וכדי לא להיכנס למחלוקת הפוסקים יזדרז להתחיל ברכת 'אתה קדוש' קודם שיסיים החזן ברכת 'מחיה המתים'. אבל לדעת הרמ"א יענה עמהם משום ששניהם קדושת שמונה עשרה וקדושתן שווה.