לברך ברכה שאינה צריכה בשביל מאה ברכות שאלה: יש מנהג שאחר הקידוש קודם המוציא עושים ברכות על כל מיני דברים האם ראוי להימנע או מנהג טוב הוא היות ומשלים בזה את המאה ברכות? תשובה: ברכה שאינה צריכה בשביל מאה ברכות דעת המג"א והשל"ה ומהר"ם גלאנטי לפני שנתחיל עם המקורות בדברי הגמ' נביא את שלשת הדעות בענין זה. המג"א בסי' רטו' ס"ק ו' מביא מדברי השל"ה שאם בשבת הביאו לו פירות תוך הסעודה מותר לו להשאיר את הפירות האלו לאחר הסעודה בשביל שהוא יוכל לברך עליהם ברכה אחרונה וכך הוא ירויח מאה ברכות דהיינו שהשל"ה מתיר לעשות ברכה שאינה צריכה בשביל מאה ברכות. והמג"א ממשיך ומביא את דעת מהר"ם גלאנטי בתשובה סי' לח' שבשבת מותר לצוות את בני ביתו לא להביא את כל הפירות לפניו בבת אחת והמג"א מוסיף על דבריו שלפי דעתו מותר גם לצוות לבני ביתו להביא את הפירות אחר הסעודה. והמחצה"ש בד"ה "שלא להביא" עומד ע"ז שמהר"ם גלאנטי זה לא כדעת השל"ה כי לפי השל"ה מותר גם אחרי שזה הגיע לפניו לסלק את זה מהשלחן ולפי מהר"ם גלאנטי אסור לסלק את זה מהשלחן אחרי שזה הגיע לשלחן רק מותר לצוות לא להביא את זה לשלחן ועיין גם במג"א סי' מו' ס"ק ח' ובמחצה"ש שם שגם שם נראה שכך היתה דעת המג"א. ודעת המג"א שהכל אסור, ואסור כלל לעשות שום סוג של ברכה שאינה צריכה בשביל מאה ברכות וכך מביא המג"א שזה גם דעת הכנה"ג בשם ספר הזכרונות וכן בספר שתי ידות. ראיית המג"א המג"א מביא ראיה לדבריו מהגמ' ביומא דף ע. ששם הגמ' מדברת שמתי שהכהן גדול ביום כיפור היה קורא בתורה כתוב במשנה שמתי שהוא היה קורא פרשת אחרי מות הוא היה קורא בס"ת ואז שהוא היה מדלג לפרשת פנחס הוא היה קורא בעל פה והגמ' שואלת למה הוא היה קורא בע"פ שיגלול והגמ' אומרת בגלל כבוד ציבור אז הגמ' שואלת בא נביא ס"ת אחר וריש לקיש מתרץ בגלל ברכה שאינה צריכה שהוא יצטרך לברך על הס"ת השני. והמג"א שואל שהרי מדובר ביום כיפור שבו מאד קשה להגיע למאה ברכות אז א"כ לפי השל"ה שמותר להרבות בברכות בשביל מאה ברכות אז למה הכ"ג לא יכול להביא עוד ס"ת וכך הוא ישלים את המאה ברכות. דחיית ראית המג"א דחייה א' הא"ר בסי' רצ' ס"ק א' דוחה את ראיית המג"א והוא אומר שהרי הכ"ג בין כה בירך הרבה ברכות על הטבילות והקרבנות של אותו יום ממילא היה לכ"ג כבר מאה ברכות ולכן לא הותר לו להביא עוד ס"ת ולעשות ברכה שאינה צריכה. דחייה ב' באבן העוזר סי' ריב' על מג"א ס"ק ג' (מובא במקום בשע"ת) הוא מיישב באופן אחר וזה ע"פ דברי הא"ז והאגור המובא שם ברמ"א וז"ל הא"ז "בדין אכל צנון וזית והצנון עיקר וזית טפל להפיג חריפות הצנון דמברך על העיקר ופוטר הטפל דאם הטפל חביב עליו כמו העיקר מברך על הטפל ואח"כ על העיקר דאפושי ברכות עדיף ואין להפקיע הברכות כה"ג" דהיינו שהוא אומר שאם הטפל חביב צריך לברך על הטפל ורק אחר"ז על העיקר דאפושי ברכות עדיף. והמג"א שואל במקום מהגמ' ביומא הנ"ל שמבואר שלא אומרים אפושי ברכות עדיף אלא ממעטים בברכות והאבן העוזר מיישב שכל מה שהגמ' ביומא אומרת זה על אותו סוג ברכה אבל בשתי ברכות נפרדים אדרבה אומרים לברך את הברכה הראויה על כל דבר ולכן האבן העוזר מסכים אם דברי הרמ"א לפסוק את הא"ז הנ"ל. והאבן העוזר מביא לדבריו מהרא"ש בברכות שאיך שהוא לומד מבואר שם שאם הביאו פירות לפני אדם בסעודה מותר לו להשאיר את הפירות האלו לאחרי הסעודה בשביל לברך על זה את הברכה אחרונה הראויה לזה וממילא כותב האבן העוזר שפשוט שצודק השל"ה שהרי לפי דעתו גם ביום חול מותר להניח את הפירות לאחר הסעודה בשביל מאה ברכות. הלחם משנה על המשניות [עיין במהדורת זכרון אהרון על הלבוש בסי' רצ' הע' א' גורסים בא"ר שהא"ר שם מציין לספר זה] ביומא פ"ז משנה א' מתקשה על הדין שלכ"ג אסור להביא עוד ס"ת והוא שואל שא"כ מדוע למי שיש פרי האדמה ופרי העץ הוא לא יברך על הבורא פרי האדמה קודם בשביל לפטור את הבורא פרי העץ והלחם משנה ביישובו השני גם מיישב כדברי האבן העוזר הנ"ל שמכיון שזה שתי ברכות נפרדות עדיף לברך על כל דבר ברכתו הראויה לו [במג"א בסי' ריב' ס"ק ג' גם עומד על שאלה זו ואומר ששאני התם שזה לא לכתחילה שהאדמה יוציא העץ]. דחייה ג' עוד מיישב הלחם משנה וז"ל "י"ל דהתם בברכת הנהנין ראוי לתת שבח וברכה על כל דבר ודבר". וכעי"ז כתב הב"ח סי' רצ' אות א' וז"ל "ויכוין להרבות וכו' כלומר ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה כיון דבכל פעם חוזר ונהנה ואסור לו ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה א"כ ברכה שצריכה היא" ועיין גם בשו"ת מאמר מרדכי ח"ד סי' כט' [להרה"ג הרב מרדכי אליהו] שגם כתב סברא זו. ונראה ביאור הדברים שודאי אסור לאדם לברך ברכה על משהו ולברך ברכה אחרונה ומיד לאכול עוד הפעם מאותו דבר ולברך ע"ז וזה ודאי ברכה שאינה צריכה אבל לעשות פעולה מיוחדת בשביל לפטור אחד את השני לא צריך דהיינו שבס"ת אנחנו אומרים לבן אדם אל תביא ס"ת אחר כי אז תצטרך לברך עוד הפעם אז אנחנו מחייבים לא לעשות פעולה בשביל לא להתחייב בעוד ברכה משא"כ בברכת הנהנין מותר לבן אדם לעשות פעולות נורמליות ואם הוא מתחייב בעוד ברכה זה לא בעיה כי בעצם תמיד ראוי לתת שבח וברכה על כל הנאה. [ועיין בהמשך בשם הגר"ז ומאד יכול להיות שזה היה כוונת האחרונים הנ"ל.] דחייה ד' עוד נ"ל ליישב על פי מה שראיתי בספר שערי תודה שמביא בשם הגר"ש כהן [בעמוד לז'] שהרי בגמ' ביומא זה לא התרוץ היחיד שהגמ' עונה מצד ברכה שאינה צריכה הגמ' מישבת בשם רב הונא מצד פגמו של ס"ת ראשון והרמ' פ"ג מהל' עבודת יום הכפורים ה"י פוסק כהטעם הזה וכך גם בפיהמ"ש הרמ' נוקט טעם זה והוא לא נוקט את הטעם של ברכה שאינה צריכה. והגר"ש כהן מסביר שהרמ' אוחז שהדין שברכה שאינה צריכה זה רק מתי שהיא לא צריכה כלל והוא מדייק את זה מלשון הרמ' בהל' ברכות כאשר הוא מביא את האיסור של ברכה שאינה צריכה זה רק מתי שזה לא צריך כלל וכלל ממילא הוא אומר שבגמ' ביומא זה היה נצרך מאד שהרי כנגד הברכה שאינה צריכה יש לך איסור של לומר פסוקים בע"פ שזה יכול להיות אפילו איסור דאורייתא כמבואר בגמ' בגיטין ס: [עיין בארוכה בתו"י במקום] ולכן הרמ' לא פסק את ר"ל. ממילא י"ל שהשל"ה למד שזה גופא היה המחלוקת אמוראים האם בשביל צורך הלכתי דבר נקרא ברכה הצריכה או אינה צריכה וממילא אנחנו שפוסקים שזה נקרא צריכה אז גם פה יהיה מותר לברך ברכה בשביל להשלים מאה ברכות כי גם זה נקרא צריכה. נפק"מ בין הדחיות הנפק"מ בין הדחיות לראיית המג"א זה שלפי הדחייה של הא"ר אנחנו נשארים שרק במקום מצווה מותר להרבות בברכות וכן לפי הדחייה הרביעית ע"פ הגר"ש כהן ולפי הדחייה השלישית והרביעית יש מקום לדון שתמיד מותר להרבות בברכות בכה"ג. מקורות האוסרים לאכול מזונות לפני סעודה המג"א בסי' רמט' ס"ק ו' מביא מהד"מ שמביא מהא"ז שאסור לאכול מזונות לפני הסעודה בבוקר בשבת בגלל שאחרת הוא לא יוכל לאכול סעודת שבת לתאבון והד"מ חולק עליו ואוחז שעד כמה שאנחנו אוחזים שמותר לאכול כל היום שישי סעודה שהוא רגיל בה בימות החול כי אין דין תאבון אז גם בשבת בבוקר מותר ואז המג"א ממשיך ומביא וז"ל "וכתב בתשובה דערב שבת לאחר קידוש היו מביאין גרימז"ל לפני רבינו קלונימוס ואכל ובירך בורא מיני מזונות ואח"כ ברכה מעין ג' כדי להשלים ק' ברכות ואח"כ היו אוכלים לחם לצורך סעודה עכ"ל ד"מ". והמג"א שואל על כל הדינים המובאים בד"מ חדא הוא טוען שודאי יש מצוה לאכול סעודת שבת לתאבון ועוד שברכת המוציא קודם לברכת מזונות כמבואר בסי' ריא' ס"ה ועוד שאפילו בשבת אסור לגרום ברכה שאינה צריכה בשביל מאה ברכות. מקורות וטעם המקילים אבל ידוע שמנהג העולם זה כן לעשות קידוש לפני הסעודה וביישוב מנהג העולם כותב הגר"ז בסי' רמט' ס"י הגר"ז מסביר מכיון שאין חיוב לאכול סעודת שבת לתאבון לכן מקילים בזה ובקו"א ס"ק ד' שם הגר"ז נכנס לחלק של הברכות והגר"ז מתחיל שאם הוא לא רוצה לאכול רק לפני הסעודה אבל הוא לא אוהב לאכול מאכלים אלו בתוך הסעודה בודאי שאין בעיה וזה ע"פ המבואר במג"א סי' רטו' ס"ק ו' שאם אדם באמצע סעודה וכרגע לא בא לו מאכל מסוים אלא רק אחר"ז הוא לא חייב לאכול את זה עכשיו בשביל שלא יגרום ברכה שאינה צריכה ואותו דבר מצאנו לגבי קדימה בברכות שהרמ"א בסי' ריא' ס"ה כותב שכל דין קדימה זה רק מתי שהוא רוצה לאכול משניהם אבל מתי שהוא לא רוצה לאכול משניהם כלל אין דין קדימה ממילא אומר הגר"ז שגם אם כרגע הוא לא רוצה לאכול את אחד מהם אין דין קדימה [ועיין מ"ב סי' קעו' ס"ק ב' ושעה"צ י' שהביא דברי הגר"ז אלו להלכה בתור י"א] וממילא בכה"ג פשוט לגר"ז שאין שום בעיה מבחינת הברכות להקדים אחד לחבירו. ואז הגר"ז נכנס ליישב את דברי רבינו קלונימוס שהרי מפורש שהוא עשה זאת כי הוא רצה להרויח מאה ברכות והגר"ז קודם כל שואל שהרי אנחנו הבאנו שהמג"א בסי' רטו' לא חלק על מהר"ם גלאנטי והוא כן חלק על השל"ה והבאנו מהמחצה"ש שההבדל הוא שבציור של מהר"ם גלאנטי זה לא היה לפניו אלא הוא רק ציווה לא להביא לפניו משא"כ בציור של השל"ה זה כבר היה לפניו והוא ציווה להזיז את זה. והגר"ז שואל על זה כמה קושיות חדא מה הסברא לחלק בשתיהם למעשה הוא גורם ברכה שאינה צריכה ועוד שא"כ מה המג"א שואל על רבינו קלונימוס אולי בציור של רבינו קלונימוס הלחם לא היה לפניו בזמן שהוא בירך על הגרימז"ל ועוד שהרי תוס' בשבת דף קיח. מובא בסי' רצא' בב"י ופוסקים שאסור להפסיק סעודת שלישית לשתים כי זה ברכה שאינה צריכה ולכאורה לפי המג"א מה הבעיה שלא יביאו הכל לפניו בבת אחת ואז זה לא ברכה שאינה צריכה ? יסודו של הגר"ז בהבנת המהר"ם גלאנטי והשל"ה ולכן הגר"ז אומר יסוד גדול שיש הבדל יסודי ומהותי בין הציור של מהר"ם גלאנטי לשל"ה שבציור של השל"ה הוא היה תאב לאכול את כל הפירות שהביאו לפניו ורק הוא לא אכל את זה בשביל להרויח מאה ברכות משא"כ בציור של מהר"ם גלאנטי כל הסבה שהוא אכל את הפירות זה בשביל להרויח מאה ברכות וממילא בציור שכל הסבה שאדם רוצה לאכול זה בשביל הברכה אז הוא כלל לא מחויב לברך עכשיו ברכה בשביל שלא יהיה לו ברכה שאינה צריכה כי זה כמו שהוא הביא מהמג"א שאם אדם עכשיו לא רוצה לאכול אין בזה דין של ברכה שאינה צריכה וגם לא דין קדימה אבל מתי שאדם תאב והוא לא אוכל את זה, זה מוגדר כברכה שאינה צריכה וזה אסור וזה הציור של השל"ה. חידושו של הגר"ז שהמג"א חזר לסבור כהשל"ה והוא מסתפק האם זה היה כוונת המג"א אבל הוא אומר שבכל זאת זה האמת והוא רוצה לטעון שהמג"א בסי' רצא' חזר בו ממה שהוא כתב בסי' רטו' שהרי שם הוא אומר שהסבה שבסעודה שלישית אנחנו פוסקים בסי' רצא' ס"ג שצריך לחלק סעודה ראשונה לשנים בשביל שיוכל לאכול סעודה שלישית וזה לא יהיה אכילה גסה והמג"א אומר שבשביל סעודה שלישית התירו והגר"ז טוען שבמג"א בסי' רצא' בהקדמה לסימן המג"א כותב שאם אדם יש לו רק מקצת פת והוא הרי צריך לעשות סעודה לשובע כי אם לא אז לא יוצאים יד"ח אז יחלק סעודה ראשונה לשנים אפילו קודם שש שעות מכיון שדעת הבה"ג שיוצאים ידי חובת סעודה שלישית גם קודם שש שעות אז עדיף כך למרות שיש לו בעיה של ברכה שאינה צריכה ואע"פ שלכאורה בה"ג הוא דעה יחידאה בכל הראשונים אלא ע"כ שהמג"א חזר בו ואוחז שמעיקר הדין כלל אין בזה ברכה שאינה צריכה מתי שהוא עושה בשביל סיבה הלכתית. והוא מסביר שהטעם שהמג"א חזר בו זה בגלל שהוא הגיע לסי' רצא' הוא דקדק בלשון הרא"ש שאין הכוונה שצריך לחלק את הסעודה לשתים כי אם לא הוא לא יוכל לאכול סעודה שלישית כלל כי זה יהא אכילה גסה ברמה שאין שמה אכילה אלא הכוונה שהוא לא יכול לאכול לתאבון וזה כבר התיר לו לחלק את הסעודה לשתים ולא לחוש לברכה שאינה צריכה. יישוב הגר"ז על הסוגיא ביומא ואז הגר"ז מסביר לפי כל הנ"ל מה ההבדל בין הסוגיא ביומא לכל המקרים הנ"ל שמותר לעשות ברכה שאינה צריכה לצורך מצווה והוא מסביר חילוק נפלא כי כמו שכבר הבאנו כל דין של ברכה שאינה צריכה זה רק מתי שהוא רוצה את שתיהם עכשיו אבל אם עכשיו הוא לא רוצה אין בזה דין של ברכה שאינה צריכה ממילא כשהוא עכשיו לא רוצה לאכול בגלל סיבה הלכתית זה לא גרוע מציור שהוא לא רוצה עכשיו בגלל סיבה פרטית שלו ולכן אין בעיה שהוא יעשה ברכה שאינה צריכה משא"כ בגמ' ביומא הוא מחויב עכשיו לקרא בתורה גם את פרשת פנחס אז אתה לא יכול לומר שבגלל שיש לי ריוח זה כמו שעכשיו אני לא רוצה כי אין לך אופציה לא לרצות ולכן זה ברכה שאינה צריכה וממילא חוזר הדין כדעת השל"ה. והגר"ז מעיר שלפי האבן העוזר הנ"ל בין כה וכה יוצא כמו השל"ה גם בלי כל הפלפולים הנ"ל ולכן הוא אומר לא להזיח מי שנוהג כהשל"ה. דעת הא"ר והערוה"ש הא"ר בסי' רו' ס"ק ח' וכן בעורה"ש סי' רו' אות יב' שתיהם הכריעו כמהר"ם גלנטי כפי ההבנה של המחצה"ש שכל עוד זה לא לפניו מותר לכוין לא לפטור את זה. דעת המ"ב במ"ב בכל המקומות הלך עם פשטות המג"א ולכן בסי' מו' ס"ק יד' פסק שא"א לגרום ברכה שאינה צריכה בשום אופן בשביל מאה ברכות וגם בסי' ריב' ס"ק ה' הוא פוסק כהמג"א שלא לברך על טפל שהוא חביב לפני העיקר וכך גם בסי' ריא' ס"ה מ"ב ס"ק כח' מוכח מדבריו כך וגם בסי' רמט' בביאוה"ל הוא מביא את המג"א ורק מציין שיש גר"ז וגם בסי' קעו' הוא רק הביא את הגר"ז בשם י"א וגם רק בציור שהוא רוצה קודם את המזונות ולא רוצה המוציא. דעת הבא"ח הבן איש חי שנה שנייה פרשת וירא אות כא' כותב וז"ל "ואחר כך תברך ותריח וכנזכר בדברי רבנו האר"י ז"ל בשער הכונות ונראה לי שצריך להסיר ההדס אחר קדוש שכבר ברך עליו ולהצניעו במקום אחר כדי שיוכל להביאו אחר ברכת המזון ולברך עליו שנית אבל לא ישאר לפניו אף על גב דברכת המזון חשיב סלוק הא איכא פלגתא בזה" ומזה הוציא הרב בתשובה הנ"ל שדעת הבא"ח הוא כדעת השל"ה מזה שהבא"ח כותב לסלק את ההדס בשביל שיוכל לברך עוד פעם למרות שזה כבר היה לפניו. אמנם לפי דברי הגר"ז אין הדברים מוכרחים לגמרי מכיון שגם מתי שזה לפניו הוא לא בהכרח רוצה להריח בזה כל הזמן אלא כל הסבה שהוא רוצה להריח בזה זה רק בשביל להרויח עוד ברכות וממילא יכול להיות שדעת הבא"ח זה כדעת מהר"ם גלאנטי וכנראה שדעת הרב דלא כהגר"ז שהרי דברי הגר"ז הם חידוש גדול. דין תאב לסעודה במקרה דידן יש להעיר שאם הם יעשו את כל הברכות הם לא יגיעו רעבים לסעודת שבת וכפי שהבאנו מהמג"א זה לא הכי לכתחילה ולכן עדיף אחרי הסעודה לעשות את כל הברכות האלו [עיין בסוף התשובה של הרב לגבי ט"ו בשבט שחל בשבת ומשם לקחנו את הדברים]. העולה לדינא העולה להלכה לדעת מרן הרב זצ"ל: אין בעיה מצד ברכה שאינה צריכה כל עוד הוא מכוין בשביל להשלים מאה ברכות רק לא מומלץ לעשות את זה לפני הסעודה בשביל שיגיע תאב לסעודת שבת.