בס"ד בדין האם אונן יכול לשמש כסנדק שאלה האם מותר לכבד את הסבא בסנדקות כשהוא אונן? תשובה לכתחילה אין לכבד את הסבא בסנדקות כשהוא אונן, אבל כשאין אחר שראוי לכך וכדו' יכול להקל ולכבדו בסנדקות. מקורות חיוב אונן במצוות מבואר במשנה ברכות (דף יז), "מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפילה ומן התפילין ומכל המצוות האמורות בתורה". ונחלקו הראשונים האם רק פטור ממצוות ויכול להחמיר על עצמו ולעשות מצוות, או שפטור ואסור לקיים מצוות. לדעת רש"י (שם) רמב"ם (הלכות ק"ש פרק ד הלכה ז), יכול להחמיר על עצמו, אבל לדעת התו"ס (שם ד"ה ואינו), רבינו יונה (דף י ד"ה מי), והרא"ש (שם סימן א),וכן מוכח בירושלמי (ברכות פרק ג הלכה הלכה א), אינו רשאי לקיים מצוות. ובטעם הדבר שאסור להחמיר על עצמו, מבואר בירושלמי (שם), שזה או משום שלא יהיה מי שיטפל במת, או משום כבוד המת שיאמרו שמת זה קל בעיניו שאינו חרד על מיתתו, ונפק"מ בטעמים במקרה שיש לו מי שיטפל במת, שלטעם א' רשאי, ולטעם ב' אינו רשאי. וכתב הראבי"ה (ח"א סימן נח), והב"י (אור"ח סימן עא), שנראה שאם יש לו מי שיטפל במת יכול להחמיר, מכיון שמדאורייתא מותר לקיים מצוות ורק מדרבנן אסרו ולכן במקום שיש ספק דרבנן איזה טעם הוא עיקר מי שרוצה להחמיר על עצמו אין מוחים בידו. וכן נפסק להלכה בטוש"ע (שם סעיף א), שכתב "מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, אפילו אינו מוטל עליו לקברו, פטור מק"ש ומהתפילה, ואפילו אם רוצה להחמיר על עצמו ולקרות אינו רשאי, ואם יש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורה ורצה להחמיר על עצמו ולקרות אין מוחין בידו". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ו) בשם הרש"ל (תשובה ע), שעכשיו לא נהגו כשיטת הראבי"ה ולכן אין להחמיר על עצמו. וכן כתב (שם ס"ק ג), בשם הרעק"א שאם קרא ק"ש אינו יוצא יד"ח וצריך לחזור ולקרא, ובסימן תרצו לעניין מגילה כתב בשער הציון (ס"ק ל), בשם החיי אדם שיחזור ויקרא בלא ברכה. וכתב הרמ"א (שם), ועיין יור"ד סימן שמא סעיף א ששם כתב שאין רשאי להחמיר על עצמו. שכתב בטשו"ע (יור"ד סימן שמא סעיף א) "מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו קודם הקבורה וכ"ו, ואינו מברך ברכת המוציא ולא ברכת המזון, ואין מברכים עליו ולא מזמנים עליו, אפילו אם אוכל עם אחרים שמברכים לא יענה אחריהם אמן, ופטור מכל המצוות האמורות בתורה, ואפילו אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת כגון שיש אחרים שעוסקים בשבילו, וי"א שאפילו אם ירצה להחמיר על עצמו לברך או לענות אמן אחר המברכים אינו רשאי", וכתב הרמ"א (שם), עיין אור"ח סימן עא א. וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ז), בדעת הרמ"א שהעיקר כמו שכתב השו"ע ביור"ד שאינו רשאי להחמיר על עצמו. [וליישב הסתירא בשו"ע כתב בספר דברי חמודות על הרא"ש (ברכות פ"ג אות ב'), א' שביור"ד כתב את האוסר רק בי"א ולא חולק על מה שכתב באור"ח, ב' באור"ח מדובר לעניין ק"ש שזה דאורייתא ולכן כתב להקל אם קורא, משא"כ ביור"ד מדובר במצוות דרבנן ולכן כתב שאינו רשאי]. אונן בסנדקות נחלקו האחרונים האם יכול לשמש כסנדק. בשו"ת שמש צדקה (סימן ט), וכן בשו"ת מהר"י אסאד (יור"ד ס' שנו), כתבו שיכול לשמש כסנדק. אבל דעת היד אפרים (אות יא), שרק בשעת הדחק גדול יכול, שכתב "מי שכבדו להיות סנדק במילה בחוה"מ ואירע שמת לו מת בלילה, אם נקבר המת קודם שעת המילה רשאי הוא להחזיק במצוותו להיות סנדק, ואם לא נקבר עדיין, אם יש שם כתפים מיוחדים ומסרו לידם מותר לעשות המצווה, ואם אין שם כתפים מיוחדים אע"פ שיש שם מי שרוצה להתעסק עבורו אינו רשאי, ומכ"ש באנינות אביו ואימו, אם לא שהיא שעת הדחק שאין שם אחר שהגון לכך כמו זה האונן". וכן כתב בספר דברי סופרים (פרק ה אות פא), וביאר שם שהטעם שהתיר לקיים המצווה בשעת הדחק, הוא משום שכל דבר שעושים אותו גם בלא שיהיה מצווה אין איסור לעשותו ולכן יכול לעשות הסנדקות. ולעניין אבל כתב בשדי חמד (מערכת אבלות אות מח), שמותר לכתחילה לכבדו בסנדקות, אבל בספר יד שאול כתב, שלכתחילה לא יכבדו, משום שהרי הסנדק הוא כמקטיר קטורת (עיין בספר שיורי ברכה סימן רסה סק"ה), וכהן אבל הרי אסור להקטיר, וכן כתב החיד"א (ס' שצא ס"ק א), שלא ראוי לכבדו בסנדקות, וכן כתב באות שלום שלא שמענו מעולם שכיבדו אבל בסנדק ולכן אין לעשות כן, וא"כ לאוסרים באבל כ"ש שיש לאסור באונן. וכן כתב בספר פסקים ותשובות (הלכות מילה סימן רס"ד אות ה), אמנם כתב שגם מי שמתיר זה דווקא בבית האבל שהרי אין לו לצאת מביתו. ובאמת דין זה שנוי במחלוקת, שברמ"א (יור"ד סימן שמא סעיף ה), מבואר שמותר לאונן לצאת מפתח ביתו, וכתב בדרך החיים (דיני אונן ס"ט), שמותר גם שלא לצורך קבורה, אבל בקיצור שו"ע (סימן קצו סעיף ו), כתב שמותר רק לצורך המת כמו באבל המבואר בטוש"ע (סימן שצג סעיף א),וא"כ לשיטת הקשו"ע יהיה מותר רק בבית האונן. וכן יש לציין שאין לאונן לענות אמן כמבואר בשו"ע יור"ד שם, וכן דעת מרן הרב זצ"ל (צרור החיים עמוד 28) שאין לאונן לענות אמן.