בס"ד בדין שתיית בירה בבית הגוי שאלה: האם מותר לשתות בירה שאין בו חששות מצד הכשרות (איסור חדש, יין נסך, וכד') בבר או בלובי של מלון של גוים ? תשובה: כששותה בדרך עראי ובאקראי בעלמא מותר. אבל כשקובע עצמו לשתות, בבר אסור, ובמלון מותר כשישן שם, משום שבזה נחשב לביתו ולא גזרו על זה. וכן מותר לשתות גם בדרך קבע כשיש חשש איבה של הגוי אם לא ישתה. מקורות דין איסור שתיית שכר בבית הגוי בגמ' (ע"ז דף לא) מבואר שאסרו לשתות שיכר של גוים. וכתבו התוס' (שם ד"ה מפני) שאיסור שיכר זה לא מצאנו לא במשנה, ולא בברייתא, ושמא בימי האמוראים אסרוה, [וכתבו התוס' (שם ד"ה 'ותרווייהו') שאין לאסור השיכר משום 'בישולי גוים', משום ששיכר אינו עולה על שולחן מלכים, וכן משום שהתבואה בטלה למים שהרי ברכתו שהכל ולכן נחשב לנאכל חי, אבל הב"ח (שם) הקשה על שני הטעמים אלו משום שהרי בזמנינו שיכר עולה על שולחן מלכים, וכן על הטעם השני קשה שהרי הוא לא בטל למים משום שהוא עיקר המשקה ויש בו כזית בכדי אכילת פרס אלא הטעם משום שהתבואה נאכל חי, וכן מטעם שאין השיכר דבר חשוב שמזמינים עליו ועיין עוד בש"ך (שם ס"ק א) שהקשה על הב"ח]. וכן כתב הרשב"א (תורת הבית הארוך ב"ה ש"א) "שיכר לא מגזירת חכמים הייתה אלא מנהג קדושים שנהגו בו הרחקה יתירה מבנותיהן". ובטעם הדבר נחלקו בגמ' (שם) מפני מה אסרו, לרב נחמן אסור לשתותו משום גילוי (שמא הטיל שם נחש ארס כשממי השיכר היו מגולים), ולרמי בר חמא בשם רבי יצחק, זה משום איסור חתנות (שלא יבואו להתחתן איתם). ומבואר בגמ' (שם) שכשרב פפא רצה לשתות שיכר של גוים היה מוציא את השיכר מחוץ לחנות של הגוי והיה שותה אותו, ורב אחאי עשה הרחקה יותר גדולה והיה לוקחו לביתו ורק שם היה שותה, משום שהם סברו שהאיסור זה רק משום חתנות ולכן כשזה לא בבית הגוי אין קירוב דעת שיכול לבוא לחתנות. ולהלכה פסק הרמב"ם (פרק יז מהלכות מאכלות אסורות הלכה י) כטעם של חתנות וכשיטת רב אחאי שמותר רק כשלקחו לבית ישראל. אבל הסמ"ג (לאוין קמח נז), וכן הרשב"א (שם), התירו כרב פפא לשתות מחוץ לחנות של הגוי, משום שכל בדרבנן יש לילך אחר המיקל, וכן פסק למעשה הפרי חדש (יור"ד סימן קיד ס"ק ג) להקל, ובדעת הרמב"ם ביאר הב"י (יור"'ד סימן קיד) שהחמיר משום שיש לעשות הרחקה מדברים של גוים. בסוגי השיכר כתבו התוס' (שם), שבכלל האיסור שיכר הוא בין של תמרים ובין של תבואה. אבל המרדכי (סימן תתיח), כתב בשם הראבי"ה (ע"ז סימן אלף ס) שכתב בשם ספר הישר, שיש לאסור רק שיכר שבזמן הגמ' שהיה של תמרים אבל שיכר שלנו שעשוי משעורים או מינים אחרים מותר, אבל כתב הב"י (שם) שהפוסקים חלוקים עליו. אמנם הדרכי משה (שם אות א) כתב שנהגו להקל לשתות שיכר של תבואה ודבש ואולי משום שסומכים על הראבי"ה (אבל כתב בשם ה'איסור והיתר' שזה רק במקום שלא נהגו איסור אבל במקום שנהגו איסור אסור אפ' שלא בפניהם בתוך תחום העיר). וכן הסמ"ג (שם) כתב שרק שיכר אסור אבל משקה דבש ושאר משקים מותר, וכן כתב בספר התרומה (סימן קנז) ועוד, אבל הרא"ש (שם) והאור זרוע, כתבו לאסור – שמתי שאסרו בימי האמורים שיכר אסרו גם הדבש אלא שבבבל היה מצוי השיכר יותר. באופן השתיה שאסרו כתב הרא"ש (שם סימן טו) שאסרו רק כשקובע שתייתו שם אבל בדרך ארעי מותר וכן נהגו כל גדולי ארץ האי לשתות ארעי. וכתבו התוס' (שם ד"ה ותרוייהו) שאם מתאכסן בבית הגוי מותר לו לשלוח ולקנות שכר של גוי משום שנחשב לבית הישראל, וכן אם מתאכסן בבית הגוי אפ' שהגוי מביא לו מותר לשתות שיכר משום איבה, שלא גזרו רק בחנות של גוי שקובע שתייתו שם אבל לא באקראי בעלמא. וכתב הרא"ש (שם) שהטעם שהחמירו בפת יותר שאסרו אפ' שלא בבית הגוי, משום שעל הפת יחיה האדם ולכן צריך ריחוק יותר לפי שעושה קירוב יותר. והר"ן (שם יא) כתב שהטעם שהחמירו הוא משום שפת הוא מעשה נשים ולכן יש יותר לחשוש שיבואו לחתנות. למעשה הטוש"ע (יו"ד סי' קיד סעיף א) פסקו כהרמב"ם, שכתבו "כל שיכר של עובד כוכבים אחד שיכר של תמרים, או של תאנים, או של שעורים, או של תבואה, או של דבש, אסור משום חתנות, ואינו אסור אלא במקום מכירתו אבל אם הביא השיכר לביתו ושותה הוא שם מותר שעיקר הגזירה שמא יסעוד אצלו, ולא אסרו אלא שקובע עצמו לשתות כדרך שאדם קובע בשתיה, אבל אם נכנס לבית עובד כוכבים ושותה דרך ארעי באקראי מותר, וכן מי שלן בבית עובד כוכבים חשוב כביתו ומותר לשלוח בעיר לקנות שכר מהעובדי כוכבים". והוסיף הש"ך (שם ס"ק ב ע"פ תוס'), וכן אם האכסני הגוי נותן לו מותר משום חשש איבה, והביא בספר פסקים ותשובות (שם אות א' הערה 10) מהריטב"א (שם) ומהמרדכי ועוד, וכן נקט בשו"ת אגרות משה (יור"ד ח"ב סימן קיז) שהוא הדין בכל מקום ששייך איבה לא גזרו. ובחנות של גוי שאסרו, מבואר בב"ח (סימן קיב אות ב) שזה גם כשיושב יחידי בלא גוי אסור. ובגדר דרך ארעי שהתיר השו"ע, כתב החכמת אדם (כלל סו סי"ד), שזה כששותה בחטף מחמת צימאון, ובספר פסקים ותשובות (שם הערה 7) כתב שזה כששותה בעמידה, ועיין שם עוד. אמנם כתב הרמ"א (שם) "ויש מתירים בשכר של דבש ותבואה וכן נוהגים להקל במדינות אלו". אבל למעשה כתבו האחרונים שטוב להחמיר – הב"ח (שם) כתב "והנמנע יתברך" וכן כתבו הפר"ח (שם ס"ק ו), הגר"א (שם ס"ק ז), השל"ה (שער האותיות קדושה אות קט) וכן החכמ"א (כלל סו ס"ד) כתב שראוי לבעל נפש להחמיר, וכן כתבו הבא"ח (פרשת חוקת ש"ש אות כו) שהמחמיר גם במקום שנהגו היתר תבוא עליו ברכה, וכן כתב הכף החיים (ס"ק י). ועיין עוד בספר פסקים ותשובות (שם) שכתב שכ"ז מצד 'איסור שכר' אבל למעשה כבר כתבו האחרונים שו"ת הרדב"ז (ח"ג ס' תרלז) שאילת יעב"ץ ועוד, להתרחק מבתי קפה וכד' של גוים משום שיש בהם משום פגיעה בחומת הקדושה והצניעות. והביא מספר בית לחם יהודה (שם ס"ק ב) שתיקן הסמ"ע בועד ארבע הארצות שהקובע עצמו בבית משתאות של גוים הוא בכלל הריקים והפוחזים ולא יקרא בשם רב וחבר ולא יהיה לו שום מינוי בקהילה. העולה לדינא • בדרך ארעי ובאקראי מותר לשתות שיכר בבר או בלובי של מלון של גוים. • בדרך קבע מותר במלון שישן שם, או במקום שיש חשש של איבה. • אבל בבר בדרך קבע לשו"ע אסור, ולרמ"א מותר (בשיכר של שעורים), אבל כתבו האחרונים שטוב להחמיר. • וכן כתבו האחרונים שאין ראוי לשתות בבר של גוים משום פגיעה בחומת הקדושה והצניעות.