בס"ד בדין חליצת נעלים באמירת קינות בבין המצרים שאלה: האם באמירת תיקון רחל בבין המצרים ביום יש לחלוץ נעליים כמו באמירת תיקון חצות בלילה או לאו? תשובה: גם באמירת תיקון רחל בבין המצרים ביום, טוב לחלוץ נעליו כמו באמירת תיקון חצות, ובאמירת קינות בט' באב. מקורות תיקון חצות מובא בגמ' (ברכות דף ג) "שלוש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר הקדוש ברוך הוא יושב ושואג כארי ואומר אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם". וכתב הרא"ש (ברכות פ"א סימן ב) 'וראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה ולשפוך תחנונים על חורבן בית המקדש כמו שנאמר (פרק ב פסוק יט) 'קומי רני בלילה לראש אשמורות'. וכתב הטור (אור"ח סימן סימן א) "וטוב למי שמקדים שיכון לשעות שמשתנות המשמרות שהן, בשליש הלילה, ולסוף שני שלישי הלילה, ולסוף הלילה, שבאלו הזמנים הקדוש ברוך הוא נזכר לחורבן הבית וגלות ישראל שבין האומות והתפילה שיתפלל אדם באותה שעה על החורבן והגלות רצויה וקרובה להתקבל". וכן נפסק בשו"ע (שם סעיף ב' וג') שכתב "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש". וכתב המג"א (שם ס"ק ד) שהמקובלים האריכו בענין תפלת חצות, וכן הביא בשם הרקנטי (פרשת בראשית פרק יד פסוק א) שכתב "י"א שזמן בקשת רחמים הוא בסוף הלילה, ואני יכריע כי בחצות ראוי לבקש רחמים על כנסת ישראל ועל בניה וכו' ובסוף הלילה יבקש צרכיו וכ"ו". וכבר מובא בהרבה מקומות בזוהר ובהאריז"ל חשיבות וחובת אמירת תיקון חצות, וכתב בשו"ת רב פעלים (ח"א סימן א') ועוד, והביאם מרן הרב זצ"ל (הלכות לימות החול פרק א אות כז) למעשה, שאפילו כשלא יכול לכוון, ואינו מצטער ובוכה ממש על חורבן בית המקדש ושריפת התורה,בכל אופן יאמר תקון חצות, ולכן טוב שיכוון לפני התפילה ותיקון חצות שהוא מתפלל על דעת רשב"י ז"ל ורבינו האר"י ז"ל. באופן אמירת התיקון חצות כתב בשער הכוונות (דף נח ע"ב) "אחר שיטהר וינקה גופו וכו תלך ותשב יחף ותעטוף ראשך כאבל ותרבה בבכיה כפי כחך ותקח אפר מקלה ותשים על מצחך במקום הנחת תפילין ומה טוב שתשים שק על מתניך וכו' גם תכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש" וכו'. וכן כתב הרש"ש (בסידרו אחרי סדר ברכות השחר) "לפיכך צריך אדם להצטער ולהשתתף בצער דקבה"ו וכ"ו וכה יעשה ישב על הארץ אצל המזוזה שבפתח הרומזת לשכינה ורגליו יחפים ממנעל, ויעטוף ראשו, וישים אפר מקלה על מצחו במקום הנחת תפילין, ויכון בזה על גלות התורה שנשרפה ונעשית אפר ונמסרו סודותיה ורזיה ביד החיצונים, ויחבק פניו בקרקע ממש וירבה בבכיה כפי כוחו וכ"ו ואח"כ תקון רחל ולאה אצל מזוזת הבית יחף ומעוטף כאבל ואפר מקלה על ראשו כל אחד כפי כוחו וכל המרבה תע"ב". וכתב בבא"ח (פרשת וישלח ש"ר אות יא, ובכה"ח סימן א אות יט) שלא ישב על קרקע ממש אלא תפרוש מטפחת או בגד קל דאין לישב על קרקע ממש, וכן כתב שטוב שיהיה הפתח של החדר שהוא קורא בו פתוח אם אין שם קרירות, וכן כתב למעשה מרן הרב זצ"ל (מאמר מרדכי הלכות לימות החול פרק א אות מד). ומבואר שהענין לישב על הקרקע יחף וכו' הם משום שיש להתנהג כדיני אבל המבואר בגמ' (מועד קטן דף טו) ונפסק בטוש"ע (יור"ד סימן שפב, ובסימן שפו לענין עטיפה באבל, ובסימן שפז לעניין ישיבה על הקרקע, וכן מצאנו לענין ט' באב, כמבואר בגמ' יומא דף עח, ובטוש"ע אור"ח סימן תקנד סעיף טז לענין איסור נעילת הסנדל בט' באב, וכן לענין לשבת על הקרקע בסימן תקנט סעיף ג). אמירת תיקון רחל בבין המצרים ביום כתב מהרח"ו (שער הכוונות דף פט ע"ג ובפע"ח שער כג פ"א), והובא במג"א (סימן תקנא ס"ק מה), משנ"ב (שם ס"ק קג), ובכף החיים (שם אות רכא), "מנהג טוב וכשר הוא מאוד לכל בעל נפש לשבת באבילות אחר חצי היום בכל אלו הימים ולבכות בכיה ממש על החורבן הבית וטעם היות זה אחר חצות היום הוא כי אז הוא התעוררות הדינים בסוד 'כי נטו צללי ערב' אשר לסיבה זו נשרף ההיכל אחר חצי היום ודבר זה נעשית תועלת בנפש האדם, וענין חצות הלילה א"צ להזכיר כי אפילו בכל שאר הלילות צריך להתאבל על החורבן ומכ"ש בלילות בין המצרים שצריך להוסיף בבכיה ועליו נאמר שמחו את ירושלים וכ"ו. אבל לא כתב הארז"ל איזה קינות יאמר בזמנים אלו ומשמע שהעיקר זה לבכות ולהתאבל על החורבן. אבל למעשה החיד"א (בספר אומץ יוסף סימן כא, ובמורה באצבע אות רל) כתב שנהגו לומר תיקון רחל, משום שפסוקים אלו מיוסדים על הבכיה והספד על החורבן ,וכן כדי שיהיה דבר השווה לכל נפש, וכתב שכן נהגו בא"י והוא מנהג ותיקין, וכן הביאו הכף החיים (שם אות רכב), וכן נהג החפץ חיים (כל כתבי הח"ח שיחות חפץ חיים עמ' יט), וכן כתב מרן הרב זצ"ל (מאמר מרדכי למועדים וימים פרק כה אות א') שראוי לירא שמים לומר תיקון רחל מחצות היום עד השקיעה, (ועיין עוד בספר פסקי תשובות שם הערה 5). ומבואר שמה שנהגו לומר 'תיקון רחל' זה משום ששם יש פסוקים שמיוסדים על ענין הבכיה והספד על החורבן ואינו מדין "תיקון חצות" ואין בו את המנהגים של תיקון חצות, אבל בכל אופן נראה שטוב לנהוג את מנהגי האבלות כמו בתיקון חצות בחליצת נעלים וכו' שהרי הענין במנהגים אלו להראות אבילות וזה הרי גם הענין גם באמירת תיקון רחל בבין המצרים, וכמו שמצאנו שנהוגים בט' באב כמבואר בטוש"ע (אור"ח סימן תקנד סעיף טז ובסימן תקנט סעיף ג) בעת אמירת הקינות והוא בכלל הענין הגדול להתאבל על החורבן. העולה לדינא מה שנהגו לומר תיקון רחל לאחר חצות היום בבין המצרים אינו מדין "תיקון חצות" אלא משום אמירת קינות על החורבן, ובכל אופן נראה שיש לנהוג את מנהגי האבילות כמו שנהגו בעת אמירת תיקון חצות כמו שנהוגים בט' באב בזמן אמירת הקינות, כמו לחלוץ נעליו אך אינו מעכב העיקר שיגיד.