שאלה: מי שקם מאוחר וצריך לקרוא ק"ש בבית בשביל לא להפסיד זמן ק"ש, ואחר כך הולך לבית הכנסת להתפלל עם מניין. האם צריך להניח תפילין בפעם ראשונה שלא יהיה בגדר מעיד עדות שקר, ופעם שנייה בבית הכנסת? תשובה: חיוב קריאת שמע הגמרא במסכת ברכות (כא ע"א) מביאה את מחלוקת רב יהודה ורבי אלעזר כיצד ינהג מי שמסתפק אם קרא קריאת שמע. שרב יהודה סובר שהמסתפק אינו צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע שכן קריאת שמע דינה מדרבנן (והפסוק "ובשכבך ובקומך" קאי על החיוב ללמוד תורה), ואילו רבי אלעזר סובר שעל המסתפק חובה לחזור ולקרוא, דמצוות קריאת שמע היא מדאורייתא, כדכתיב (דברים ו, ז) "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". אמנם תלמידי רבינו יונה (שם יב:, ד"ה גמ') סוברים שגם רב יהודה סובר שיש חיוב דאורייתא על פרשה מהתורה, אלא שנחלק עם ר' אלעזר האם הציווי הוא על פרשה מסויימת או דוקא פרשת שמע. מאידך בספר תומת ישרים (סימן יג) הביא דעת רב אחאי (שאילתות דרב אחאי, פרשת יתרו) שאף רבי אלעזר מודה שקריאת שמע דרבנן, ומה שהצריך לחזור ולקרוא הוא משום כבוד מלכות שמים. וכ"ה בתוס' ר"י החסיד (ברכות כא.) ובתוס' הרא"ש (שם). להלכה הרמב"ם (הלכות קריאת שמע פרק ב' הלכה יג) וכן הרי"ף והרא"ש (על סוגיית הגמרא בברכות כא ע"א) פסקו את שיטת רבי אלעזר שקריאת שמע היא מצווה מדאורייתא והמסתפק אם קרא עליו לחזור ולקרוא וכן פסק השולחן ערוך בהלכות קריאת שמע (או"ח סימן סז סע' א'). שיעור החיוב מדאורייתא ובשיעור החיוב דקריאת שמע מהתורה, אם הוא על כל הג' פרשיות או לא, דנו בזה רבות ובכללם בספר תומת ישרים (סימן יג), ומצינו כמה דעות בראשונים ובפוסקים: א. דרק הפסוק הראשון "שמע ישראל" חיובו מהתורה. דעת רבי יהודה החסיד (הובא בטור סימן מו כפי שביאר הבית יוסף שם) והרא"ה (הובא בבית יוסף שם). וכן דעת הבית יוסף (סימן סג). ב. פרשה הראשונה מדאורייתא. דעת רש"י (ב. ד"ה עד), כפי שביארו בדבריו הרשב"א (שם) והשאגת אריה (סימן ג). וכן דעת רבינו יונה (ברכות ט. מדפי הרי"ף).  ג. ב' פרשיות מדאורייתא (פרשת "ויאמר" ג"כ, אולם מדין זכר יציאת מצרים), דעת הפרי חדש (או"ח סימן סז ס"א). ובדעת הרמב"ם דנו האחרונים (הפרי חדש או"ח סימן סז ס"א, בשאגת אריה (סימן ב), בתומת ישרים סימן יג, ועוד). קריאת שמע עם תפילין הנה בגמ' מסכת ברכות (יד:) "אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה, וזבח בלא נסכים". וביאורו התוספות (ברכות יד ע"ב ד"ה ומנח תפילין) כי קריאת שמע ללא תפילין הינה עדות שקר של האדם הקורא כלפי הקב"ה, שהרי בפרשיות אלו שקורא כתוב שצריך להניח תפילין, והוא לא מניחם.  ובמשנה ברורה כתב עוד כי יש בכך גם חלילה כמי שמראה זלזול במצוות ה' שיש עליו טורח להניח את התפילין. דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' כה סעיף ד) "צריך שיהיו תפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפילה" וכן פסק השולחן ערוך בסימן לז (סעיף ב) "ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפילה". וכתבו הפוסקים (פרי מגדים ועוד, הובאו דבריהם במשנ"ב סי' נח ס"ק ה) כי החושש שעד שהוא יניח תפילין יעבור זמן קריאת שמע, כגון מי שבאונס התעורר מאוחר סמוך לסוף זמן קריאת שמע או מי שנמצא בדרך ואין ברשותו תפילין וכדו', צריך לקרוא קריאת שמע אפילו ללא תפילין, כדי לקיים את מצוות קריאת שמע בזמנה, ולאחר מכן יתפלל עם תפילין. וכתב הרעק"א (גיליון שולחן ערוך אורח חיים סימן מו סעיף ט) שאם ירא שמא יעבור זמן קריאת שמע ואין לו תפילין להניח, יכול לעשות תנאי לקיום המצווה, שאם אכן זמן קריאת שמע יעבור לפני שיהיו בידיו תפילין, הרי שכוונתו לצאת ידי חובה בקריאה זו, אך אם יעלה בידו להספיק ולהניח תפילין ולקרוא קריאת שמע בברכותיה עוד לפני סוף זמן קריאת שמע הרי שקריאתו זו איננה כדי לצאת ידי חובה והקריאה הנוספת עם תפילין היא הקריאה שייצא בה ידי חובת מצוות קריאת שמע. ובשו"ת להורות נתן (חלק יב סימן ד) ביאר את סברת הרעק"א "דבנדון קריאת שמע לא שייך לדון מטעם ברירה, דלא מצינו דין ברירה אלא היכי שצריך שיחול איזה דין על חפצא, וכגון בכתיבת גט דבעינן שיחול שם לשמה על הגט, וכן 'בשני לוגין שאני עתיד להפריש' דבעינן שיחול שם תרומה על הלוג יין, וכן במניח עירובי תחומין למקום שיבוא החכם, דבעינן שיקנה שביתה במקום העירוב או בצד מזרח או בצד מערב, אבל בנדון קריאת שמע אין צריך לחול שום חלות דין על שום חפצא, והשאלה היא רק אם הגברא יצא ידי מצוה, ובכהאי גוונא לא מצינו שנאמר אין ברירה. ועיין ר"ן נדרים (מה ב) בטעם דאין ברירה, דאין ראוי שיחול הדבר על הספק עיין שם, וזה שייך רק היכי שצריך לחול איזה דין חדש על חפצא, כגון גט או תרומה או עירוב וכדומה, אבל בקריאת שמע שאינו חל על שום חפצא שום דין, לא מצינו ענין ברירה. ועל כן שפיר מהני תנאי שאם יעבור זמן ק"ש בשעת תפלת הציבור ירצה לצאת בק"ש שהוא קורא עכשיו." מאידך מובא באחרונים, דכל הקפידא על ק"ש ללא תפילין היא דווקא בכה"ג שגם בהמשך לא יזדמן לו תפילין בשביל לקרוא ק"ש, אולם בכה"ג שלאחר מכן יגיעו לו תפילין (אפילו לאחר זמן ק"ש), שוב אין בעיה של קורא ק"ש ללא תפילין (שו"ת בית יצחק או"ח סימן יז, ועוד אחרונים רבים). וכן כתב הפסקי תשובות (או"ח סי' נח ס"ק ט) "וכבר נהוג עלמא עפ"י הזוה"ק ועוד ספרים לקרוא ג' פרשיות דקריאת שמע בכל בוקר לאחר ברכת התורה, ואפילו יודע שיספיק לקרוא ק"ש בתפילין בביהכ"נ בעוד עדיין לא עבר זמן ק"ש, ולא חששו לקורא ק"ש בלא תפילין כמעיד עדות שקר בעצמו, כי לא נאמרו דברים אלו אלא כשגם לאחר מכן לא יקרא ק"ש בתפילין, אבל כיון שלאחר מכן יניח תפילין ויקרא ק"ש בהם, אפילו כשכבר עבר זמן ק"ש, שוב אין בק"ש שבבוקר בלי תפילין משום 'מעיד עדות שקר בעצמו'". אמנם לכתחילה יש להניח תפילין לק"ש, גם בכה"ג שאח"כ יקרא ק"ש עם תפילין. (כה"ח סי' כ"ה סקכ"ז, משמרת שלום סי' ט' אות ג', אות חיים ושלום סי' כ"ה סק"ח בשם האר"י ז"ל והמקובלים) ובמנחת שלמה (ח"ב סי' ד) כתב דביותר נכון לנהוג כך, אם יודע שכשיקרא ק"ש בעת התפילה (עם תפילין) כבר יהיה אחר זמן ק"ש אף דהגר"א. וממילא כלפי נידון דידן, עולה שהדבר תלוי במח' האחרונים, דבכה"ג שאח"כ יתפלל עם תפילין, אם יש בעיה של 'עדות שקר' במה שיקרא עכשיו ק"ש בלי תפילין. איברא שלכתחילה ודאי שיש להניח תפילין כשקורא ק"ש, גם אם אח"כ יתפלל עם תפילין, וכמשנת"ל. תפילה עם תפילין בגמ' בברכות (טו.) איתא "ואמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה". ומשמע שצריך להתפלל עם התפילין. וכתב הרמב"ם (הלכות תפילין ד, כו) "אע"פ שמצותן ללבשן כל היום, בשעת תפלה יותר מן הכל" . וכן פסק בשלחן ערוך (סי' כה, סע' ד) "צריך שיהיו תפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפלה". וכן כתב בסימן לז, סעיף ב'. וראה במג"א (סי' סו, ס"ק יב) שאם אין לו תפילין, מוטב שיתעכב מלהתפלל עד אחר תפלת צבור, ויתעכב עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל בתפילין, דהיינו דעדיף תפילה בתפילין מתפלה בצבור (והביאו המשנ"ב סק"מ, וכן נקטו עוד אחרונים). (אמנם המנחת יצחק (ח"ב סי' קז) סבר דעדיף להתפלל במנין אף ללא תפילין). ובספר מחנה ישראל (פ"ו, ס"ג) כתב החפץ חיים שמי שלא התפלל שחרית, ומתפלל תשלומין במנחה, ראוי ונכון להתפלל תפילות אלו עם תפילין, כיון שלא זכה להתפלל שחרית עם תפילין. ומבואר בזה דצריך להתפלל עם תפילין. ולכן כלפי נידו"ד גם אם כבר הניח תפילין בשעת ק"ש, מ"מ לכתחילה צריך לחזור ולהניחם בשעת התפילה. קריאת שמע לפני ברכות התורה והנה אגב דאתא לידן נימא בה מילתא, בכה"ג דקם ממש סמוך לסוף זמן ק"ש ואם ישתהה לומר ברכות התורה, כבר יעבור הזמן, אם יכול לקרוא ק"ש לפני ברכות התורה. כתב בשו"ת בצל החכמה (ח"א ס"א), דאע"פ שלכתחילה אנו חוששים לדעות שגם פסוקים הנאמרים שלא בדרך לימוד צריך לומר רק אחרי ברכות התורה, כמובא בשו"ע (סי' מו,סע' ט') ובמשנה ברורה (סי' מו, ס"ק כז, כח). אמנם, אם הזמן מצומצם ויש חשש שאם האדם יאמר את ברכות התורה, הוא לא יסיים את קריאת שמע לפני סוף הזמן, עדיף שידלג על ברכות התורה ויברך אותן לאחר מכן, ולסמוך על הדעות שפסוקים הנאמרים בדרך תפילה ותחנונים אינם זקוקים לברכות התורה (וכדמסתפק השו"ע (סי' מז,סע' ח') אם ק"ש חשיב כד"ת לענין ברכות התורה). וכך הביא בספר אורחות רבינו בשם החזון אי"ש (ח"ג עמוד רג). ומ"מ בשו"ת בצל החכמה שם הוסיף, שבמצב כזה יקרא רק את הפרשה הראשונה והשניה, ויברך את ברכות התורה לפני שקורא את השלישית. (מכיוון שהיא מדין זכר יציאת מצרים, ולא מדין ק"ש). העולה למעשה: מי שצריך לקרוא ק"ש קודם התפילה, בשביל שלא יעבור זמן ק"ש, ואח"כ הולך להתפלל במניין, לכתחילה יש לו להניח תפילין בשביל לקרוא ק"ש, וכן אח"כ כשיתפלל יש לו להניח תפילין, אע"פ שכבר הניחם בשעת ק"ש. אמנם בדיעבד אינו מעכב, ואם אינו יכול להניח התפילין בשעת ק"ש, יקרא ק"ש ללא התפילין.