שאלה: האם הגוף חימום של צ'יפסר צריך טבילה, (הוא לא נוגע במאכל עצמו רק בשמן)? תשובה: מצוות טבילת כלים הנה לביאור העניין נקדים בקצרה את שורשי המצווה: בפרשת מלחמת מדיין כתוב (במדבר ל"א, כ"ג) "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נידה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים וכו’. ואיתא במתניתין (ע"ז דף ע"ה:) "הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם את שדרכו להטביל יטביל, להגעיל יגעיל". ובגמרא "תנא וכולם צריכים טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי, אמר רבא דאמר קרא "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר" הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת" (דהיינו טבילת כלים הנקנים מהגויים, ואפילו כלים חדשים). דעת רוב הראשונים והפוסקים שטבילת כלים מן התורה כמבואר מן הפסוקים דלעיל. ומיעוט סוברים שהפסוק אינו אלא אסמכתא והטבילה הינה מדרבנן. בטעם הטבילה מצינו כמה דעות: תוס’, רא"ש ורשב"א למדו שהוא גזרת הכתוב. בתלמוד ירושלמי (ע"ז, פרק ה', טו) –  "לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל". ריטב"א בשם הרמב"ן כותב כמו גר שטובל להתגייר שיצא מרשות גויים לרשות ישראל כך כלי גויים שיצאו מרשות הגויים לרשות ישראל חייבים טבילה. גדר הכלים שחייבים טבילה בגמרא בע"ז (שם) מבואר שחיוב טבילה קיים רק בכלי סעודה "כלי סעודה אמורין בפרשה", והראשונים נחלקו בביאור הגמ'. הסמ"ק (בהגהות, קצ"ט, א) סבר שהגדר הוא נגיעה במאכל עצמו. מאידך המרדכי (חולין, תקעז) וכן האיסור והיתר (נ"ח, פד – פה) כתבו שהגדר הוא שהמאכל לא יהיה מחוסר תיקון לאכילה לאחר השימוש בכלי זה, ומשום כך פטרו מטבילה סכין שחיטה וכן את הברזלים שמתקנים על ידם את המצות. מפסק השו"ע (יו"ד סי' ק"כ, סע' ד-ה) נראה בפשטות שמכריע לקולא כשני הטעמים, דהיינו רק כאשר מתקיימים שני התנאים (נגיעה במאכל עצמו, ושהמאכל אינו מחוסר תיקון לאחר השימוש בכלי) הכלי חייב בטבילה. אולם הרמ"א כתב שטוב לטבול בלא ברכה את סכין השחיטה, אך הרמ"א פטר לגמרי את הברזלים של המצות, ובאחרונים יש הסברים שונים לחילוק ביניהם. ובנידון דידן, בצ'יפסר הלא מתקיימים שני התנאים, דגם נוגע במאכל, וגם המאכל אינו מחוסר תיקון לאחר השימוש בכלי, וממילא בפשטות חייב בטבילה. טבילת כלים חשמליים מצינו נידון באחרונים, לגבי כיצד לנהוג בענין טבילת כלים חשמליים, שהרי יש חשש שהמכשיר יתקלקל כתוצאה ממגע עם המים. ובשו"ת חלקת יעקב (סימן מג), יצא לחדש דכיוון שהשימוש בכלים כאלו, הוא בזמן שהם מחוברים לחשמל, ממילא אפשר לדונם ככלי המחובר לקרקע, דאינו מקבל טומאה, ופטור מטבילה (כפי שמבואר בשו"ת שב יעקב סי' לא, וערוך השולחן יו"ד סי' קכ, סע' לט, דכלי שאינו מקבל טומאה פטור מטבילה, דאינו בכלל 'כלי סעודה' וכו'). אמנם בשו"ת שבט הלוי (ח"ב, סי' נז, ח"י, סי' נז) כתב דלא חשיב למחובר לקרקע, מפני שהשימוש הוא בתלוש. ומ"מ דעת מורינו הגר"מ אליהו זצ"ל לחייב בטבילה כלים חשמליים, ובכה"ג אם אי אפשר לטבול אותם, יביא אותם לבעל מלאכה יהודי שיעשה בהם פירוק משמעותי ויחבר אותם בחזרה, כך שיהיה נחשב כאילו היהודי הכין את הכלי ובכך יפטרו מטבילה. ובאמת הניסיון יוכיח שכלים חשמליים שאינם מורכבים, ניתן להטבילם ולחכות שיתייבשו כ48 שעות, ואין בזה בעיה. ולכן בנידו"ד גם אם הציפסר הוא חשמלי, יש לחייבו בטבילה. מכשיר הצ'יפסר והנה לגבי מכשיר הנקרא צ'יפסר, יש להקדים דבאופן כללי קיימים שני סוגים. יש כאלו עם גוף חימום גלוי, ויש עם גוף חימום נסתר. וממילא כלפי המכשירים עם גוף החימום הנסתר, פשוט הוא דאין צורך להטביל את גוף החימום, שהרי אינו בא במגע עם המאכל (אולם צריך להטביל את החלק שבא במגע עם השמן). אלא הנידון הוא בכה"ג שגוף החימום הוא גלוי, ובא במגע עם השמן, והשאלה היא אם המגע עם השמן לבדו מחייב טבילת כלים. שהרי עיקר המאכל הוא הצ'יפס ולא השמן, והצ'יפס לא בא במגע עם גוף החימום. או דלמא כיוון דסו"ס השמן הוא חלק מהאוכל, יש לחייבו בטבילה. ומצאנו שדנו בזה אחרוני הפוסקים, והביאם בספר אהל יעקב (תשובות הפוסקים א), והסכימו דיש לחייב את כל המכשיר בטבילה. (הגר"א נבנצל, הגר"י שוב בשם רבי שריה דבליצקי, ור' עזריאל אוירבעך, ועוד). ובאמת מסתברא מילתא כיוון דסו"ס השמן הוא אוכל, והוא נאכל יחד עם הצ'יפס, יש לחייב בטבילה גם את החלק שבא רק במגע עם השמן. העולה למעשה מכשיר הצ'יפסר חייב בטבילה  וגם החלק שבא במגע רק עם השמן, ג"כ חייב בטבילה.