לקדש על כוס בלי להחזיקו שאלה: האם אפשר לקדש על כוס יין שמונח על השולחן בלי להגביה? והאם אפשר בלי אחיזה כלל? תשובה: מקור הדין לבאר את מקור הדין הרמב"ם פרק כט' מהל' שבת ה"ז מתאר איך צריך להתנהג עם כוס קידוש והוא כותב וז"ל "כיצד הוא עושה לוקח כוס שהוא מחזיק רביעית או יותר ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ וממלאהו יין ואוחזו בימינו ומגביהו מן הקרקע טפח או יותר ולא יסייע בשמאל" ומקור דין זה כפי שמבואר במגיד משנה זה מהגמ' בברכות נא. בברייתא שנביא, והמ"מ מפרש שהרמב"ם למד שהברייתא שם מדברת על כוס קידוש. [אמנם רש"י כפי שהמ"מ מביא למד את הברייתא לגבי כוס ברכת המזון ואעפ"כ נראה שלומדים משם לכל הכוסות כפי שנראה בטור בסי' רעא' סע' י' ובב"י שם.] הרחבה מהמקור בגמ' ונרחיב קצת את היריעה בענין ברכהמ"ז בשביל להבין סוגיא זו: הגמ' מביאה שהברייתא הראשונה אומרת שכוס של ברכה צריך עשרה דברים "הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור ועיטוף מקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין ומגביהו מן הקרקע טפח ונותן עיניו בו" והגמ' אחר"ז אומרת "אמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד הדחה שטיפה חי ומלא" ולכאורה נראה מדברי רבי יוחנן שכל הדברים האחרים שהברייתא הראשונה מנתה אנחנו לא פוסקים וממילא אין דין להגביהו ולא להחזיקו בימין ולא שום דינים אחרים. תוס' בד"ה "אין לנו" מעירים שהגמ' בסוף העמוד מסתפקת בשמאל מהו שתסייע לימין והגמ' אומרת שהראשונים הסתפקו ואנחנו צריכים להחמיר וא"כ לכאורה רואים שכן פוסקים את הדינים האלו אז תוס' אומרים שאה"נ שבדין הזה של לאחוז בימין ר' יוחנן לא חולק על דין זה וכן נראה בדברי תר"י שם במקום (בדף לח. מדפה"ר) ד"ה "השתא" שארבע זה לאו דוקא אלא הכוונה חמש גם להחזיקו בימין. הרא"ש פ"ז אות לה' מיישב שבאמת כל מה שר' יוחנן בא למעט שהוא אומר שיש לנו רק ארבע הכוונה שאין דין עיטור ועיטוף אבל כל שאר הדינים יש. במעדני יו"ט אות צ' הוא מיישב שמה שר' יוחנן אומר ארבע הכוונה שהארבע דברים הם לעיכובא וכל השאר הם רק למצווה בעלמא. פסיקת ההלכה בטור באו"ח סי' קפג' ס"ד הוא מביא שהגאונים אוחזים שלהלכה צריך את כל העשרה דברים ושהרמב"ם הצריך רק ארבע [זה בדיני ברכהמ"ז ולא בקידוש] ושהתוס' אומרים שהכל צריך חוץ מעיטור ועיטוף וכבר מעיר הב"י שזה לא התוס' לפנינו. ובשו"ע בס"ד הוא פוסק את כל הדינים חוץ מעיטור ועיטוף והגר"א ד"ה "מקבלו" כותב שזה מבוסס על דברי הרא"ש שאת כל הדינים יש חוץ מהשנים האלו. אבל הגר"א עצמו נוקט כמו המעדני יו"ט שהכל לא מעכב חוץ מהארבע האלו. ולמעשה המ"ב בסי' קפג' ס"ק כ' פוסק כמו הגר"א שכל הדברים האלו לא מעכבים. ואם כך לכאורה אמור לצאת לנו שודאי שלהגביה את הכוס אינו מעכב וזה רק דין לכתחילה שהרי כך יוצא בסוגיא שהכל זה רק לכתחילה. פקפוק בחשבון אבל לכאורה יש לפקפק בדבר שהרי אולי להחזיק את הכוס ואף להגביהו זה מעכב ורק להגביהו טפח וכן להגביהו בימין לא מעכב. ראיה מהמ"ב בהל' זימון אבל לכאורה גם לזה יש הוכחה ברורה שם בהל' ברכת המזון שהרי הרמ"א כותב בסי' קפב' ס"ב וז"ל "ויש מדקדקין כשמברכין ביחיד על היין שלא לאחוז הכוס בידם רק מניחין אותו על השלחן לפניהם ונכון מנהג זה על דרך הקבלה" ומקור דברים אלו בב"י שלפי הזהר לא אמורים לעשות כוס ביחיד ויש ראשונים שאוחזים שצריך ולכן הם מניחים לפניהם את הכוס. והמ"ב בס"ק טו' מסביר וז"ל "ועל כן מברכין ואין אוחזין בידם ובזה יוצאים ידי הכל דאפילו האומרים טעונה כוס הרי הכוס לפניו על השלחן ואחיזתו אינה אלא למצוה מן המבחר לדברי הכל" הרי להדיא שבכוס ברכהמ"ז גם אם לא מחזיק כלל זה לא מעכב. עוד הוכחה מדברי הט"ז ומפורש בגר"ז יש להוכיח עוד מדברי הט"ז בסי' רעא' ס"ק יט' ששם הט"ז דן מה הדין באחד שקידש על כוס של יין ויתברר שזה מים והט"ז אומר שהקידוש שלו זה כלום והוא צריך עוד פעם לקדש והט"ז משיג בסוף הדברים ואומר שאם יש יין על הספסל או על השלחן לא צריך לקדש שוב כי הכל זה כמו הכוס קידוש ויוצא. והגר"ז בסעיף כח' שהוא מביא את הדין של הט"ז הוא כותב וז"ל "שהרי זה כאילו קידש על היין ההוא שאף שכוס של קידוש צריך שיאחזנו בידו מכל מקום אין זה מעכב בדיעבד". והמ"ב בס"ק עח' פסק כמו הט"ז ובשעה"צ ס"ק פו' הוא הביא שיש חולקים אבל רוב הפוסקים אחזו כדעת הט"ז ולכן הוא כך פוסק וזה לכאורה ראיה חזקה. פסק הבן איש חי והחזו"א וכבר הביא ראיה זו הרב פעלים ח"א סי' י' וכן בח"ב סי' מא' מדברי הגר"ז וכך הוא פוסק למעשה שבדיעבד יוצאים בכל אופן. וכן מובא בארחות רבינו ח"א עמוד קט' [במהדורה הישנה] שהסטייפלר כשהוא היה זקן הוא לא היה מגביה את הכוס אלא רק היה מחזיק את הכוס והסטייפלר אמר שכך הוא ראה אצל החזו"א אבל רואים מדבריהם שעדיין יש ענין להחזיק את הכוס ולכאורה כי יש שתי דינים אחד להגביה טפח ואחד להחזיקו בימין כמו שהבאנו לעיל מהגמ' אז לפחות היו מחזיקים בימין גם אם לא היו מגביהים טפח. עוד ראיה לנדון דידן מדברי הא"ר ותו"ש היה נ"ל להביא עוד ראיה לדין זה וזה שהמג"א בסי' רעא' ס"ק לב' דן האם המקדש צריך לשתות מהכוס קידוש אפילו בדיעבד והמג"א אומר שזה אפילו בדיעבד מעכב אבל לא צריך לשתות דוקא מאותו כוס והוא מביא ראיה שהרי אם יש כוסות כשרים לפני המסובים הם יכולים לשתות עוד לפני המקדש כמבואר בסעיף יז' וא"כ מבואר שלא צריך לשתות דוקא מהכוס של המקדש והמחצה"ש כותב וז"ל "והקשה בספר א"ר וכן בספר תו"ש מאי ראיה מהמסובים כיון דקיי"ל שומע כעונה ה"ל כאלו הם קדשו על כוסות שבידם וא"כ אי טועמים מכוסות שבידם מקרי שטעמו מכוס שקדשו עליו עכת"ד". ולכאורה מה הם מקשים על המג"א הרי שם מדובר שזה כוסות שלפניהם כמפורש בשו"ע ולא נראה שהם כלל מחזיקים את הכוס ואעפ"כ כתוב שהם יוצאים יד"ח מצד שומע כעונה ונחשב שהם קידשו על הכוסות שלפניהם. פקפוק מדברי כמה אחרונים אמנם לכאורה יש לדון בדברי כמה אחרונים האם דברינו נכונים וזה הנדון הגדול: אשה שלא התפללה שרוצה לצאת קידוש ע"י גדול שלא נתמלא זקנו האם יכול לצאת יד"ח עם זה ואם א"א האם אפשר שהיא תאמר איתו מילה במילה ותצא איתו יד"ח, והמ"ב סי' רע"א ס"ק ג' פוסק שצריך לכתחילה שגם אם היא אומרת איתו מילה במילה שיהא לפניה פת או יין בשביל לצאת יד"ח. ובביה"ל (ד"ה מיד) הוא מסביר את דבריו וז"ל "ומה שכתבתי עוד דאפילו יאמר עם הקטן מלה במלה גם כן אין כדאי הוא משום דהלא כיון שאינו יוצא בהקדוש כלל צריך להיות כוס לפניו ואפשר לומר דכיון שהוא סומך ברעיוניו על הכוס שעומד לפני התינוק די בזה וכעין שכתב בשערי תשובה לקמן בסימן רצ"ו (ס"ק ג') בשם הגהות יש נוחלין (ענין תלמוד תורה אות לט') עיין שם דגם שם אינו מכון לצאת בברכתו ומאי מגרע לן בענייננו שהוא קטן אבל מדברי התו"ש בסימן זה משמע דכל שלא הגיע לשלש עשרה שנה אינו מועיל אפילו אם יאמר עמו מלה במלה ובתשובת הגאון רעק"א (סי' ז') שאביא בסמוך (ד"ה דאיתקש) משמע דאינו סובר כל עיקר דברי השערי תשובה בשם הגהת יש נוחלין הנ"ל ולכן כתבתי דנכון למנע אפלו באופן זה". הסבר דברי האחרונים בקצרה ובשביל להסביר פה את השיטות נביא בקצרה את הדברים: הברכ"י בסי' רצה' אות ד' ה' מביא את מהר"י זיין שאוחז שאם יש מבדיל בביהכ"נ שמחזיק את הכוס ואתה אומר איתו מילה במילה כי אתה רוצה לצאת לבד את הברכות הוא אומר שלכתחילה זה לא טוב כי זה כאילו אתה מבדיל ללא כוס ובדיעבד יצא ובסוף אות ה' הברכ"י מביא מהיש נוחלין שאפילו לכתחילה זה נקרא שאתה מבדיל על הכוס. ורעק"א בתשובה ז' ד"ה "ובההיא ענינא" מביא את דברי המג"א בסי' קצג' ס"ק ב' ששם השו"ע פוסק שאם אדם לא מבין לשון הקודש הוא לא יכול לצאת ע"י שומע כעונה והמג"א מביא שיש חולקים על זה והוא אומר שבלאו הכי טוב שכל אשה תאמר לבד את ברכהמ"ז גם אם היא מבינה לשון הקודש כי קשה להתרכז כ"כ הרבה והוא מביא לזה ראיה והוא מביא שהמג"א בסי' רעא' ס"ק ב' בסופו אחרי שהמג"א מדבר על הבעיה של מי שלא נתמלא זקנו להוציא אשה המג"א מסיים לעיין בסי' קצג' ורעק"א מפרשו שהכוונה שמכיון שהאשה בין כה וכה אומרת לבד את הקידוש אז אין בעיה שהיא תצא עם קטן. וממילא שואל רעק"א איך זה יעזור שהיא תאמר לבד שהרי אם היא אומרת לבד זה אומר שהיא לא יוצאת איתו וממילא אין לה ברכה על הכוס ואם היא מתכונת לצאת איתו אז ברכתה לבטלה? ורעק"א מסביר שודאי שאף פעם לא היה כוונת המג"א שהיא תאמר את כל נוסח הקידוש לבד אלא היא רק אומרת את האמצע של הקידוש לבד וכך היא יוצאת ידי קידוש דאורייתא בעצמה ואת הברכה בהתחלה ובסוף היא יוצאת עם המקדש [והוא עצמו אוחז שזה לא בעיה גם אם זה קטן ממש שמקדש] וממילא זה על הכוס וכך היא יוצאת יד"ח. ממילא לכאורה רואים ברעק"א שלא יוצאים כלל קידוש על הכוס מתי שהכוס ביד אחר ואתה מקדש לבד וזה כוונת הביה"ל שהוא כותב שרעק"א לא אוחז כל עיקר מדברי היש נוחלין דהיינו שלפי מהר"י זיין בדיעבד יוצאים משא"כ לפי רעק"א ובאמת המעיין שם בברכ"י שמהר"י זיין להדיא עומד על הדברים שהמג"א אומר לומר מילה במילה עם המקדש והוא אומר שמכיון שא"א בענין אחר אז זה כמו בדיעבד וממילא עדיף לומר מילה במילה למרות שזה לא לכתחילה כלפי הכוס. דחיית הראיה אבל באמת נראה שאין רעק"א חולק על עצם הדין המובא פה שאפשר לצאת מתי שאדם לא מגביה את הכוס לפניו ונעתיק פה קטע מהחזו"א סי' סוף אות ג' "ולפי פי' זה בתוס' פסחים נראה שאם שנים מברכים על כוס אחד ודאי לא קיימו מצות על הכוס וה"ט או שאין יכול לצאת כשהכוס ביד חבירו או שאין שנים מברכין על כוס אחד וכ"מ בשו"ת רע"א סי' ז' ועי' בס' מ"ב סי' רע"א בבה"ל". נראה ביאור דבריו שמתי שהכוס ביד חבירו זה כאילו מפקיע אותך מהכוס הזו וזה גם הטעם השני של החזו"א משום שאין שנים יוצאים על כוס אחד כי זה מפקיע את השני מהמצוה. סיכום התשובה • בהתחלת הדברים הבאנו את הסוגיא בברכות והוכחנו שלהלכה הגבהת הכוס היא לא אחד הדברים המעכבים וגם הבאנו ראיה מדברי המ"ב שהוא אוחז שהגבהת הכוס אינו מעכב. • הבאנו את דברי הט"ז והגר"ז שממש באופן מפורש מקילים בדיעבד וכך יש גם ראיה מדברי התו"ש והא"ר שמקילים בזה. • הבאנו שהבא"ח הכריע להקל בזה וכן הסטייפלר בשם החזו"א. • העולה להלכה שאין בעיה במקום הצורך לקדש על כוס שהוא לא אוחז בידו.