דיני יארצייט שאלה: אדם שיש לו אזכרה לנפטר בא' תמוז (יום ראשון) האם צריך להקפיד לעשותה לפני השקיעה או שאפשרי גם ביום ראשון בלילה? תשובה: הקדמה מבואר ברש"י (יבמות, דף קכב) בשם הגאונים שביום שמת אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים ת"ח מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם, וכתב בספר דברי סופרים (פרק סה אות י"ד) שמכאן סמך למנהג ישראל ללמוד ביום היארצייט אפילו לא לת"ח. ומאוד החמירו בעניני האזכרה שכתב בשו"ת חתם סופר (חלק או"ח סי' קסא) שלא אומרים 'ספק דרבנן לקולא' בענייני יארצייט כגון קדיש והדלקת הנר ותענית דאם לא כן תקנת מת זה בטלה לגמרי מן העולם, וכן כתב שאדם ששכח אם מת אביו בד' או ה' בחודש ואין לו עוד אחים שיודעים מתי היארצייט יש לו לנהוג לחומרא בשני הימים [אבל אם יש לו אחים בעולם שיודעים מתי היארצייט (והוא אינו יכול לשאול אותם) יש לו להתענות ביום הראשון וביום השני פטור, משום שבזו כן אומרים ספיקא דרבנן לקולא משום האחים שיעשו את היארצייט בזמנו]. מנהגי יום השנה כתבו התרומת הדשן (סימן רצד) ובשו"ת התשב"ץ (סימן תכז) והובא בבית יוסף (יור"ד סימן תג) וברמ"א (שם סימן שעו סעיף ד) שיש לומר קדיש ביום היארצייט. וכתב בספר גשר החיים (פרק לב סק"א) שמובא בהאריז"ל שהקדיש בי"ב חודש זה לעלות את הנפטר לגן עדן וביארצייט זה לעלותו למעלה יותר גדולה בגן עדן. וכן כתב הרמ"א (שם בשם הריב"ש והכל בו) "מצוה להתענות ביום שמת בו אב או אם". ובטעם הדבר כתבו המהרי"ם מינץ ועוד, שהטעם הוא משום שבאותו יום הדין מתוח עם המת משום שבכל שנה דנים אותו שוב ביום שמת, ולכן אומר הבן קדיש באותו יום כדי להגן על המת, ולכן גם מצוה להתענות ביום זה כדי לכפר על נפשם של אביו או אימו. אך הלבוש ועוד כתבו שהוא משום שמזל הבן רע שהוא יום שמת בו אביו או אימו והוא סכנה לבן שיחלה או ימות באותו היום, ולכן מתענה כדי שיעשה תשובה. אבל אמירת הקדיש לכ"ע הוא כדי להגן על המת. וכתב בספר כנסת יחזקאל (מובא בספר דברי סופרים פרק סו) שיש כמה נפק"מ בין הטעמים: א. לטעם הראשון הוי תענית מצוה, ולטעת השני הוי רשות. ב. שבטעם הראשון אסור לאכול בלילה שלפניו בסעודת מצוה משום שיש לנהוג מנהג אבילות, ולטעם שני מותר. ג. מי שמת בחו"ל ביום ג' ולבן שנמצא בא"י כבר יום ד' שלטעם הראשון יש לעשות בג' כדי לכפר על המת ולטעם השני כדאי לעשות ביום ד'. ולדינא כתב בשו"ת כנסת יחזקאל שהתענית היא מצוה כדי להגן על המת, (עיין עוד בספר דברי סופרים, שם). ומשום טעמים אלו נכון להקפיד שעניני האזכרה יהיו דווקא ביום האזכרה וכן כתב בספר תשובות והנהגות (חלק ג' סימן שעט) שגם אדם שנוהג כר"ת יש לו להקדים ולהתפלל מנחה קודם השקיעה כדי להתפלל ביום היארצייט. וכן כתב בשו"ת חלקת יעקב (יור"ד סימן רלד) שמי שרגיל להתפלל בכל יום או בע"ש בפלג המנחה אם יש לו יארצייט למחרת לא יעשה כן אלא יתפלל ביום היארצייט. וכעין זה כתב בספר משמרת שלום (אות י) שכתב "מי שיראת ה' בלבבו לא יסע לדרך מסחרו ביום זה שיש לו יארצייט אף אם לחוץ ביותר, או משום דלא יצליח להטעם שריע מזלו באותו יום, או משום כיבוד הורים כי אם יהיה בביתו יוכל לשמור יותר על יארצייט בלימוד משניות אמירת קדיש ולהתפלל לפני העמוד והליכה לבית קברות ולחלק צדקה לפי כוחו לזכות נשמתם ויחשוב בנפשו שכדי הם אביו או אימו שטרחו את עצמם כל ימיהם עבורו שעל כל פנים יזכור להם יום אחד בשנה לתיקון נשמתם. אבל כתב מרן הרב זצ"ל (בספר צרור החיים פיסקא רנא) שאת העלייה לקבר אפשר להקדים בכמה ימים אם הדבר יותר נוח למשפחה אבל התפילות והקדיש יאמרו בזמנו ביום השנה. וכן בדיעבד כתב בשו"ת מהרי"ם מינץ והובא במ"ב (סי' קלב בביאור הלכה קונטרס מאמר הקדישין) שאם לא יכול לומר קדיש ביום היארצייט כגון שהיה בדרך יכול לומר קדיש בתפילת ערבית של יום אחר היארצייט משום שבזה יש לומר הלילה הולך אחר היום והוא דוחה לאבלים אחרים שהם בתוך ל' או בי"ב חודש, וה"ה גם קודם בתפילה לפני העמוד בתפילת ערבית לאבלים אחרים. וכן כתב בספר גשר החיים (שם ס"ק י"ב) שאם לא הספיק לומר קדיש ביום היארצייט שיתפלל בכל יום שיוכל אבל אינו דוחה אבלים אחרים ואין לו דין קדימה. מסקנת הדברים יש לקיים את ענייני היארצייט דווקא בזמנו, אך אם אינו מתאפשר לו יכול בדיעבד לעשותו לאחר השקיעה.