כתב השו"ע בסי' ל"ב סעי' י"ז "אם נפלה טפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות, אין תקנה לגרור הדיו וע"י כך יהיה ניכר האות, דהוי חק תוכות ופסול משום דבעינן וכתב ולא וחקק". משנה ברורה ס"ק ס"א דיו – וה"ה צבע אחר אם עי"ז נשתנה צורת האות סג ואינה ניכרת – בין שעי"ז נשתנה תמונתה לאות אחרת כגון שנפלה טפה תוך חלל ב' ונראית כפ"א או שאבדה תמונתה ואין שמה עליה. וה"ה בשאר אותיות ואפילו אם ע"י הטיפה נחסר רק קוצה של יו"ד בין בימין או שמאל פסול. ואם מסתפק בהאות אם צורתו עליו או לא מראה לתינוק דלא חכים ולא טיפש: סעי' י"ח "ואם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה, פסול. ואם גרר והפרידה, כשר ולא מקרי חק תוכות, מאחר שהאות עצמה היתה כתובה כתקנה" ובסעי' כ"ה כתב "להפריד האותיות הדבוקות אחר שכתב לפניהם שפיר דמי, דכיון שהאות צורתה עליה כשמפרידה מחבירתה לא הוי ככותב". מגן אברהם סימן לב ס"ק כז "כתב הב"ח בא"ע סי' קכ"ה דאם כל אורך האות דבוקה לחברתה לא מהני גרירה ואם נשתנה צורת האות על ידי הדביקות הוה כמ"ם שנסתמה (רד"ך באח"ט כ"ה)". וכתב הקול יעקב בס"ק ק' שכן כתב אליה רבא (ל"א) וגט פשוט (אה"ע סי' קכ"ה אות כ"ה) וכן נראה מהט"ז (שם ס"ק ו') כתב הנתיב חיים על המג"א "ולא משמע כן מהרא"ש פרק ב' דגיטין סימן י"ט וז"ל, ואם יש אותיות דבוקות, יכול להסיר הדיו שביניהם ולהבדילם, אבל אם נפלה טיפת דיו וכו' מדלא מחלק בין האותיות דבוקות במקצת לדבוקות כל גובה האותיות, משמע אפילו בכהאי גונא יכול להבדילם, ואם לענין גיטין כך כל שכן בתפילין ובמזוזות שצריכין גניזה, כל שכן שיש להכשיר, ודו"ק" וכתב המשנ"ב בסי' ל"ב ס"ק פ"א "ובנפלה טפת דיו בסי"ז אף דנכתבה מתחלה כתקונה נתקלקלה ע"י הטפה ואינה ניכרת משא"כ בזה דאפילו קודם הגרירה ניכר היטב כל אות בפני עצמה ולפ"ז אם כל אורך האות דבוקה לחברתה לא מהני גרירה. והפר"ח מיקל בזה. ועיין בשער אפרים ובנתיב חיים". כלומר שלפר"ח בלא נשתנה צורת האות כשר לשער אפרים פסול ולא מועיל גרירה אפי' בס"ת ונתיב חיים מיקל. והכרעת המשנ"ב בסימן קמג ס"ק כ"ה "אם בשעת הקריאה נמצא אות אחד דבוק לחבירו אם הדביקות הוא בכל אורך האות או שנשתנה צורת האות ע"י הדביקות או שטעה וכתב דל"ת במקום רי"ש או בי"ת במקום כ"ף בכל אלו דינם כטעות גמור שצריך להוציא אחרת". וכתב בשער הציון ס"ק לב "ואפילו אם לאחר שיגרר הדבק יחזור תמונת האות לקדמותו, וגם יש שיעור תמונת האות שנכתב בהכשר עד הדבק, מכל מקום קודם הגרר אין כאן צורת אות כראוי". כלומר כמו פר"ח ונתיב חיים וכ"ש בתפילין שאין להם תקנה. וכתב הקול יעקב בס"ק ק' "אבל הרב חלקת מחוקק כתב דהכל תלוי בהכרת תינוק ואין חילוק בין נגיעת מקצת לנגיעת כל הגובה וכן כתב הפר"ח אמת ליעקב (בפיסול נגיעת אות באות אות י"ט)לדוד אמת (סי' י"ב ס"ק י"ט) בית מנוחה (בפיסול נגיעת אות באות אות כ"ח). ב כתב בים של שלמה (מסכת גיטין פרק ט' (סי' כ"ד), וז"ל: "מצאתי כתוב בליקוטי גיטין, וזה לשונו: ראיתי שמהר"י מרפורק צוה לסופר… ואחר כך ראה שהיה דבוקים פ' ויוד של נהר פישון, והעידו כולם שמתחלה לא היה כן, רק על ידי שהקלף היה דק מאד, וגם הדיו היה קלוש, ולא עב, לכן נתפשט שחרורית הדיו, ונבלע בקלף, צו פלאסין [תרגום: התפשט], ונסכמנו לגרור בינו ובינו, להבדיל האותיות, אף לאחר החתימה, וציוה לסופר לגרור בפני עדים, וכן עשה, ולא הועיל הגרירה, לפי שהיה נבלע בקלף עצמו, והסכמנו כולנו יחד שאין מזיק כלל, כיון שניכרים האותיות, ונקראים יפה, ונכתבים בשורה, ואין כאן אלא התפשטות לחות הדיו, ונראה שהיא לבן יותר מכתב האותיות, לכן הכשרנו לגרש בו לכתחילה, וכן עשה מעשה". וכן כתב בדרכי משה הקצר (אבן העזר סימן קכ"ו ס"ק ה'): "עוד בשם מהר"י ברי"ן מעשה שנתפשטו האותיות שקורין צו פלאסי"ן עד שהיו נראין כדבוקות, מכל מקום היה ניכר שלא היה אלא מלחות הדיו שהיה לבן יותר מגוף האות, ונתן הגט לכתחלה". וכן פסק הרמ"א (אה"ע סי' קכ"ה סעי' ט"ז) וז"ל: "נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו שקורין גיפלאס"ן, עד שנראין כדבוקין ומכל מקום נראה שאין האותיות נוגעין – כשר". וכן נראה בדברי הנודע ביהודה (מהדורא קמא – אבן העזר סימן פ"ה), וז"ל: "שאלה: לבאר דין גט ע"י שליח שני ששלחוהו ב"ד שקיבלו לפניהם מיד שליח ראשון ומחמת שנפל השליח השני למים דרך הילוכו נטשטשו כמה אותיות וגם דיו נתפשט רשומו חוץ להאותיות ובין האותיות ובחלק שבין שטה לשטה באופן שגם חוץ להאותיות הקלף שחור מחמת הדיו שנתפשט לחלוחית שלו שמה אלא שעכ"פ האותיות ניכרים כי גוף האות שחור מאוד בתכלית השחרות ומה שחוץ להאות אף שהקלף נעשה שחור אבל הוא דיהה הרבה… תשובה: … מ"מ כיון שהאות ניכר א"כ בודאי דיו של האות משחיר טפי ולכך ניכר ממילא אינו מפסיד מה שיצא מן הטפה על הגויל המקיף שגם במקום הטפה מקרי גויל נגד שחרות האות, וא"כ אין מקום להחמיר מצד שאינו מוקף גויל, וקמ"ל רמ"א שאעפ"כ מחמירין לכתחילה ועכ"פ בדיעבד כשר". וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קפ"ו). ועיין בפתחי תשובה (סימן קכ"ה ס"ק ט"ז) שכתב בשם הגט פשוט: "וכ"ש אם נפל מי עפצא או מי קאפ"י על הגט ועשה בו כתמים כתמים – דאין לפוסלו כיון שהאות ניכר". והביאו הקול יעקב (סי' ל"ב ס"ק ע"ט). ועיין שדי חמד (מערכת גט סימן ט"ז אות י"ד). וז"ל המשנ"ב (סימן ל"ב ס"ק ע"ח): "ואם נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו שקורין גיפלאסין עד שנראין כדבוקין ומ"מ נראה שאין האותיות נוגעין – כשר". אמנם אם המראה הכתם קרוב למראה דיו פסול אע"פ שאינו דיו, וראה בספר סת"ם (לגר"ש קלוגר – הלכות תפילין תשובה כ"ג), שכתב: "הנה נשאלתי מק"ק בולקאמין בדין אות זיי'ן מתפילין שנעשה מזבוב כעין טיפה ונראה כה' מה דינו. והשבתי דנראה בפשיטות דהתפילין פסולין בודאי, מה לי טיפת דיו שנפלה מעצמה מה לי טיפת זבוב, כל שנראה כאות אחר נחשב נשתנה צורת האות". וכ"כ בשו"ת ברכת יוסף (לנדא – סי' נ"ט), וז"ל: "על דבר שאלתו בסופר שכתב ס"ת וכתב שם הוי"ה כתיקונו ואח"כ נפל מחוטמו טבק על השם ונדבקו ה"ו להדדי, והנה אם אין הצבע של הטבק שחור – מותר למחוק הצבע והשם ישאר בכשרותו… ובאם הטאבק מראה שחור אז… פסול דתינוק ודאי יקרא ח'… והגם שמראה השחור הוא מהטבק ולא מהדיו, מ"מ בכל צבע שחור כשר". ועיין בספר דעת תורה (למהרש"ם – סי' ל"ב סעי' י"ז): "ובדין נפל טיפה של צואת זבוב ונוטה לשחור קצת ועי"ז נראה הדלי"ת כה"א, נ"ל להקל לגרור הטיפה, ואף דבשו"ת סת"מ מחמיר בזה, אבל יעויין בנו"ב מהד"ת אהע"ז סי' קי"ג גבי קו דק שהוא שחור וזה מפסולת הנייר דמוכח דיש להקל, וה"נ בנ"ד. ואפשר לדחות דשאני כל דבר שחור שדינו כדיו, אבל מלבד דאין נראה כן הנה בנ"ד אינו אלא נוטה לשחור, וא"כ בודאי יש להקל לענ"ד. ועי' שו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי נ"ט דכל צבע שחור פוסל, כמ"ש בא"ר סי' זה סק"ד שדינו כדיו, וא"כ קשה להקל אא"כ דיהה הרבה". וכ"כ בשו"ת אבני נזר חלק (אורח חיים סימן ז'), וז"ל: "בדבר התפילין אשר נמצאו נקודות שחורות מצואת הזבובים בתוך האותיות. הדבר ברור שהם פסולין. שדומה לנפל טיפת דיו בתוך האות שפסול… אבל טיפין אלו שמתקיימים וכיון ששחורים הם חשובים דיו ממש כמ"ש הרמב"ם [פ"א מתפלין ה"ה] דדיו היינו שחור וכל שחור הוי דיו". ועיין במקדש מעט (יו"ד סי' רע"ד ס"ק מ"א), שכתב: "נטפל איזה שחרות מועט אל האות… וכשהנטפל הוא רק בדרך נגיעה מאות לאות, נ"ל דא"צ תקון כיון דגוף האות שחור טפי כנ"ל". וכ"כ באו"ח (סי' ל"ב ס"ק ס"ז) ולכן למעשה כתב מרן הרב בספר מאמר מרדכי סת"ם פרק ח' בסופו "אותיות שנתפשטו מכוח לחות הדיו או ממים, רוק וכדו', וההתפשטות של הדיו מאות אחת נוגעת באות אחרת, אם ההתפשטות של הדיו בהירה כך שניכר הבדל בין התפשטות הדיו לבין הדיו של עיקר האות – כשר (מיהו טוב שיפריד וימחק את הדיו שהתפשט מסביב לאות). אבל אם התפשטות הדיו היא כהה וקרובה לצבע הדיו שבאות, כך שאין האות ניכרת – פסול (ואם לא נשתנתה צורת שום אות – יכול לגרור הדבק שבין האותיות כדלעיל סעיף כ"ו) [דין זה הוא גם לגבי תפילין ומזוזות]. העולה הואיל והאות ניכרת בפני עצמה, ולא נשתנה צורתה, ניתן לתקנה גם בתפילין ומזוזות, כך שימחק את הדיו שנתפשט, או יגרדו.