כתב הב"י (סי' תקס"ח), וז"ל: "מצאתי כתוב (שו"ת מהרי"ל סי' ז) מתענין יום המיתה כן כתב אגודה (שבועות פ"ג סי' ט) ועל המתענין יום הקבורה כתב הבל הוא וראייתו מדקאמר שמואל (שבועות כ.) יום שמת בו אביו" ובשו"ע (שם סעי' ח'), וז"ל: "אין צריך להתענות אלא ביום מיתת אביו, ולא ביום קבורה". וכתב עוד בב"י (יו"ד סי' שע"ו), וז"ל: "בשם הרב רבינו מאיר נ"ע (תשב"ץ סי' תכה) שמצוה להתענות ביום שמת אביו או אמו". וע"ע בדברי הרמ"א (שם סעי' ד'). ובטעם הדבר ישנם שני טעמים: א. הצום נועד בשביל הבן כי אם אביו נפטר בתאריך מסוים, אין לבן מזל באותו יום ב. בשביל האב או האם, כי בכל שנה עושים שוב דין וחשבון לאדם.  ועוד כתב בספר חסידים (סי' רל"א), וז"ל: "מה שמתענין ביום שמת אביהן שהרי דוד התענה על שאול כי קראו אבי וצם על יהונתן ועל אבנר כי יש לצום על מיתת אדם חשוב וכתיב (בראשית ל"ב ל"ג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כי אמרו הואיל ופשענו שהנחנו הלילה הזקן לבדו לכך אירע לו בשבילנו לכך נדרו שלא לאכול גיד הנשה. ד"א דין הוא לפי שהאב והבן גוף אחד ודין שיצטערו הבנים". וע"ע מאמר מרדכי (שבת ח"ב פרק ל"ט סעי' נ"ב). עי' כה"ח (סי' תקס"ח ס"ק ע"ה), שמביא את הנ"ל ומוסיף  וז"ל "והלבוש ביורה דעה סימן ת"ב סעיף י"ב כתב הטעם שיעשה תשובה מפני הסכנה דריע מזליה ביום זה שמת בו אביו או אמו יעו"ש. ועוד יש לומר הטעם על פי מה שכתבנו לעיל סימן נ"ה אות ך' בשם האר"י ז"ל כי אמירת הקדיש לא לבד מועיל שהציל את נפש המת מגיהנם אלא גם כן להכניסו בגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה, ועל כן היה נוהג רב האר"י ז"ל לאומרו בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו ואמו יעו"ש. ועל כן יש להתענות ביום ההוא ולחזור בתשובה כדי שיוכל לעלות נפש אביו למדרגה היותר עליונה, ואז גם אביו יתפלל בעדו שעשה לו נחת רוח". תענית בראש חודש כתב השו"ע סי 'תקס"ח סעי' ט' "אם אירע יום מיתת אביו בשבת או בראש חודש, ידחה למחר. הגה: ואין נוהגין כן, אלא אין מתענין כלל; וכן בשאר ימים שאין בהם תחנון". וכתב המשנ"ב ס"ק מ"ה "אבל להדליק נר ולומר קדיש יהיה באותו יום". וכתב הכה"ח ס"ק צ"ג "ידחה למחר. וראוי לנהוג כן אף שכתב רמ"א שאין נוהגין כן אבל אם גם למחר הוא יום שאין מתענין בו הואיל ואדחי אדחי. של"ה דף ר"א ע"א א"ר או' ט"ו. בגדי ישע". אמנם בס"ק צח כתב "ואין נוהגין כן וכו' וכן בשאר הימים שאין בהם תחנון. וכ"כ בד"מ ביו"ד סי' ת"ב או' ה' וכ"פ בהגם שם סעי' י"ב וכ"פ הלבוש ושאר האחרונים. וכתב היפ"ל שם או' ח' דכ"ה המנהג של בני ספרד ג"כ שאם מת בר"ח או בשאר הימים שאין בהם תחנון כט"ו באב וכו' שאין מתענין כלל כדכתב מור"ם ז"ל אלא שאה מת בשבת דבשאר שנים שאירע ביום חול מתענה בו בפעם שיארע בשבת כיום המיתה עצמה נראה דא"צ להתענות בשנה ההיא למחר כמ"ש מרן משום דהו"ל בפעם ההיא כמת בר"ח או בשאר ימים שא"א בהן תחנון שאין מתענין כלל לפי המנהג עכ"ל וטעמא דבני ספרד נ"ל דדוקא אם חל בשבת מתענין למחר ואם חל בשאר הימים שאין אומרים בהם תחנון אין מתענין כלל לפי כשחל בשבת בשאר שנים יחול בחול ומתענין והו"ל כמו נדר וע"כ גם כי יחול בשבת מתענין למחר אבל כשחל בשאר הימים שאין אומרים בהם תחנון שלעולם הוא יחול כך בכל השנים ע"כ לא נהגו להתענות כלל והטעם משום דעיקר התענית הוא ביום היאר צייט כמ"ש לעיל או' ע"ה וכיון דאידחי אדחי" וכן נראה דעת מרן הרב במאמר מרדכי שבת פל"ט, כדברי הרמ"א. עליה לקבר ובספר שבחי המהרח"ו, שפעם אחת שלחו רבו האר"י ז"ל על קברי צדיקים בחול המועד להתפלל עליהם, ורק בשבת וביום טוב ובראש חודש הזהירו שלא ילך. ע"ש. וכתב בשער רוח הקודש – דף לח עמוד ב "והיחוד של ראש חדש. תייחדנו ביום ראש חודש בדוקא. ואפילו להשתטח בקבר הצדיק ביום ר"ח. על ידי יחוד זה תוכל. משא"כ בשאר היחודים". משמע שאף שאר תפילות אין לאומרם אבל יחוד זה כן. וכתב הבן איש חי ש"ר פרשת וישב – חנוכה סעי' כ"ב "בחנוכה אין הולכים לבית הקברות ביום יארציי"ט כנהוג. ומי שיש לו יארציי"ט בתוך ימי חנוכה, ילך קודם חנוכה. אבל הולכין להשתטח על קברות הצדיקים זיע"א. וכן המנהג פה עירינו הולכין על מצבת אדונינו יהושע כה"ג בתוך ימי חנוכה בער"ח". ואותו דין של חנוכה זה של ראש חודש וכתב באר הגולה בסי' שד"מ או כ"ח "וכתב הכל בו שאם חל יום ז' בר"ח אינו הולך לבית הקברות" והביאו בגשר החיים (פרק כט אות ה') וכתב שכיום המנהג ללכת לבית הקברות בר"ח וכוונת הכל בו זה לקונן אבל להתפלל מותר וכתב מרן הרב בצרור החיים פט"ו סי' רנ"ג מנהג הספרדים שלא לעלות לקבר בראש חודש ואשכנזים נהגו לעלות. ובהליכות שלמה פרק א' סעי' כ"ג כתב שאם היארצייט חל בראש חודש מותר לעלות אבל לא אם חל ביום אחר וכתב בהערה שמה שדיבר האר"י זה דווקא אם עושה השתטחות אבל תפילה לבד עושים בראש חודש. למעשה – מנהג הספרדים שלא לעלות לקבר בראש חודש, ואשכנזים נהגו לעלות לקבר בראש חודש. מנהגי אבלות ביום היארצייט כתב הרמ"א סי' שצ"א סעי' ג' "יש אומרים דאסור לאכול בסעודה בלילה שביום המחרת מת אביו או אמו" וכתב הש"ך בס"ק ח' "וכ' העטרת זהב ולא ראיתי נוהגים כן ואני אומר דבר שאינו מצוי לא שייך בו מנהג כמו שכתב לעיל ר"ס ק"צ ולא ראינו אינו ראיה ואני ראיתי נוהגים לאיסור גם לקמן סי' ת"ב סעי' י"ב כתב הרב בסתם לאיסור". וכן כתב בלקט יושר עמ' 99. וכתב הפת"ש בס"ק ח' "עי' בשו"ת מקום שמואל סי' פ' שכתב דזה איירי בסעודת חתונה שיש שם מזמוטי חתן וכלה ויש בה שמחה אבל בסעודת ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא מותר ע"ש". וכתב הפמ"ג משב"ז סי' תמ"ד ס"ק ט' "ויארציי"ט בליל שלפניו, אפשר להתיר בסעודת מצוה" וכתב בשו"ת שאילת יעבץ שם "ושלפניו נמי לא אמרן אלא בסעודת שמחה דימי משתה דחתן וכלה, אבל בשאר סעודות דרשות אצ"ל של מצוה כל דהיא לית דחש לה יעב"ץ" וכ"כ בחכמת אדם כלל קע"א סעי' י"א ובקצו"ש סי' רכ"א סעי' ז'. אמנם בחיים ביד סי' קכ"ה אות מ' כתב "יארצייט וכו' לאסור איסר שלא להיות בסעודה של שמחה כדין תוך שלושים ותוך י"ב חודש על אביו ואמו". אבל ביום הייארצייט כתב הפמ"ג שם שאסור והוא גם בסעודת סיום מסכת שהוא מסיים וראה בבית לחם יהודה ובשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שס"ז ובגשר החיים פל"ב שכתבו שאם הוא מסיים את מסכת יכול להשתתף. הלילה שלאחר הייארצייט מותר בהכל ראה שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קפ"ד. לכן למעשה טוב שלא יתעסקו בסחורה ביום זה ראה שו"ת רב פעלים ח"ד סי' מ"א מטה אפרים ובאלף למטה וראה בשו"ת שרגא מאיר ח"ד סי' ג' שהקל במקום הפסד מרובה. חתונה – בין לאשכנזים ובין לספרדים לא הולכים מליל הייארצייט עד לילה שלמחרתו. (צרור החיים סי' רנ"ז) ואם תיגרם אי נעימות ילכו ויגידו מזל טוב ויצאו. שמחות (ברית, אירוסין וכדו')- לספרדים לא הולכים בליל הייארצייט (אמנם יכול להשתתף בסעודת סיום מסכת אם הוא מסיים) אלא א"כ תיגרם אי נעימות ולאשכנזים מותר, (צרור החיים סי' רנ"ז). וביום היארצייט בין לספרדים ובין לאשכנזים לא הולכים. אמנם יכול להשתתף בסעודת סיום מסכת אם הוא מסיים. טיול מסעדה וכדו' – אסור בין לאשכנזים ובין לספרדים. (צרור החיים סי' רנ"ז) וטוב להחמיר שלא לשמוע מוזיקה. למעשה תענית מצווה להתענות ביום פטירת אביו או אמו, אמנם אם חל יום פטירתם בראש חודש נהגו שלא להתענות כלל. עליה לקבר – מנהג הספרדים שלא לעלות לקבר בראש חודש ויעלו בערב ראש חודש, ואשכנזים נהגו לעלות לקבר בראש חודש. קדיש ונר מדליקים בראש חודש.