נטילת ידיים לתינוק
שאלה
שלום לכבוד הרב
ראיתי להרב חיד"א והרב בן איש חי (תולדות יב) וכף החיים (סימן ד ס"ק
לח) שכתבו שיש להחמיר שלא ליטול ידיו מישראלית נידה, (ופשוט הדבר שאינו אישתו)
משום "והזה הטהור על הטמא". וכן כתב הרב בספר ההלכה לימות החול (סוף פרק
ב). שלא יטול מאישה נידה וז"ל "נטילה מאחרים – אסור ליטול ידיו מאדם
שלא נטל ידיו, מאישה נידה, מגוי או מגויה".
ורצינו לשאול האם זה מן הדין, או שמן הדין מותר, ורק כתבו כן ממידת חסידות.
ואם כן דהוי מן הדין רצינו לשאול לכבוד הרב אם הוא הדין שאישה נידה לא תיטול
לבנה הקטן, או שמא יש חילוק בדבר, ואם אכן לא תיטול האם יש הבדל בן תינוק בן שנה
או שנתיים לגיל שכבר יכול ליטול לבדו, שאז יש להחמיר יותר, יורנו מורנו
ושכרו כפול מן השמיים.
תשובה
איתא בגמ' ברכות דף נא ע"א ""אמר רבי ישמעאל בן
אלישע, שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים… ואל תטול ידיך ממי שלא נטל
ידיו", וראה בב"י שהביא בשם הזוהר שהטעם משום והזה הטהור על הטמא,
וז"ל: "ואוקימנא דבגין כך עד לא אתקדש בר נש ידוי בצפרא איקרי טמא
כיון דאתקדש איקרי טהור ובגין כך לא יטול אלא מן ידא דאידכי בקדמיתא דכתיב
(במדבר יט יט) והזה הטהור על הטמא דא איקרי טהור ודא איקרי טמא", וכן כתב
השו"ע סי' ד' סעי' י"א "לא יטול ממי שלא נטל ידיו שחרית",
כלומר שצריך שהנטילה תהיה מאדם טהור דווקא.
ועל כן כתב הרב חיד"א במורה באצבע סימן ב ס"ק ס"א "לא
יטול ידיו ממשרתת אפילו יהודית הגם שנטלה ידיה תחילה מפני שהיא נדה כל זמן שלא
טבלה והוא רוצה ליטהר ידיו ע"כ לא יטול ידיו מנדה. ואפילו בנטילת ידים
לסעודה יש מי שכתב שאין ליטול מנדה", קשר גודל סי' אות ב'.
וראה בלב חיים ח"ב סי' ד' שהביא לדבר ראיה שהרי כתוב בגמ' שבת דף פב עמוד
א "אמר רבי עקיבא: מניין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנדה – שנאמר תזרם כמו דוה
צא תאמר לו, מה נדה מטמאה במשא – אף עבודה זרה מטמאה במשא", וראה בסי' ו'
שמטעם זה כתב לא ליטול מגוי.
וכן כתב הבא"ח תולדות סעי' י"ב "לא יטול ממי שלא נטל ידיו
עדיין, דכתיב והזה הטהור על הטמא. וכן לא יטול ממשרתת נדה ולא ממשרת גוי או גויה
וכנז' באחרונים. וכתב בלב חיים סי' ס"ה מי שנטל ידיו ואח"כ נגע בידיו
של אחר שלא נטל ידיו, צריך לחזור וליטול פעם שנית, ועיין כף החיים סי' ח' אות
ד'". וכן כתב הכה"ח ס"ק ל"ח.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי הל' לימות החול פ"ב "נטילה מאחרים – אסור
ליטול ידיו מאדם שלא נטל ידיו, מאישה נידה, מגוי או מגויה".
[וכוונת הרב חיד"א בזה ראה משנ"ב שם ס"ק ס"ט
"עו"ג ונדה – אף דבנוטל ידים לתרומה אסור על ידיהם דמטמאין המים במשא
[נדה מדאורייתא ואידך חכמים גזרו עליהם טומאה] בנטילה לחולין לא גזרו וי"א
משום דבזמנינו תמיד כל המים טמאין שכולנו טמאי מתים לכן לא חשו לזה וכתבו
האחרונים דמ"מ לכתחלה טוב ליזהר שלא ליטול ידים מהם"] ועוד טעם שאין
לדמות לנטילת ידיים דסעודה שמבואר בשו"ע סי' קנ"ט סעי' י"א שנידה
יכולה ליטול ידיים שהרי כתב המשנ"ב סימן ד ס"ק כד "ממי שלא וכו'
– ובנטילה לאכילה רשאי ליטול ממי שלא נטל ידיו", ודלא כט"ז, רואים
שנטילה לסעודה קלה יותר.
וכתב המשנ"ב ס"ק כ"ג "לא יטול – ר"ל לשפוך לו על
ידיו אבל להביא לו מים מותר".
כתב הבן איש חי שנה ראשונה פרשת תולדות י "יזהר כל אדם לצוות את אשתו
שתעשה כל יום נט"י לילדים הקטנים, אפילו שהם יונקי שדים, מפני שלפעמים
פושטים ידם ונוגעים במאכלים ויטמאום שתשרה סט"א על המאכל ההוא, וגם מנהג זה
הוא סגולה טובה לקטנים כדי שיגדלו בטהרה ויהיו גדולי הקדש כנ"ז
בחס"ל".
כה"ח ס"ק כ"ב "כתב המשבצות זהב שם, דראוי ליזהר לרחוץ ידי
הקטנים בכל בוקר, כי חמירא סכנתא מאיסורא. והעולם אין נזהרים בזה, ואיני יודע
למה, עד כאן לשונו. וכן כתב החיד"א ז"ל במורה באצבע סימן ב' אות ס'
וזה לשונו: ויזהיר לרחוץ ידי הבנים הקטנים כראוי, ולא יטמאו כל אשר יגעו ותשרה
הסט"א בכל חס ושלום. עד כאן לשונו. ובשולחן ערוך דר' זלמן שם כתב הטעם
דנהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך, לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה
באדם הוא בי"ג שנים ויום אחד לזכר וי"ב לנקבה, שלכן נתחייבו אז במצוות
מהתורה ונעשו בני עונשים. ותחילת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצוות
שחייבו חכמים לחנך, גם במצות מילה, ולכן הנזהר מנגיעת קטן מיום המילה ואילך קדוש
יאמר לו. עד כאן לשונו. וכתב בן איש חי שם אות יו"ד בשם החסד לאברהם, דמנהג
זה הוא סגולה טובה לקטנים, כדי שיגדלו בטהרה ויהיו גידולי הקדש".
והנה נארה וודאי שאבא יטול להם ידים אנם היכא דלא אפשר יש להקל בקטנים עד גיל חינוך ששתיטול להם ידיים עיקר
הנפש לא נכנסה בהם כמבואר בכה"ח.
העולה
אשה נידה לא תיטול ידיים לאדם, ואף לא לקטן שהגיע לגיל חינוך אמנם קטן ממש
במקום הצורך יש להקל.
