בס"ד הלכות לאבל בביהכ"נ בשבת שאלה: אילו הלכות נוהגות לאבל בביהכ"נ בשבת? תשובה: מבואר במשנה במועד קטן (דף יט) ונפסק להלכה בטוש"ע (יו"ד סי' ת', סעיף א') "שבת אינו מפסיק אבלות ועולה למניין שבעה שהרי קצת דיני אבלות נוהגים בו דהיינו דברים שבצנעה שהם תשמיש המיטה ורחיצה אבל דברים שבפרהסיא דהיינו להסיר עטיפתו וללבוש מנעליו ולזקוף המיטה מכפייתה ושלא ללבוש בגד קרוע אלא מחליפו ואם אין לו להחליף מחזיר קרעו לאחוריו". ובשאילתות של רב אחאי גאון (פרשת חיי שרה) כתב שבשבת שיש בו רק מצוות עונג ואינו סותר את האבלות לכן עולה למניין שבעה, אבל בחגים שיש בהם שמחה ושמחה סותרת את האבלות אינו עולה למניין שבעה. ובמנהגי אבלות בשבת בביהכנ"ס א. הליכה לבית הכנסת מבואר בגמ' מועד קטן (דף כג, עמוד א) ונפסק להלכה בטוש"ע (שם סי' שצג, סעיף ב') אבל שבוע ראשון אינו יוצא מפתח ביתו אפילו לשמוע ברכות חופה או ברכות המילה. אמנם בשבת נחלקו הראשונים האם מותר לו לצאת לבית הכנסת, ולהלכה פסק השו"ע (שם, סעיף ג) "אבל אינו יוצא בחול לביהכ"נ אבל בשבת יוצא, ואנו נוהגים שבכל יום קריאת התורה יוצא לביהכ"נ", אבל הרמ"א כתב "שבמדינות אלו נוהגים שאין יוצא אלא בשבת". והמנהג בקהילות אשכנזים (עיין באר הגולה שם) שמקבלים את פני האבל בערב שבת בבואו לביהכ"נ לפני מזמור שיר ליום השבת, ובספר דברי סופרים (פרק מב אות לד) כתב שבזמנינו שמקבלים שבת באמירת 'באי בשלום' יש לקבלו קודם 'באי בשלום', ואם איחר לבוא לאחר שקבלו שבת, כתב הדברי סופרים שם בשם הפמ"ג שאין לקבלו משום שהרי להראות אבלות בפרהסיא בשבת אסור. לבגי בני ספרד כתב מרן הרב זצ"ל בספר צרור החיים (פרק יא, בהקדמה) שנהגים שנכנס האבל להתפלל בשבת כרגיל (ואין ניחום אבלים לפני קבלת שבת). וכתב בספר דברי סופרים (פרק כז אות נב) ועוד, שאין לאבל לומר הפרקים של לכו נרננה וכו' (למי שאמרו קודם השקיעה עיין שם בהערה נב) רק מזמור שיר ובמה מדליקים אם הוא בציבור (עיין שם אות נד), אבל בספר נטעי גבריאל (חלק א, פרק קטו, אות ה) כתב שיכול לומר מזמורים כדרכו ומי שרגיל בכל ערב שבת לומר שיר השירים יכול לאומרו לאחר שקיבל עליו שבת. ולמעשה מרן הרב זצ"ל פסק (צרור החיים שם, אות קסב), שאשכנזים לא יאמרו מזמורים שקודם מזמור שיר, וספרדים יאמרו המזמורים כרגיל. ב. ישיבה במקום קבוע שלו מבואר בגמ' (מועד קטן כג) ונפסק להלכה בטוש"ע (שם סימן שצג סעיף ב) שהאבל צריך לשנות מקומו בבית הכנסת עד שבוע שלישי, ולרמ"א כל שלושים יום, ובאבל על אביו ואימו כל י"ב חודש. ובשבת, כתב הנימוקי יוסף (בבא בתרא דף מט) שמנהג טעות מה שנהגו לא לשנות את מקום האבל בביהכ"נ בשבת, אבל הבית יוסף (סימן שצג) דחהו וכתב "וישר כוחם של הנוהגים שלא לשנות מקומם בשבת". וכן פסק להלכה בשו"ע (שם, סעיף ד) וכתב "הנוהגים כשהם אבלים שלא לשנות מקומם בביהכ"נ בשבת יפה הם עושים", וכן נהג האריז"ל (שער טעמי המצוות), אבל הרמ"א כתב "ויש אומרים שגם בשבת ישנה מקומו וכן המנהג פשוט ואין לשנות המנהג". וביאר הש"ך (שם ס"ק ז בשם הלבוש) שסובר הרמ"א שאין ניכר כ"כ אבילות בזה היות והרבה פעמים אדם מחליף מקומו אפילו אם הוא לא אבל, (ועיין עוד בש"ך שם ובאליהו רבה שכתבו עוד טעם). וכן פסק מרן הרב זצ"ל (שם, אות קסא) שלאשכנזים משנה מקומו כל י"ב חודש, ולספרדים אין האבל משנה מקומו. [ועיין עוד בספר דברי סופרים פרק מג אות כו, שהביא מחלוקת הט"ז והאליה רבה האם יש לשנות מקומו כשבא לאחר ברכו, וכן עיין שם באות כט, שלרב העיר, כתב הלבוש ועוד, שאין צריך לשנות מקומו]. ג. שאלת שלום מבואר בירושלמי (ברכות פרק ב, הלכה ז) ונפסק להלכה בטוש"ע (שם, סי' שפה, סעיף ג) "מקום שנהגו להיות שואלים בשלום אבלים בשבת שואלים, וכתב הרמב"ם שאבל נותן שלום לכל אדם בשבת שהוא מכלל דברים שבפרהסיא". וכן פסק מרן הרב זצ"ל (שם, אות קס) שאבל מותר באמירת 'שבת שלום' ויש חשיבות לשאול בשלום האבל ולאחל לו שבת שלום. ומבואר בגמ' (בשבת יב) ונפסק להלכה בשו"ע (או"ח, סי' רפז) שיכולים לנחם אבלים בשבת, ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול אלא אומר לו "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא", אמנם כתב שם המשנ"ב (ס"ק א) שמבואר בגמ' שם שבקושי התירו לנחם אבלים בשבת וע"כ לא יפה עושים אותם שכל השבוע אין הולכים רק בשבת, וכן פסק מרן הרב זצ"ל (פרק ט, אות קמד). ד. עלייה לתורה מבואר בטשו"ע (שם סימן ת, סעיף א) "ותלמוד תורה הוי דבר שבצנעא אבל לחזור הפרשה כיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור הוי כקורא את שמע ומותר, ואם קראו את האבל לעלות לתורה צריך לעלות שאם היה נמנע היה דבר שבפרהסיא, ורבינו תם היו קוראים אותו בכל פעם שלישי ואירע בו אבילות ולא קראו החזן ועלה הוא מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרותו שלישי בכל שבת הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבילות הוא נמנע והוי דברים שבפרהסיא". וכן פסק מרן הרב זצ"ל (שם אות קסג) שלא יעלה לתורה, אבל אם קראוהו יעלה, וכן אם הוא הכהן היחיד בבהכנ"ס יעלה שלא יהיה אבלות בפרהסיא. וכתב הפתחי תשובה (שם, אות ד' בשם החת"ס סימן שנב) שבמקום שהכהן רגיל לצאת מביהכנ"ס כדי לקרוא ישראל במקומו א"כ גם כשהוא אבל ליכא אבילות בפרהסיא אם יוצא מביהכנ"ס. וכן הביא (שם באות ה' בשם תשובת דת אש סי' ו) שאם אירע לאבל בשבת שתוך שבעה חיוב לעלות לתורה כגון אם אשתו יולדת או שהוא יארצייט מותר לעלות לתורה דאם אינו עולה יהיה אבלות בפרהסיא. מסקנת הדברים: • האבל יכול לבוא לבית הכנסת לתפילות בשבת • לאשכנזים ישנה האבל את מקומו, ולספרדים אינו משנה מקומו. • לאשכנזים לא יאמר המזמרים שקודם מזמור שיר, ולספרדים יאמר. • יכול לומר 'שבת שלום' לאבל וכן רצוי לומר לו. • לא יעלה האבל לתורה (רק אם בטעות קראו לו, או שהוא הכהן היחיד מותר)