לה: האם מותר לאישה לצבוע שער בחול המועד? תשובה: מותר לאשה לעשות 'כל תכשיטיה במועד' (לשון השו"ע), אף אם יש בו טירחא רבה. מקורות: איתא במתני' מו"ק ח: 'עושה אשה תכשיטיה במועד'. ובגמ' ט: 'ת"ר, אלו הן תכשיטי נשים, כוחלת ופוקסת ומעברת סרק על פניה' וממשיך הגמ' וכותב שהיתר זה אינו רק לבחורה שדרכה בכך אלא גם לזקינה. וכותב רש"י (אלא) שהסיבה שמותרת להתקשט הוא ש'שמחה היא לה'. וכן נפסק בטור ושו"ע סי' תקמ"ו סע' ה' שמותרת לאשה לעשות כל תכשיטיה בחולו של מועד. ומביא הבה"ל (ד"ה כל, מהריטב"א מ"ק ח: ד"ה עושה) שמותר כיוון שנחשב לצורך הגוף, הויא כעין אוכל נפש. ולכן מותר אף אם כרוך מעשה קישוט זו בטירחא רבה, ואין צריך שום שינוי. הטעם שאסור לגלח במועד, והסיבה שאין טעם זו אוסר קישוטי אשה במועד איתא במתני' מ"ק יג: 'ואלו מגלחין במועד; הבא ממדינת הים ומבית השביה ומבית האסורין וכו" ומדייק הגמ' (יד.) ששאר כל אדם אסורים לגלח ומסביר הגמ' הטעם לזה, שאם יתירו לבני אדם לגלח בתוך המועד, יסמכו אנשים על זה ולא יגלחו לפני יום טוב ויכנסו ליום טוב כשהם מנוולים. ורצו חז"ל שכולם יבואו ליום טוב כשהם נראים מכובדים ומגולחים. ואלו המנויים במשנה שמותר להם לגלח בחול המועד, הטעם שמותר כיוון שהיו אנוסים קודם יום טוב ולא היו יכולים לגלח. והטעם שצריכים לגזירה זו 'שלא ייכנסו למועד כשהם מנוולים' הוא כיוון שאי לא לגזירה זו היה מותר לגלח במועד, וכמו שמותר לאשה לעשות מלאכה כדי להתקשט במועד. וכמו שהבאנו מהבה"ל, שהוא נחשב צורך הגוף ולכן הוא בכלל אוכל נפש. וכן נפסק בשו"ע (סי' תקל"א) שאסור לגלח במועד, כדי שכולם יתגלחו קודם המועד וייראו מכובדים במועד. ומפרש השעה"צ (סי' תקל"א ס"ק ט"ו) שבצורך הגוף שאין חשש ניוול אם לא יעשו אותו קודם יום טוב אין איסור לעשותו ביום טוב. כך מסביר השעה"צ למה מותר לגזוז השפם בחול המועד, כיוון שעל ידי גידול השפם לא יהיה מנוול. ואותו טעם יש לומר למה מותר לאשה להתקשט בחול המועד, ואין חשש שמא לא תתקשט קודם יום טוב, וכמו שחששו לעניין גילוח השער, שי"ל שאי-קישוט האשה אינו ניוול. וכן נראה לעניין צביעת שער, שאין לומר שאסור לעשות כן בחול המועד שאולי ע"י כך תימנע עצמה מלעשות כן קודם יום טוב, כיוון שאי-צביעת השער אינו ניוול, ולא תיחשב לנכנסת ליום טוב כשהיא מנוולת מחמת שלא צבעה שערה. עוד טעם שאין איסור בחלק מקישוטי הנשים הוא ע"פ המרדכי (פ"ק דמ"ק) שמתיר להתרחץ בחול המועד ושלא שייך החשש של 'שלא ייכנס למועד כשהוא מנוול' כיוון שהדרך הוא להתרחץ בכל יום. (כך ראיתי מביאים מהמרדכי, (ספר חול המועד כהלכתו פרק ז') ולא ראיתי טעם זה מפורש שם) ועוד מביא ראייות מש"ס שמותר. וא"כ ה"ה בשאר מעשה קישוט שאשה עושה בכל יום שיהא מותר בחול המועד. אבל אין זה טעם להתיר צביעת שיער בחול המועד, שאינו נעשה בזמנים תכופות כ"כ. ועי' בט"ז בהלכות אבילות (יו"ד, סי' שפ"א ס"ק א') שמקשה על ההיתר להתרחץ במועד. שהנה, יש אומרים שהסיבה שאבל אסור להתרחץ הוא משום גזירה אטו האיסור להסתפר, וא"כ למה אין אנו אוסרים על הרחיצה בחול המועד אטו איסור גילוח? ומת' הט"ז שכיוון שאיסור גילוח במועד שייך לכולם, כל אחד יזכיר את חבירו, ולא יבואו לידי מכשול. משא"כ באבל, שרק הוא אסור בגילוח, אם נתירו להתרחץ יש לחוש שגם יגלח.   צביעת פאה והנה לעניין צביעת פאה, מצאתי בספר חול המועד כהלכתה (פרק ז') שמביא בזה מחלוקת בין בעל האגר"מ שאסר, לבין הגאון מדברצין שהתיר. [ולא הצלחתי למצוא את המראה מקומות שהספר הנ"ל הציעה.] ומביא הוא את טעם המתירים, כמו שמותר שאר קישוטים, וטעם האוסרים מגזירת חז"ל שלא יבוא למועד כשהוא מנוול. ופוסק הספר חול המועד כהלכתה שיש לסדר הפאה קודם חול המועד כדי שלא תכניס עצמה לשאלה זו. העולה לדינא: • מותר לאשה לעשות כל קישוטיה בחול המועד, כולל צביעת שערה. • תספורת אסורה בחול המועד • רחיצה מותרת בחול המועד • בצביעת פאה נחלקו הפוסקים, ולכן יש להימנע משאלה זו, ולצבוע אותו קודם החג.