שאלה: אדם שמכר את המשרד שלו לגוי עם החמץ ללא ניקוי וסדר, האם מותר לו לשהות במשרד בפסח? תשובה: האם כניסת היהודי לחדר המכור לגוי מהווה בעיה ביחס למכירה? ראשית נדון האם יש בעיה בכך שהיהודי נכנס לחדר שאותו הוא מכר לגוי: ובכן יש לידע שהיום המנהג הוא להשכיר לגוי את החדר ולא למכור מכמה טעמים. (יעויין בס' פסקי תשובות סי' תמח אות טז וזהו עפ"י הבן איש חי צו אות ט'). המנהג לכתוב בשטר "התנינו עם הנכרי שיהיה לנו רשות דריסת רגל בחדרים… ובכל המקומות שמונח בהם החמץ". ויש שכותבים זאת שלא בלשון תנאי אלא שהנכרי מרשה ליהודי דריסת רגל בחדר (פסקי תשובות שם אות יט). ובחזו"א או"ח ריש סי' קכח כ' דיתכן דאף ללא פיסקא זו רשאי להיכנס לשם באקראי. (ולא ביאר הטעם, ואולי משום שפשוט שהגוי לא מקפיד עליו בזה.) ואומנם מבואר בפוסקים (הליכות שלמה פ"ו אות ח') דאין להשתמש שם בצורה קבועה (בפרט כשמוכר חמץ בעין) דזה מערער על עצם המכירה – דהרי מכר החדר לגוי ואיך משתמש שם בקביעות! ולכן באופן שיודע שאמור לשהות במשרד זמן ממושך בפסח, עליו לרכז את החמץ בארון, ולמכור רק את הארון ולא את החדר כדי שיוכל לשהות בחדר. האם מכירת חמץ לגוי מפקיעה חיוב בדיקת חמץ? אחרי שהסברנו שאין למכור את החדר עצמו אלא את הארון ובו החמץ, יש לדון האם יש על האדם לקיים דין בדיקת חמץ במשרד? המשנה ברורה בסי' תלו ס"ק לב דן בעניין זה, ואעתיק לשונו: "ולענין אם מחויב לבדוק בליל י"ד החדרים שבדעתו למכרן למחר לנכרי עם החמץ שלהם יש דעות בין האחרונים, שדעת המקור חיים והחיי אדם שצריך לבדקן מאחר שלע"ע החדרים לא נמכרו והם ברשות ישראל, ואפילו אם נמכרו עדיין לא החזיק בהם הנכרי וגם המפתח הוא ברשות בעה"ב עדיין. אמנם בתשובת בנין עולם סימן כ' חולק ודעתו דא"צ בדיקה דבזה עצמו שמוכר למחר לעכו"ם מקיים תשביתו וביעור ולא גרע מחמץ שמוצא אחר הבדיקה שמשייר למאכלו למחר ואינו מחויב לבער הכל, ואף בזה בעת שמקיים בדיקה בביתו הוא משייר לאלו החדרים למוכרו למחר לעכו"ם. וכן בתשובת חתם סופר סימן קל"א דעתו להקל כשמקיים מצות בדיקה בשאר חדרים, וכן בספר אשל אברהם כתב דמסתברא להקל וכן פשוט המנהג עי"ש. אך שצריך ליזהר שיבאר בעת המכירה שמוכר לו החדר וכל החמץ הנמצא בו (כדי לכלול בזה גם החמץ הנמצא בחורין ובסדקין), ולא יאמר לו בסתמא שמוכר לו החדר והיי"ש והשכר הנמצא בו [פתחי תשובה]. ומ"מ אף דאין למחות ביד המקילין, המוכר ביום י"ג שפיר עדיף טפי." היוצא מדברי המשנ"ב שלמעשה המכירה לגוי מפקיעה חיוב בדיקה. (וכל מה שדן, בזה שהמכירה לא חלה עדיין, וגם בזה מסיק שפטור מבדיקה.) ואם כן האם נאמר שבזמנינו שכולם מוכרים החמץ לגוי (ובפרט לפי מה שנהוג לכתוב בשטר "כל חמץ וחשש חמץ בכל מקום שהוא") נפטרים מבדיקת חמץ? ובכן ודאי שלא, ואם נאמר כן הרי שביטלנו דין בדיקת חמץ. ופוק חזי מה דבר עמא. והביאור בדבר, ע' בס' תשובות והנהגות (ח"ב סי' קטז סקי"ח): כל מה שהמשנ"ב פטר מבדיקה זה רק חדר שנמכר לגוי והיהודי לא נכנס אליו כלל בפסח, (ובפרט בזמנם שהיו מוסרים המפתח לגוי כמבואר במשנ"ב הנ"ל וגם בסי' תמח סע' יב) שאז פטור מבדיקה מפני שהחמץ שייך לגוי ואין שום חשש מכשול. משא"כ כשאדם מוכר את החמץ בביתו ומתגורר בבית, הרי שאם לא יבדוק את החמץ יש חשש שיתקל בו ויבוא לאוכלו! ולכן עליו לבדוק את החמץ ע"מ לרכזו בארון מסויים, ולסמן את הארון כדי שלא יכשל. ראיה לדבר: השו"ע או"ח סי' תמ סעיף ב' וז"ל: "ואם אינו חייב באחריותו, (מדובר על גוי שהפקיד חמץ אצל יהודי) אינו חייב לבערו… וצריך לעשות לפניו מחיצה גבוה עשרה טפחים כדי שלא ישכח ויאכלנו". הרי לנו שיש חשש שהיהודי יכשל באכילת החמץ של הגוי, וכ"ש בחמץ של יהודי שמכרו לגוי שיש יותר חשש כיון שהיה החמץ של היהודי קודם פסח ואינו בודל הימנו. כיצד יש לנהוג למעשה? • אדם שיודע שעתיד לשהות במשרד בחוה"מ, ראשית אינו יכול למכור את החדר עצמו לגוי דא"כ לא יוכל לשהות במשרד בפסח – שהרי החדר מכור (או מושכר) לגוי! אלא עליו לרכז את החמץ בארון ולמכור רק את הארון ולא את החדר. • כמו"כ יש עליו לבדוק את המשרד בליל יד ניסן (השנה ליל יג ניסן), דגם אם יכתוב בשטר שמוכר את החמץ שנמצא בחדר ולא את החדר עצמו, (ואת החמץ יקנה לגוי בקניין "אגב" – כמבואר במשנ"ב בסי' תמח ס"ק יט) מ"מ יש חשש שיכשל ויאכל את החמץ. • ואם לא בדק בערב פסח, עליו לקיים הבדיקה בפסח כמבואר בשו"ע סי' תלה. • ואמנם כאשר לא שוהה בחדר, אלא רק נכנס באקראי הרי שאין את החשש הזה – כמבואר בחזו"א או"ח ריש סי' קכד ובכה"ג אינו צריך לבדוק את המשרד. (ומשמע בחזו"א דבכ"ג אף יכול למכור את החדר עצמו ולא צריך לציין שנוטל רשות כניסה מהגוי. ואומנם יש פוסקים המצריכים לתנאי זה כמבואר לעיל).