בס"ד שאלה: האם נשים חייבות באמירת הלל בליל פסח עם ברכה? תשובה: הלל בליל פסח כתב הטור (סי' תעג) "בענין ברכת ההלל איכא פלוגתא דרבוותא. ריצב"א היה מברך עליו שתי פעמים, אחת קודם אכילה ואחת אחר אכילה. וכן היה נוהג הרב רבינו מאיר מרוטנבורק, וכ"כ רב האי ורב צמח ורב עמרם. אבל הרי"ץ גיאת ואבי העזרי כתבו שאין לברך עליו כלל, לפי שחולקים אותו לשנים, לפני הסעודה ולאחריה, ואם כן האיך יברכו כיון שפוסקים באמצע, וכן היה נוהג אדוני אבי הרא"ש ז"ל, וכן ראוי לעשות בכל דבר שיש ספק בברכתו, שאין לברך, דברכות אינן מעכבות. ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בבית הכנסת בציבור, כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה. ומה טוב ומה נעים ההיא מנהגא, ויש לו סמך במסכת סופרים, דאיתא התם: תניא רבי שמעון בן יוצדק אומר י"ח ימים ולילה אחת גומרין בהן ההלל ובגולה כ"א יום וב' לילות. ומצוה מן המובחר לקרות ההלל בשתי לילות של גלויות ולברך עליו ולאמרה בנעימה, ולקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו. וכשהוא קורא בביתו אין צריך לברך, שכבר בירך עליו ברבים." ברכה על הלל דליל פסח ומבואר בדברי הטור דישנה מחלוקת ראשונים אם לברך על הלל דליל הסדר: א. דעת הריצב"א וסייעתו לברך תחילה וסוף. ב. דעת הרי"ץ גיאת, והאבי עזרי, שאין לברך כלל מכיוון שחולקים אותו לשניים. ג. ושיטת מקומות שנהגו לקרות הלל בבית הכנסת בברכה, כדי לפטור את הברכה של הלל בהגדה. אמנם מצינו עוד שיטות בראשונים לגבי הברכה על הלל. שיטת רב האי גאון (מובא בר"ן דף כו מדפי הרי"ף, ד"ה אכל) – דאין לברך על ההלל שבהגדה מפני שהוא מתורת שירה ולא מתורת קריאת הלל. שיטת הר"ן (כו ע"ב בדה"ר) שיש לומר הלל בלילי פסחים בברכה, אך יש לאומרו בבית כנסת, ומי שלא שמע בבית כנסת שלא יברך ביחיד, כיוון שלא חילקו חכמים בתקנתם (והוי כעין שיטת המקומות שנהגו שביא הטור). שיטת הריטב"א (בביאורו להגדה של פסח) דיש לגמור את הלל בליל פסח בברכה בין ביחיד ובין בציבור, והוא חיוב בפני עצמו, חוץ מהלל הנאמר בהגדה דהוא דרך שיר. וז"ל "ומעתה מה שנראה שהוא דרך ישרה ונוחה הוא, שגומר את ההלל בברכותיו [בביתו או בבית הכנסת] הן ביחיד הן בעשרה, ומצוה בעשרה משום ברוב עם הדרת מלך, וכן היה מורי נר"ו עושה מעשה, וכן הנהיג בעיר סרקוסטה לאומרו בבתי כנסיות, ובני אדם קשה עליהם מפני המנהג, ואעפ"כ האמת מורה דרכו למי שעושה מעשיו לשם שמים ולמודה על האמת." שיטת הרמב"ן (פסחים, קיח.) וז"ל "קבלתי מפי מורי רבי יהודה זצ"ל שקבל מרבו רבי יצחק בר  אברהם הצפרתי ז"ל שהלל בלילי פסחים טעון ברכה וכו' שאין לך הלל חובה כאכילת פסחים שהוא שעת גאולה וכו'". מצינו א"כ כמה שיטות בראשונים: א. אין לברך על הלל דליל פסח. ב. יש לברך על ההלל, או משום דבעצם ראוי לברכה, או בשביל לפטור את הלל שבהגדה. ולהלכה פסק השו"ע (סי' תפז, סע' ד') "בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בציבור בנעימה בברכה תחלה וסוף וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות" והרמ"א חלק "הגה וכל זה אין נוהגים כן כי אין אנו אומרים בלילה בבהכ"נ ההלל כלל". והחיד"א (סק"ט) כתב שמנהגנו לומר הלל בברכה בבית הכנסת בליל החג.  וכן כתב כף החיים דיש לאומרו בברכה. והביא דגם ע"פ הסוד יש לאומרו וז"ל "וכ"כ בשער הכוו' דפ"א ע"ב והטעם כתוב שם לפי שבשאר יו"ט ושבת עולין העולמות במדרגות מדריגה אחר מדריגה בכל תפלה ותפלה משא"כ בליל פסח שעולין בפעם אחת כל המדרגות והוא ע"י תפלת ערבית ולסיבה זו אומרים הלל גמור בליל פסח משא"כ בשאר לילי יו"ט יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער כ"א פ"א". ובאות לח' כתב " גמר ההלל בבהכ"נ סודו רם ונשא וכתבו ז"ל שאף אם הוא בעיר שאין אומרים אותו יכול לאומרו ולברך ביחיד ועשו בעצמן כמה רבנים מעשה. מו"ב או' ר"ז." ובאות מב, כתב כף החיים דאפילו אם שכחו הקהל לאומרו, כשבא לביתו יאמר ההלל בברכה. מנהג אשכנזים בדין הנ"ל ובאמת דגם האשכנזים ההולכים כפסק הרמ"א, מ"מ רבים נהגו לאמרו בברכה, וכן כתב הרי"מ טיקוצינסקי לוח א"י, ובספרו ארץ ישראל (סימן יז ס"ה) כתב שמנהג א"י לומר הלל שלם בברכה. ובתשובה מאהבה חלק א' (סימן צ') העיד שרבו הגאון בעל נודע ביהודה, היה נוהג לומר ההלל בליל פסח לאחר התפלה, אף על פי שהקהל שלו נהגו שלא לאומרו כדברי הרמ"א. וכן יש שהסמיכו דע"פ המקובלים נראה שכן יש לומר את ההלל בברכה, שכן מצינו במה שאמרו בס' התיקונים (תיקון י"ג) "מצה שלמה ופרוסה כנגד הלל גמור והלל לחצאין" . אמנם בשו"ת שואל ומשיב (תנינא ח"ד, סימן קלה) כתב שאין לנהוג כן. והחזו"א דינים והנהגות (פי"ז סכ"ט) היה אומרו בלא ברכה. ומ"מ מהא דסתם הטור דהטעם לברך על ההלל הוא בשביל לפטור את ההלל שבהגדה ושיבח מנהג זה, ולא משום דבעצם יש חיוב בהלל זה ולכן יש לברך עליו. חזינן דלא סבירא ליה לטור דהלל זה הוא מן הדין, וממילא מה דפסק השו"ע לאומרו בברכה הוא גם כן מטעם זה דבא לפטור את ההלל דבהגדה. ולא משום דיש חיוב לאומרו בעצם. וכן הגר"א על השו"ע כתב "כי לא נתקן לבקיאים, כמ"ש בתוספתא פ' בתרא דפסחים בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל הולכין לבה"כ וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרים את כולו ואם א"א להם כן גומרין את כולו וכן משמע בירושלמי הנ"ל שם ושם אם שמעה בבה"כ יצא". ומבואר דעצם הטעם לברכת הלל הוא בשביל לפטור את ההלל שבהגדה בשביל מי שלא בקיא, אולם אין חיוב בעצם. ולנידון דידן, לגבי חיוב נשים בברכה על ההלל, נראה דאם אכן דעת השו"ע דחיוב הברכה הוא בשביל לפטור את ההלל שבהגדה, א"כ נראה דגם נשים צריכות לגמור את ההלל בברכה, דהרי בהלל שבהגדה הם חייבות בעצם כשאר מצוות הלילה, וממילא מחויבות גם בברכה עליו. גדר ההלל דליל פסח מצינו מחלקות ראשונים בגדר חיוב ההלל בליל פסח. דהנה תוס' בסוכה (לח. ד"ה "מי שהיה") כתבו וז"ל "אע"ג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים דמחייבי בד' כוסות, ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל והגדה. שאני הלל דפסח דעל הנס בא, ואף הן היו באותו הנס, אבל כאן לא על הנס אמור" עכ"ל. הרי מבואר מדבריהם דחיוב הלל דליל פסח הוא משום דהוי הלל על הנס, ולכן נשים חייבות בהלל זה דאף הן היו באותו הנס. ומבואר מתוס' דשאר הלל דלא על הנס אמור נשים פטורות. אולם הר"ן בפסחים (כו. מדפי הרי"ף ד"ה "מאי ברכת השיר") חולק על תוס' וז"ל "וכ"ת והא בגמ' דילן בערכין, תני לה דרבי שמעון בן יהוצדק דאמר "י"ח יום שיחיד גומר בהן את ההלל", ולא קתני לילה הראשון של פסח. לאו קושיא היא דהתם הלל שעל עשיית מצוה לא קתני, תדע דהא לא מני נמי הלל שבשחיטת פסחים"  ומפורש בדבריו דהלל של ליל פסח הוא מטעם הלל על עשיית המצוות. ולא משום שאף הם היו באותו הנס כתוס'. מ"מ נראה פשוט דגם לטעם הר"ן נשים חייבות בהלל זה, שהרי גם נשים חייבות במצוות הלילה, ועד כמה שההלל נאמר על עשיית המצוות, גם נשים חייבות בו. ולשיטת  הר"ן את"ש מה דפירש רש"י (פסחים ל"ו.) "לחם עוני" שעונין עליו דברים – "שגומרים עליו את ההלל ואומרים עליו הגדה", דהיינו שגומרין את ההלל על עשיית המצווה דאכילת המצה. (ובביאור דברי תוס' דהלל דליל פסח הוא הלל על הנס, י"ל ע"פ דברי הגרי"ז הידועין (פ"ג חנוכה ה"ו) לדייק מדברי ר' האי גאון, דאיכא ב' מיני הלל, הלל מדין קריאה, והלל מדין שירה, והלל דליל פסח הוי הלל מדין שירה ולא מדין קריאה, ונ"מ דהלל של שחיטת פסחים דהוא מדין שירה, אין צריך לגמור כולה. והוכיח כן מהא דלא גמרו כל ההלל בשחיטת פסחים ע"ש. וזהו שכתבו תוס' דהלל ליל פסח הוא הלל על הנס, והוי הלל מדין שירה. ובהעמק ברכה ביאר זאת באופן נפלא (ערך הגדה אות ג' עמוד ע"ח) וז"ל "אבל אמירת הלל בליל פסח, אינו משום הנס של אבותינו, אלא משום הנס שלנו, וזהו שאנו אומרים בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שלא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו גאל, וזהו שאנו מסיימים לפיכך אנחנו חייבים להודות, פי' כיון שאנו בעצמינו יצאנו עתה לחירות וכל הניסים של גאולת מצרים עשה גם לנו, לפיכך אנו חייבים לומר שירה על הנס שלנו לפאר להלל לשבח וכו'". הרי דנקט דגדר הדין הלל ליל פסח היינו בגדר שירה על הגאולה שלנו שיצאנו ממצרים. וכדברי הגרי"ז מצינו מפורש בדברי הריטב"א בסוכה (לט. ד"ה מקום שנהגו) וז"ל "ומה שאומרים ברכת ההלל בלילי הפסח לאחריו ולא לפניו, לאו משום דהיא בתורת ברכה על ההלל נאמרה, דא"כ אמאי קרי ליה ברכת השיר וכו', אלא ודאי הלל דבהגדה אינו נאמר בדרך חיוב הלל אלא בדרך זמר, וכן ברכת יהללוך שאומרים ברכת השבח בפני עצמה היא ולפיכך קראוהו ברכת השיר ובזה נתיישב הדבר שאין מברכין באותו הלל של הגדה לפניו וגם שמפסיקים וכו'" (וזה הריטב"א לשיטתו לעיל, דיש לומר הלל שלם בברכה חוץ מההלל של ההגדה, כיוון דהוא חיוב בפני עצמו). ומ"מ בין לשיטת התוס' ובין לשיטת הר"ן, נמצא דנשים חייבות  בהלל דליל פסח. העולה למעשה מפשטות דברי הפוסקים נראה דנשים חייבות בהלל בברכה בליל פסח.