שאלה: מי שטס לחו"ל ביום חמישי [השנה תשפה] האם צריך בדיקת חמץ? והאם הוא מברך על בדיקת חמץ? לא יהיה בכלל בארץ, ומוכר חמץ, האם צריך מכירה מוקדמת ואז לא צריך לבדוק חמץ? תשובה: • היוצא מביתו תוך ל' יום לפני פסח ואינו מניח בביתו מי שיעשה בשבילו בדיקת חמץ, חייב לעשות בדיקת חמץ קודם שיוצא. • המוכר או המשכיר את ביתו לגוי קודם שמגיע זמן בדיקת חמץ פטור מבדיקת חמץ. אולם יש להשאיר חדר אחד וכדומה שלא ימכור ולבדקה קודם שנוסע, אם לא יעשה בדיקת חמץ במקום שבו יהיה בפסח. • מי שבודק קודם ליל בדיקת חמץ אינו מברך על בדיקתו. מקורות: איתא בגמ' פסחים ו. 'ואמר רב יהודה אמר רב המפרש והיוצא בשיירא קודם ל' יום אין זקוק לבער, תוך ל' יום זקוק לבער.' ומפרש הגמ' שטעמו של רבא הוא מכיוון שתוך ל' יום לפסח שואלין ודורשין בהלכות פסח, לכן בימים אלו הוא כבר צריך לדאוג שביתו בדוק מחמץ. וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' תל"ו סע' א'). אולם שם בסע' ג' מביא השו"ע דין בשם 'יש מי שאומר' שאם זה שיוצא מביתו לא יבדוק במקום שיגור בפסח, וגם אין מי שבודק בהבית שהוא יוצא ממנו, אז חייב לבדוק הבית שיוצא ממנו אף שהוא יהיה בבעלות גוי במשך ערב פסח ופסח. דין זה מקורו מהאבי עזרי (מובא במרדכי פ"ק דפסחים תקל"ה) שמביא הטור, וטעמו, כמו שמסביר הב"י, הוא מכיוון שנכנס ל' יום קודם לפסח חל עליו חיוב בדיקת חמץ, ואם לא יקיימנו במקום אחר חייב הוא לבדוק את הבית שהוא עוזב אף שיהיה בבעלות נכרי בליל בדיקת חמץ ובמשך חג הפסח. וברמ"א מביא חולקים על דעה זו, שסוברים שכיוון שהבית יהא בבעלות גוי, אין עליו חובת בדיקה. וכן משמע שהוא דעת הטור שמקשה על דעת האבי עזרי. ולעניין הלכה, כותב המ"ב (ס"ק ל"ב) שאם ייכנס הגוי להבית בפועל יש להקל כדעת הרמ"א, ואין עליו חיוב בדיקה. ומשמע שבאופן שאין הנכרי נכנס לשם – כדרך מכירת חמץ שבימינו, שהוא בבעלות נכרי אבל הנכרי אינו נכנס לשם, אין המ"ב מכריע לקולא. (ועי' בשעה"צ ס"ק ל"א, שלענ"ד מבאור משם שזהו כוונתו בהכרעתו.) וזאת לחוש לשיטת המ"א (ס"ק י"ז) שכל קולת הרמ"א הוא רק אם נכנס העכו"ם לביתו בפועל. ובכף החיים (אות מ"ח) משמע שנוטה להחמיר בדבר אף שאינו מכריע במפורש, שאחר שמביא את שיטת המחמירים כותב שכן נראה שהוא גם דעת השו"ע להחמיר. מהנ"ל נראה שיש להקפיד למי שנוסע מביתו לפסח לקיים מצוות בדיקת חמץ. ועי' לקמן. ובאמת, חוץ מהסיבה הנ"ל, יש עוד סיבה לכל אחד להשתדל לקיים מצוות בדיקת חמץ אף שאינו נוכח בביתו, והוא מושכר לעכו"ם. דאיתא בגמ' מנחות (מא.) שב'עידנא דריתחא', מי שמונע את עצמו מלהתחייב במצוות עשה, נענש. זאת אומרת, שאף שלא עבר על שום איסור, אלא גרם לכך שאין המצווה חל עליו, ייתכן שייענש על הימנעותו ממצווה. נמצא, שאף אם ננקוט כהרמ"א שמי שיוצא מביתו ומשכירו לגוי תוך ל' יום לפסח, פטר עצמו מדינא ממצוות בדיקת חמץ מ"מ אין זה דבר שראוי לעשותו. להלכה למעשה, היאך יקיים מי שנוסע מביתו קודם ליל בדיקת חמץ ומשכיר את ביתו לגוי מצוות בדיקת חמץ? יש לעשות את זה באחד משני אופנים; או שלא ישכור את כל ביתו לגוי, אלא ישייר לעצמו חדר אחד שאינו משכירו, ויבדוק חדר זו לבד. וכותב הרמ"א (שם סע' א') שבאופן כזה, שבודק קודם ליל בדיקת חמץ, אין לברך על הבדיקה. ומסביר הלבוש שזה מכיוון שעיקר זמנו לא הגיע עדיין. ובמ"ב בס"ק ד' מביא מביאור הגר"א טעם אחר, שנוסח 'על ביעור חמץ' לא שייך כ"א כשבודק בליל בדיקת חמץ, שאז מיד למחרת יבער את החמץ, נמצא שהבדיקה הוא חלק מהביעור, שבודק ע"מ לבער. מה שלא שייך כשבודק מוקדם יותר. (וכן פוסק בכף החיים אות ט"ל, דלא כפר"ח.) האופן השני שבו יקיים מצוות בדיקת חמץ הוא כשישכור ויבדוק את הבית או החדר שבו הוא שוהה בפסח. וכגון אם הוא מתארח בבית של בן משפחה, ישכיר את חדר השינה שלו מהבעה"ב בכמה שקלים לפני ליל י"ג, ואז יקיים מצוות בדיקת חמץ בחדר זו. (ועי' בבאה"ט אות י' למה א"א לצאת ידי מצוות בדיקת חמץ ע"י שבודק את הכיסים שלו קודם הפסח.)  העולה לדינא: • אין מברכים כשבודקים חמץ אא"כ הבדיקה הוא בליל בדיקת חמץ • בית השייך לגוי בליל בדיקת חמץ, פטור מבדיקת חמץ • לכן מי שמוכר או משכיר ביתו לגוי קודם זמן בדיקת חמץ, פטור מלבדוק את הבית • וזאת באופן שלא יבטל לגמרי מצוות בדיקת חמץ. לכן או שלא ישכיר כל ביתו לגוי אלא ישייר חלק שאינו מוכר, ויבדוק חלק זו, או שישכיר את החדר שבו הוא שוהה לפסח ויבדוק שם.