יין של היתר מכירה בחו"ל שאלה: האם אפשר לשתות יין של היתר מכירה בחו"ל? תשובה: בשאלה זו יש לדון: א. בכשרות היין ב. בדין היתר מכירה ג. בהוצאת יין של שביעית לחו"ל א. בכשרות היין יש להקפיד, א. שלא יהיה בו חשש ערלה, ב. שלא יהיה בו חשש יין נסך, (עיין ספר הכשרות למעשה עמ' שז שכתב שיש כמה שלבים בהכנת היין שאפשר להיכשל בו ביין נסך כשאין כשרות טובה, כהובלת היין עם מכלית ע"י גוי וכו' עיין שם), ג. תרו"מ כדין, (ולדעת מרן הרב זצ"ל יש להפריש בלא ברכה גם מיין של היתר מכירה, באופן שהישראל עשה את המירוח, עיין שו"ת מאמר מרדכי חלק ה פרק יח אות ב), ועוד, ולכן יש לקנות יין רק בכשרות מוכרת וטובה.   ב. בדין היתר מכירה היות והיה בא"י קשיים כלכליים והיה מאוד קשה לשמור את מצוות השמיטה ולהפקיר את הקרקעות ולא לעבד אותם, התירו כמה מגדולי ישראל למכור את הקרקעות לגוי ובזה יוכלו החקלאים לעשות מלאכות בקרקע חלקם ע"י גוים וחלקם אפשר גם ע"י ישראל (עיין בספר 'שמיטה' פרק ג' בהרחבה). אמנם היו רבנים שפקפקו במכירה זו, ועיקרי הדברים הם: א. משום איסור "לא תחנם" שיש איסור למכור קרקע לגוי בא"י (שו"ע יור"ד סימן קנא סעיף ח), ולפ"ז גם אם מוכר ע"י שליח אין המכירה חלה שהרי "אין שליח לדבר עבירה". ב. לרמב"ם ולגר"א ועוד, אין קנין הגוי מפקיע מקדושת א"י . ג. אין למכירה תוקף חוקי מכיוון שאינה רשומה בטאבו, ועוד. וטענת המתירים: א. יש שיטות שאין איסור לא תחנם כשמוכר לישמעאלי, וכן יש שיטות שאין איסור כשמוכר לזמן. ב. לרוב השיטות שביעית בזמן הזה מדרבנן, וכן יש מחלוקת לגבי שנת השמיטה, ואפשר לסמוך על השיטות שקניין גוי מפקיע מידי קדושה ג. אין צריך מכירה חוקית לזה אם מבחינה הלכתית זה מכירה, ובפרט משנת תש"מ שעשו חוק שכל מכירה שנעשתה באישור הרבנות הראשית יהיה לה תוקף חוקי ואין צריך לרשום אותה בטאבו, (עיין בהרחבה בספר מעדני ארץ שביעית ס' א, חזון איש שביעית סימן כ"ד, ובמנחת שלמה א נא, ועוד) ולמעשה דעת מרן הרב זצ"ל (שו"ת מאמר מרדכי חלק ה פרק קיח וסימן כא) שאין לסמוך על היתר מכירה רק בשעת הדחק, אמנם בזמנינו זה נחשב לשעת הדחק משום: א. היות ושביעית תופסת דמיה, כמבואר בגמ' (סוכה מ) ונפסק להלכה ברמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק ו הלכה ו), והיות ולצערנו חלק ניכר מהכסף שנסחר בשוק הוא מאנשים שקנו בו פירות שביעית שלא בדרך היתר אם לא נסמוך על היתר מכירה היינו צריכים לנהוג בכסף המגיע לידינו כדיני מעות שביעית. ב. לנוהגים כדעת הרמ"א (יור"ד סימן ס' סעיף א ופת"ש שם סק"ב) שאין לאכול בשר של בהמה שאכלה רק ממאכלים אסורים, רק אם נסמוך על היתר מכירה יכלו לקנות ביצים מתרנגולות שאכלו רק פירות שביעית. ג. רק ע"י היתר מכירה אפשר להקל לקנות פרות שביעית בהבלעה גם במקרה שמבליע את הפירות בדבר ששווה פחות מערך הפירות, [אבל יש להקפיד שיהיה לפחות שווה פרוטה]. ד. רק אם נסמוך על היתר מכירה יהיה אפשרות לקנות מאוצר ב"ד יותר מג' סעודות, וכן יכלו לקנות פירות אלו במידה ובמשקל. ולכן דעת מרן הרב זצ"ל שאפשר לסמוך על היתר מכירה בזמנינו בצירוף עוד דרכי היתר, כגון אוצר ב"ד, [שלדעת מרן הרב זצ"ל אין לסמוך על אוצר ב"ד לבד רק בצירוף היתר מכירה משום, א. עיקר תקנת אוצר ב"ד היא חלוקה שבועית ולא כמו שנוהגים בזמנינו שנעשית בחנויות, ב. באוצר ב"ד עיקר התקנה היתה בחינם ולא כמו היום שגובים מעות להחזיר הוצאות, ג. מה שנוהגים בזמנינו שהחקלאי הוא השליח ב"ד הוא היתר דחוק מאוד, ד. הרמב"ם לא הזכיר כלל את המושג "אוצר ב"ד", עיין שם בסימן י"א בהרחבה.]          ג. בהוצאת יין של שביעית לחו"ל מבואר במשנה (שביעית פרק ו משנה ח) ונפסק להלכה ברמב"ם (שם פ"ח הלכה יג) שאסור להוציא פירות הקדושים בקדושת שביעית מארץ ישראל. ולעניין פירות של היתר מכירה, דעת מרן הרב זצ"ל (שם אות ג) שלכתחילה יש לנהוג בהם קדושת שביעית. אמנם לעניין להוציאם לחו"ל דעת מרן הרב זצ"ל (שם פרק י"ג אות מז) שאפשר להקל. מסקנת הדברים: לדעת מרן הרב זצ"ל יין של היתר מכירה אפ' בחו"ל בכשרות מוכרת וטובה, אפשר להקל ולשתות אותה כשיש עוד צירוף של דרכי היתר, כגון 'אוצר ב"ד'.