בס"ד הדלקה וכיבוי בשעה שאין זרם חשמל שאלה: אינדוקציה המחוברת לשעון שבת, האם ביום טוב בשעה שהוא כבוי, אפשר לכבות או להדליק את אחד הכפתורים? תשובה: מבואר בטוש"ע (או"ח סי' תקיד, סעיף ג) בשם הרא"ש "נר של שעווה שרוצה להדליקו ביו"ט וחס עליו שלא ישרף כולו יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלהשרף בענין שיכבה כשיגיע שם". וביאר המשנ"ב שם (ס"ק כ) שדווקא קודם שידליקנו מותר אבל אחר שזה דולק אסור משום שגורם לכיבוי ואסור. אבל כמה אחרונים (מובא במשנ"ב שם) נחלקו על השו"ע וסוברים שמותר גם כשזה דלוק, מכיוון שאינו עושה מעשה בגוף הדבר הנדלק.  אמנם יש להקשות שבשו"ע (או"ח סי' שלד, סעיף כב) כתב "תיבה שאחז בה האור יכול לפרוס עור של גדי מצידה האחר שלא תישרף ועושים מחיצה בכל הכלים להפסיק בין הדליקה אפילו של חרס חדשים מלאים מים שוודאי יתבקעו שיגיע להם הדליקה דגרם כיבוי מותר", מבואר שדעת השו"ע להתיר גרם כיבוי, ומדוע בנר שעווה אסר? וביארו אחרונים (מובא במשנ"ב שם ס"ק כ, וכמו שכתב הרא"ש לחלק) שמה שהתיר שם השו"ע הוא משום שאינו נוגע בדבר הדולק, אבל כאן שנוגע בשעווה "שמוכנת כולה להדלקה" אסור שנחשב למכבה ממש. והרמ"א (שם) כתב "ויש מתירים לחתוך נר של שעווה באור דהיינו שמדליקים גם למטה כדי לקצרה וכן נוהגים אבל על ידי סכין אסור". וביאר המשנ"ב (שם ס"ק כב) שכוונתו גם לאחר הדלקה משום שאינו נוגע באור כלל ורק שגורם שאחר כך ימהר לכבות וזה רק בכלל גרם כיבוי שמותר. וקשה שהרי כתב הרמ"א (סימן שלד סעיף כב) שגרם כיבוי "רק במקום הפסד מותר", ומדוע בשעווה התיר לחתוך?  ותירץ המאמר מרדכי (הובא בשער הציון ס"ק לא) שביו"ט לא גזרו על גרם כיבוי. אמנם החזו"א (או"ח סי' לח, ס"ק ז) תירץ שהרמ"א סובר שחיתוך הנר אינו אפילו גרם כיבוי ולכן התירו הרמ"א. ולדינא כתב המשנ"ב (שם ס"ק כג) בשם כמה אחרונים שנכון להחמיר כשו"ע ולאסור חיתוך השעווה. וכתב בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק יג, סעיף כח) ועוד, שלמבואר הוא הדין לעניין הוזזת מחוגי השעון שבת שיכבה האור מוקדם יותר מהמתוכנן, שלדעת השו"ע יהיה אסור מכיוון שעושה מעשה כיבוי בגוף הדבר הדולק, אבל לרמ"א יהיה מותר, (ומצד איסור מוקצה כתב שם בהערה צ"ו שאין לחשוש, משום שלא דחייה בידיים שהרי להאריך את המצב הקיים מותר בשבת להזיז את זיזי השעון שבת), ולמשנ"ב נכון להחמיר. ובשו"ת חלקת יעקב (חלק או"ח, סי' עב) ועוד, כתבו שבכיבוי חשמל שאינו אלא מדרבנן משום שאינו עושה פחם יהיה מותר לכו"ע, אמנם למעשה כתבו שהמחמיר תבוא עליו ברכה. אמנם בשו"ת אז נדברו (ח"ג ס' כה) ועוד, (עיין בספר פסקי תשובות סימן רעז הערה 43), סוברים שהוזזת הזיזים בשעון שבת נחשבת כמוסיף או גורע שמן בנר שאסור לכו"ע. ולמעשה דעת מרן הרב זצ"ל (למועדים וימים פרק י"ז סעיף לט) לאסור להזיז את מחוגי השעון שבת בכל מצב משום שיש אופנים שיכול להיכשל באיסור דאורייתא. וכתבו בשו"ת חלקת יעקב (חאו"ח ס' פא) ובספר שש"כ (שם) שבשעה שהשעון מכובה יהיה מותר להוציא את השקע מהחשמל או ללחוץ על המתגים, משום שאינו נחשב אפילו לגרם כיבוי משום שזרם החשמל אינו פועל. אמנם כתבו (שם) שמשום איסור מוקצה של המתג או השקע שהיה בו זרם חשמל בבין השמשות ומיגו דאיתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולי יומא (ומוקצה ביו"ט החמירו בו יותר משבת כמבואר בשו"ע ס' תצה סעיף ד'), ולכן אין להתיר להזיז את המתג רק כלאחר יד, כמבואר ברמ"א (ס' שח סעיף ג') "וכן מותר לטלטל דבר מוקצה על ידי ניפוח דלא הוי טלטול אלא כלאחר יד ולא מקרי טלטול" וכן בשו"ע (סי' שיא סעיף ח),"וטלטול בגופו אפילו לצורך דבר האסור מותר הלכך קש שעל המיטה דסתמו מקצה להסקה מנענו בגופו". [אמנם לדעת החז"א (אור"ח ס' מז ס"ק יג) יהיה אסור גם טלטול בלאחר יד, שסובר שכל היתר שם זה כשמזיז דרך הילוכו ולא כשמזיזו לצורך המוקצה]. אבל דעת מרן הרב זצ"ל (מאמר מרדכי שבת פרק קיח אות ג') כשיטת החזו"א שיש איסור בונה או סותר בהדלקת או כיבוי מתג החשמל, וכתב שגם כאשר אין זרם חשמל אין ללחוץ על המתג אפ' בשינוי משום שזה "קרוב לאיסור תורה", וכן יש לאסור משום מוקצה מחמת איסור. מסקנת הדברים דעת מרן הרב זצ"ל לאסור לכבות או להדליק מתגי חשמל גם כשזרם החשמל אינו פועל.