בס"ד שאלה: האם יש בעיה ללמוד שיעורי נהיגה בחול המועד? תשובה: איסור מלאכה בחול המועד בגמ' בחגיגה (יח.) נחלקו האמוראים במקור האיסור מלאכה בחוה"מ, ומצינו חמש דעות בגמ' למקור האיסור. ונחלקו הראשונים בגדר האיסור אם הוא מדאורייתא – דעת היראים [השלם סו"ס דש] מובא במרדכי (ס' תתלה), ספר החינוך (מצווה שכג), או שהוא איסור מדברי סופרים והפסוקים אסמכתא בעלמא (רמב"ם הלכות יו"ט, פ"ז ה"א, וכן תוס' חגיגה יח. ד"ה חולו, ועוד). כתב השו"ע (סי' תקל סע' א) "חול המועד אסור בקצת מלאכות ומותר במקצתן" והרמ"א כתב "לפי צורך הענין שהיה נראה לחכמים להתיר. ומשמע מלשון הרמ"א "שהיה נראה לחכמים להתיר", דהאיסור מלאכה הוא מהתורה, אלא שהתורה נתנה לחכמים כח להתיר חלק מהמלאכות. (דאל"כ היה לרמ"א לכתוב "לפי צורך הענין שהיה נראה לחכמים לא לאסור"). ובביאור הלכה (ד"ה ומותר) מביא ראשונים רבים הפוסקים שמלאכה אסורה בחול המועד מהתורה, ולכן יש להחמיר במקרה של ספק בכל מלאכה שאינה לצורך המועד ואינה דבר האבד. ונחלקו האחרונים בדעת מרן השו"ע אם נקט למעשה דיסוד האיסור הוא דאורייתא או דרבנן. טעם איסור מלאכה מצינו כמה טעמים לאיסור מלאכה בחולו של מועד. בירושלמי מועד קטן (ב,ג) איתא "כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה, ואינון אוכלין ושותין ופחזין". ומבואר דטעם האיסור הוא בכדי שיהיו יגיעין בתורה. וכן כתב החינוך (מצוה שכג) "ואסרו לכל אדם שלא יכוון מלאכתו במועד כלומר שיניח מלאכתו לדעת קודם המועד בעניין שיעשה אותה במועד מפני שהוא פנוי כי לא לעסוק במלאכה הקבעו ימי חולו של מועד כי אם לשמוח לפני השם רוצה לומר להתקבץ במדרשות ולשמוע נועם אמרי ספר הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג". וכן כתב הכל בו (סימן ס) הביאו המ"ב (סק"ב) וז"ל "ואף על פי שאכילה ושתיה במועדות בכלל מצות עשה לא יהיה אדם אוכל ושותה כל היום אלא כך יעשה בבקר ישכים לבית הכנסת ויתפלל עם הצבור שמתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין והולכין לבתי מדרשות ושונין עד חצי היום ואחר חצי היום מתפללין תפלת מנחה וחוזרין לבתיהן ואוכלין שאר היום עם הלילה. כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש שזה ודאי אינה שמחה רק הוללות וסכלות ולא נצטוינו רק על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל נראה מדעת זה החכם שאיסור גדול בשחוק ובקלות ראש יותר מעשיית מלאכה וכן האמת כי מי שעוסק במלאכה עוסק בישוב העולם והיא מצוה גדולה שכן מצינו בונה בית ונוטע כרם שחוזר מעורכי המלחמה אויבי השם לפי שעוסק בישובו של עולם וכונת התורה בנתינת המועדות והראיה לפני השם כדי להדבק באהבתו וביראתו ולעסוק בתורתו התמימה ולמדו ליראה השם הנכבד והנורא מן החכמים החסידים העולים לראות פני האדון ה' אלהי ישראל שלש פעמים בשנה". והביאו דבריו האליה רבה (אות א), מ"ב (סק"ב), כה"ח (אות ה), ועוד. וכן כתב הערוך השולחן (סי' תקלט ס"ג): "דעיקר המועד לא ניתנה לישראל אלא לאכול ולשתות ולשמוח ולעסוק בתורה… ולפי זה אם היו מניחין להם לעסוק במשא ומתן ממילא דהיו טרודים כל היום ולא היה להם זמן לעסוק בתורה כמו בכל ימות החול, ולכן הוכרחו חכמים לאסור עליהם המשא ומתן, והוכרחו לאסור אפילו כל שהוא, דמשא ומתן אין לה קצבה ואם תתיר כל שהוא – ממילא שיגרור עוד". והרא"ש (מועד קטן פ"א סי' כג) כתב משום שיש בו טירחה במועד. ובשו"ת הריב"ש (סי' שנב) כתב משום שיש בזה זלזול במועד לעשות כדרכו בחול. מלאכות שהותרו במועד הנה מצינו כמה אופנים שבהם הותרה מלאכה במועד בצורה מסויימת. אולם כבר אמרו חכמים (מו"ק יב, א): "הלכות חול המועד עקורות, ואין למידות זו מזו", ובספר יוסף אומץ (תתלג) כתב "דיני חול המועד נפישי ואין לעמוד על עיקרן אם לא בדקדוק גדול כי דיניהן תלויים בשערה", דהיינו שיש הבדלים דקים בין ההלכות, א"א להסיק מהלכה אחת למקרה אחר, אלא רק לאחר לימוד מעמיק של כל ההלכות. ונתפלל שנזכה לכוון לאמיתה של תורה. מבואר בהלכות חול המועד בכמה וכמה מקומות מקרים של מלאכה שמותרת לעשותה כגון מלאכת הדיוט לצורך המועד. ולדוגמא שנינו במועד קטן (יא.) "רב שרא לחייא בר אשי למיגדל אוהרי בחולא דמועדא, מאי טעמא מעשה הדיוט הוא. אבל איזלי אסור, מאי טעמא מעשה אומן הוא". ופירש הנמוקי יוסף (ד:) אוהרי – מצודות של דגים עשויות מזמורות, והדיוט יכול לעשותן. וכן פירש הרא"ש (סי' כה). ופסק השו"ע (תקמא, א) "מותר לעשות מצודות דגים מערבה שהוא מעשה הדיוט. אבל לא הארוגים מחוטים שהוא מעשה אומן. וכן בשו"ע (תקמא, ה) "מי שצריך לו בגד במועד אם היה הדיוט ואינו מהיר באותה מלאכה הרי זה עושה אותו כדרכו. ואם היה אומן מהיר הרי זה עושה אותה מעשה הדיוט דהיינו שיעשה תפירות רחבות ותפירה אחת למעלה ואחת למטה כשיני הכלב". ומבואר בזה (וכן בעוד מקומות) שמלאכה הדיוט לצורך המועד מותרת. ומלאכת אומן בשינוי לצורך המועד גם מותרת. ומהא דמלאכת אומן אף לצורך המועד אסורה (משנ"ב תקמ, סק"ג, תקמא, סק"ח). שיעור נהיגה בחול המועד ומהא עולה שנהיגה ברכב לצורך המועד, כגון לנסוע ממקום למקום, מותרת בחול המועד. כיוון שהנהיגה היא מלאכת הדיוט, והיא לצורך המועד, וממילא מותר. וכן בשו"ע (תקלו, א) נפסק "מי שצריך לרכוב במועד לטייל (או לראות פני חברו, (מ"ב סק"א), או לצורך המועד, ולא ניסה ללכת ברגליו, יכול ליטול צפרני הסוס ולתקן ברגליו והאוכף והרסן וכל צרכי רכיבה, ובלבד שלא יכוון מלאכתו במועד". ומבואר שמותר לעשות מלאכת הדיוט לצורך רכיבה במועד, וממילא דכ"ש שהנסיעה עצמה ואפילו ברכב, מותרת לצורך המועד. אלא דבנידון השאלה שבפנינו דאיירי בלימוד נהיגה במועד, הרי שעצם הנהיגה אינה לצורך המועד, אלא לשם לימוד והכשרה לעתיד, וממילא אין זה צורך המועד עצמו. וא"כ בפשטות אין היתר לזה במועד, שהרי זו מלאכה דאורייתא שאינה לצורך המועד.  וכן כתב בספר מועדי ה' (הלכות חול המועד סעיף לה) שאין ללמוד שיעורי נהיגה בחול במועד, וכן בשו"ת דברי בניהו (חלק לט, סימן מז). ובהליכות שלמה הלכות חול המועד איתא בהערה, דהגרש"ז הורה למי שקבע לימוד נהיגה בחול המועד שיבטל אותו. וכן בשו"ת מים ההלכה חלק א סימן עג, ועוד. אלא שאם לא יעשה את השיעור נהיגה, יגרם הפסד, כגון שיש לו מבחן (טסט) לאחר המועד, וצריך את השיעור בשביל להתכונן וכדומה. ובשו"ת אבני דרך (חלק ד, סימן ס', תשובה ב') צירף לסניף להקל באופן שכבר התחיל לפני המועד, כי תלמיד הלומד נהיגה יש לו הנאה בלימוד עצמו, ומצינו שדבר שבו האדם מתענג במועד מותר לעשותו כאשר אין טורח וזהו לצורך המועד. וממילא במקום שיכול להגרם הפסד באם לא ילמד את שיעור הנהיגה בחול המועד, יש להתיר ללמוד את השיעור, מדין דבר האבד, ואפשר לצרף גם הסברא הנ"ל שיש לו הנאה בעצם הלימוד. וכן כתב בספר מועדי ה' (הלכות חול המועד סעיף לה, וכן בשו"ת דברי בניהו (חלק לט, סימן מז), ועוד. העולה למעשה • אין ללמוד שיעורי נהיגה בחול המועד, משום דאין זה לצורך המועד, וממילא אין לעשות מלאכה בחול המועד שלא לצורך המועד. • אולם במצב שאם לא יעשה את השיעור, יכול להגרם לו הפסד, אזי מותר ללמוד שיעור נהיגה, מדין דבר האבד.