חולת דמנציה בחיוב קריאת מגילה שאלה: חולת דמנציה, שלא יודעת שהיום פורים. אבל אם מספרים לה, היא תבין קצת את ענייני היום אבל רק בשעה שמדברים איתה, האם חייבים להזכיר לה ולקרוא לה מגילה? תשובה: מבואר בגמ' ערכין (ד') ונפסק להלכה בטוש"ע (אור"ח ס' תרפט סעיף א) שנשים חייבות במגילה משום שאף הן היו באותו הנס. וכן מבואר במשנה מגילה (יט) ונפסק להלכה בטוש"ע (שם סעיף ב) שהשומע מגילה מאדם שוטה לא יצא ידי חובה משום שאינו חייב בקריאת מגילה ולא יכול להוציא ידי חובה אדם החייב במקרא מגילה. בגדר שוטה בגמ' בחגיגה (ג) מבואר "איזהו השוטה היוצא יחידי בלילה, והלן בבית קברות, והמקרע את כסותו, וכן מבואר שם בגמ' (דף ד) איזהו שוטה זה המאבד מה שנותנים לו, ומבואר בגמ' שם שדווקא שעשה כן דרך שטות אבל אם לא עשה דרך שטות לא מחזיקים אותו כשוטה. ונחלקו שם בגמ' לדעת רב הונא צריך שיהיו שלושתם בבת אחת, אבל רבי יוחנן סובר שאפילו באחד מהם מספיק להיחשב שוטה, ולהלכה פסקו הרמב"ם (הלכות עדות, פרק ט הלכה ט) והרא"ש (חולין סי' ד) כרבי יוחנן, משום שמבואר בגמ' בביצה (ד) שהלכה כרבי יוחנן כשנחלק עם רב, א"כ כ"ש שיהיה הלכה כרב יוחנן כשנחלק על רב הונא שהיה תלמידו של רב. וכן נפסק להלכה בטוש"ע (יור"ד סי' א, סעיף ה) "שוטה דהיינו שהוא יוצא יחידי בלילה או מקרע כסותו או לן בבית קברות או מאבד מה שנותנים לו, אפילו באחת מאילו אם עושה אותם דרך שטות'. וכתב הרמב"ם (שם) ש"לאו דווקא ארבע דברים אלו הוא הדין לעושה דבר מן הדברים בדרך טירוף ושיבוש דעת בכלל שוטים יחשב", וכן נפסק להלכה בטוש"ע (חו"מ סימן לה סעיף ח) "ולא שוטה שהולך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים אף על פי שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב". וכן מצאנו שכתב העיטור (אות ק, קבלת עדות נח) ונפסק להלכה בטוש"ע (חו"מ סעיף י) "הפתאים ביותר שאינם מכירים דברים שסותרים זה את זה ולא יבינו עניני הדבר כדרך שמבינים שאר עם הארץ וכן המבוהלים והנחפזים בדעתם והמשתגעים ביותר הרי אילו בכלל השוטים ודבר זה לפי מה שיראה לדיין שא"א לכוון הדעת בכתב". וכתב שם הסמ"ע (ס"ק כא) שהחילוק בין פתי לשוטה, שהשוטה דעתו משובשת ומטורפת לגמרי בדבר מהדברים מה שאין כן פתי שאינו מטורף לגמרי בשום דבר אבל מצד אחד הוא גרע משוטה שהשוטה בשאר דברים הוא חכם כשאר בני אדם, והפתי אין לו שכל גמור ואינו מבין שום דבר כדרך שמבינים אותו שאר בני אדם, ובמבוהלים כתב הסמ"ע (שם ס"ק כב) שכוונתו לאנשים שאינם נתונים בענייניהם אלא כל מעשיהם עושים במהירות ולא מבינים לסוף העניין ולתכלית המעשה, מכל מקום זה ג"כ בשם שגעון ושטות יחשב. אם נתרפא קצת וחוזר לשטותו מבואר בגמ' (ראש השנה כח) שאמר רבא שאדם שהוא עיתים חלים ועיתים שוטה, כשהוא חלים הרי הוא כפיקח לכל דבריו ואם גירש באותה שעה גיטו גט. וכתב שם הרשב"א (חלק ד, סי' רא) "מסתברא דאפילו חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי הרי הוא כפיקח כמסתמא דמילתא וכו' אלא שהוא חלים שהוא מדבר בענייניו ואינו קורע בגדיו ואינו לן בבית קברות וכו' שהם סימני שוטה, ואף על פי שהוא תשש ועדיין סימני חוליו ניכרים בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחוליו הרי הוא כפיקח לשעתו". וכן נפסק להלכה בטוש"ע (אבן העזר סי' קכא, סעיף ג), [ועיין עוד בחלקת מחוקק (שם ס"ק ג) שמה שכתב הרמ"א (שם בסי' קיט סעיף ו') לא לגרש אישה שתחזור להיות שוטה, מדובר דווקא באישה, משום שחז"ל גזרו לא לגרש אישה שוטה]. וכן מצאנו שפסק הטוש"ע (חו"מ ס' לה סעיף ט) "הנכפה (המוכרח ליפול לארץ מחמת חולי המשגע אותו לעיתים) בעת כפייתו פסול (לעדות) ובעת שהוא בריא כשר ואחד הנכפה מזמן לזמן או הנכפה תמיד ולא עת קבוע והוא שלא תהיה דעתו משובשת תמיד שהרי יש נכפים שגם בעת בריאותם דעתם מטורפת וצריך להתיישב בעדות הנכפים הרבה". ומבואר א"כ ששוטה הוא אדם שעושה דברים דרך טירוף ושיבוש הדעת או כמו הפתאים שאינם מכירים דברים שסותרים זה את זה ולא יבינו עניני הדבר כדרך שמבינים שאר עם הארץ א"כ חולה דמנציה לכאו' הוא בגדר זה וכן כתב בספר עיטורי מרדכי (עמ' קסז) שנחשב לשוטה, אמנם חשוב לציין שבחולי זה יש דרגות שונות ויש לבחון כל מצב לגופו. אמנם כבר נתבאר שזה דווקא בזמן שהוא שוטה אבל בזמן שנתרפא קצת לא נחשב כשוטה, וא"כ בחולה דמנציה הנ"ל שכשמזכירים לו שהיום פורים היא נזכרת ומבינה קצת את עניני היום יש לכאורה לומר שבזמן שנזכרת אינו נחשב לשוטה, אמנם יש לדון האם יש חיוב להזכיר לה, ולכאו' יש להוכיח ממה שמצאנו באדם ישן: בדין חיוב להעיר אדם ישן כשיעבור איסור בשנתו מבואר בגמ' בברכות (יג) ונפסק להלכה בטוש"ע (או"ח סי' סג, סעיף ה) "אם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש, מכאן ואילך אין מצערים אותו והוא ער ממש שאף על פי שהוא קורא מתנמנם יצא". וכן מצאנו שכתב המהרי"ל (סימן ס"ה) ונפסק להלכה ברמ"א (יור"ד סימן שעב סעיף ב) "כהן שישן ומת עמו באהל צריכים להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא", מטעם שכתב שם המהרי"ל שיש לאחרים מצווה להפרישו שלא יעבור על איסור בשוגג. וכתב הש"ך (שם ס"ק ג') שרק באיסור תורה יש להעיר אותו אבל באיסור דרבנן אין חיוב להעיר אותו. וכתב בשו"ת קרן לדוד (סי' יח) שאין ראיה מהש"ך שאין חיוב להעיר למצווה דרבנן, משום ששם דיבר על איסור ובזה אמרינן דאונס רחמנא פטריה, אבל על מצווה בקום עשה שלא אמרינן כמאן דעביד צריכים להעיר אותו, וכן כתב בשבט הלוי (חלק ח, סי' לח) ועוד, שיש חיוב להעיר אדם הישן כדי שיקרא פסוק ראשון של ק"ש, וכן משמע בחיי אדם (כלל סז סעיף יא) שכתב שמותר להעיר את אביו ללכת לבית הכנסת או לדבר מצווה. אמנם הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה, תפילה, מילואים סעיף יב) סובר שאדם שישן אין צריכים להעיר אותו ורק ראוי להעיר אותו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל אפילו שאין עליו חיוב כלל מפני שהוא אנוס בשינה מכל מקום הסברא היא שיש לזכותו שלא יפסיד מצוות ק"ש ותפילה, וכוונת השו"ע שכתב "היה ישן" הוא כמו שכתב המקור חיים (שם סעיף ה) כוונתו למתנמנם, שבזה צריכים להעיר אותו אבל ישן אין חייבים להקיצו. וכן כתב הגרש"ז אוירבך בספר הסוכה (פסקים והערות אות כז) שאין חיוב להעיר את מי שנרדם לאונסו מחוץ לסוכה מפני שלא עבר בכך שום עבירה והישן אינו בר חיובא ופטור מהמצוות. [אך להוציא אדם הישן מסוכה מבואר בשדי חמד (מערכת יד כלל לב) שכתב דהמוציא את חבירו מהסוכה תוך כדי שנתו ביטל את חברו מהמצווה.] א"כ בנידון דידן שקריאת מגילה היא מצווה דרבנן לכאו' יהיה תלוי במחלוקת זו, (ויש לדון האם מגילה שחיובו מדברי קבלה יהיה דינו כדין דרבנן). אמנם בקריאת מגילה מבואר בטשו"ע (אור"ח תרצ סעיף ג) שצריך לשמוע כולה, וכתוב המשנ"ב (שם ס"ק ה ויט) שכתובו רוב הפוסקים שאפילו חיסר ממנה רק תיבה אחת לא יצא, א"כ בחולי הדמנציה צריך שתהייה בדעתה בשיעור ארוך זה. מסקנת הדברים: ידוע שבחולי הדמנציה יש בו דרגות שונות ויש לבחון כל מקרה לגופו האם הוא בכלל שוטה המבואר בפוסקים, שהוא אדם שעושה דברים דרך טירוף ושיבוש הדעת או כמו הפתאים שאינם מכירים דברים שסותרים זה את זה ולא יבינו עניני הדבר כדרך שמבינים שאר עם הארץ. ואם היא בגדר זה הרי הוא פטור מכלל המצוות כשוטה ובכלל זה חיוב מקרא מגילה. אבל אם כשמסבירים לה היא מבינה לזמן מסוים את עניני מצוות הפורים שצריך לעשות (אפ' שלאחר זמן שוכחת), אם זה כשיעור זמן של מקרא מגילה ויכולה לכוון לשמוע כל מילה מהמגילה ראוי להסביר לה ולקרא לה את המגילה