שאלה ציבור בחו"ל שרוב המתפללים לא מבינים את פירוש מילות התחנון, ובשני וחמישי שהתחנון ארוך (נוסח ע"מ), נראה שרוב המתפללים לא אומרים את התחנון, אלא שומעים מהחזן. האם יש חלק מהתחנון שניתן לדלג במקרה כזה? שהרי השו"ע (סימן קלד סעיף א) כתב דמי שלא אומר והוא רחום נקרא פורץ גדר. תקנת "והוא רחום" בכלבו (סימן יח) וכן בספר המנהיג (סימן סח) ובאורחות חיים להרא"ה ז"ל מביאים המעשה שהיה בזמן חורבן בית שני: בספינה אחת שהגלה אספסינוס ובה יהודים תושבי ירושלים וביניהם שלשה זקנים אנשי שם, והגיעה ספינתם למקום גלות אצל ממשלת הגמון אחד ואמר לשלשה הזקנים רצוני לנסות אתכם בכבשן אש כמו לחנניה מישאל ועזריה, ואמרו לו תן לנו זמן שלושים יום ונתן להם, והתענו, ובכל יום מה שחלם אחד מהם סיפר לכולם. ואחד מהזקנים – "גבר דחיל חטאין ולא חכים כולי האי" אמר להם בסוף שלושים יום, ראיתי בחלומי שקורין פסוק אחד שכתוב בו פעמיים 'כי' ושלושה 'לא' ולא ידעתי מהו אמר לו אחד מהזקנים שחכם היה, בודאי הראו לך הפסוק בישעיה מ"ג ב' "כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך" ולכן אתה ודאי תכנס לאש ותנצל כי ודאי יעשו לך נס מן השמים. הגיע הזמן ועשו עבדי ההגמון אש גדולה מאד והזקן ההוא שחלם החלום נכנס ראשונה לתוך האש ונחלק האש לשלשה חלקים ונכנסו אליו שני הזקנים האחרים, והללו שיבחו להשי"ת, והתקינו "והוא רחום", האחד אמר עד "אנא מלך רחום וחנון" וכו' והשני אמר "אנא מלך רחום וחנון וכו' עד כי אל מלך חנון ורחום אתה" והשלישי אמר "אין כמוך חנון ורחום וכו' עד כי אל מלך חנון". (הדברים מובאים בספר פסקי תשובות סימן קלד.) פסיקת ההלכה בטור או"ח סי' קלד מביא את המנהג לומר "והוא רחום" וכ': "ומה שמוסיפין תחנונים בשני וחמישי, לפי שהם ימי רצון, לפי שארבעים יום של קבלת לוחות אחרונות שהיו ימי רצון עלה משה רבינו ביום חמישי וירד ביום שני… וקודם שיקום שליח ציבור אומר תחינות בכל מקום ומקום לפי מנהגו." בבית יוסף במקום כותב וז"ל: "כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל בשם הגאונים שתיקנו לומר והוא רחום בקול רם ומעומד ואמרו הכין קבלנו עלינו ועל בנינו לעולם וכל העובר על התקנות פורץ גדר, ולפי זה יש ליזהר לומר אותו מעומד עכ"ל וכן נהגו". בשו"ע (קלד סעיף א') פוסק שיש לומר והוא רחום ומי שאינו אומרו הרי הוא פורץ גדר. הדין ברור ונתקבל הן אצל הספרדים והן אצל האשכנזים. (ראיתי במשנה ברורה "אוצר פסקי חכמי תימן" סי' קלד, שיש אצל התימנים שלא נהגו לומר והוא רחום עיי"ש בהע' 4 שהאריכו בדבר.) לא ראיתי כלל בפוסקים שהקלו בעניין אמירת והוא רחום. לאור הנ"ל, המסקנה לדינא באופן כללי פשוט שאין לנו לשנות כלל בסדרי התפילה שנתקנה ע"י ענקי עולם ומועברת לנו מדור לדור, אין צורך להרחיב בסכנה הכרוכה בעניין והדברים פשוטים. אעתיק לשון ס' מאמר מרדכי לימות החול (למו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל) פרק כב סעיף נה: "אסור לאדם להחסיר מסדר התפילה וידוי או כל פרט אחר ללא סיבה מיוחדת (כדלעיל – כגון בברית מילה) כי בכך הוא פוגם בעולמות עליונים…" כ"ש באמירת והוא רחום שהשו"ע אמר שאין לפרוץ בה גדר, ושאלת חכם חצי תשובה. אמנם הסתפקתי, דהרי חוץ מעיקר אמירת והוא רחום, נוהגים להוסיף תחינות נוספות (ויש בזה הבדלים בין נוסח אשכנז, ספרד ועדות המזרח). האם ניתן להקל בתחינות אלו שכאמור אינם עיקר תפילת "והוא רחום"? שאלתי הדבר להרה"ג ר' בניהו דיין שליט"א (מחבר שו"ת דברי בניהו) ואמר לי שגם בשאלה שלפנינו, לא לשנות כלל אלא החזן יכוון בדעתו על הקהל ויאמר בקול ברור את הסדר המופיע בסידור. כדאי לרב בית הכנסת לדבר עם הציבור על מעלת תפילת "והוא רחום", (ניתן לספר את מקור הדבר כפי שהובא המעשה לעיל) ולהסביר להם את מהות הדברים. כיום גם יש סידורים עם תרגום ואפשרויות נוספות שניתן בס"ד לעורר את לב הקהל, ויה"ר שיתקבלו התפילות והתחנונים לפני אדון כל ויחוס על עמו לגואלם בקרוב.