צוואת רבי יהודה החסיד לעניין סתימת פתחים שאלה: איפה מובא האיסור לסתום פתחים וחלונות? האם זה מובא בהלכה? או כמו הדברים שרק מי שצאצאים שלו או דברים שהתקבלו בציבור? דירה שחילקו לשתיים וצריכים לסתום איך עושים? ואם מישהו קנה דירה ויש דלת שסתמו זה בעיה? תשובה: יש לדון האם צריך להקפיד בצוואות יהודה החסיד בשו"ת נודע ביהודה (תנינא אבן העזר סי' עט) כתב שכל צוואות רבי יהודה החסיד זה רק לזרעו אחריו ולא לכל ישראל, וכעין זה כתב בשו"ת בית שערים (יור"ד סי' קצו) והוסיף שמי שאינו יודע האם הוא מזרעו של רבי יהודה החסיד יכול לסמוך על הרוב שאינו מזרעו. אמנם בשו"ת שם אריה (יור"ד סי' כז) ובשו"ת חיים ושלום (חלק ב סי' יג) ובשדי חמד (אסיפת דינים, מערכת חתן וכלה, סי' ה) ועוד רבים חלקו וכתבו שרק בדברים שכתב מפורש שהם לבניו אז רק בניו צריכים להקפיד בזה, אבל שאר דברים כבר מצאנו בשולחן ערוך והרמ"א ועוד שהביאו את דבריו (כגון: בשו"ע יור"ד סי' יא סעיף ד, לעניין שלא לשחוט אווז בחודשים טבת ושבט רק אם אוכל את לב האווז, ובסי' קעט סעיף ג, לעניין לשחוט תרנגולת שקראה כתרנגול, ובסימן רסה סי"א, לעניין איסור נתינת סנדק אחד לשני בניו כמו שביאר הגר"א שם ס"ק מ"ו, ובס' שלט סעיף א, לעניין איסור לחפור קבר ולהשאיר פתוח ולא לקבור בו באותו יום ובסימן שס"ב סעיף ו, לעניין איסור לקבור יחד שני אנשים ששונאים זה לזה) וכן כתב בפלא יועץ (ערך צוואה) שהעובר על צוואת רבי יהודה החסיד מתחייב בנפשו, וכן מובא שאמר החזו"א (מעשה איש חלק א, עמוד רטו) שלא ראה מי שעבר על צוואת רבי יהודה החסיד והצליח. וכן גדולי ספרד חששו לצוואתו כמובא בכנסת הגדולה (אבן העזר סי' סב) ובשו"ת חיים שאל (חלק א, סי' טז) ועוד, אמנם בקהילות תימן כתב בשו"ת עולת יצחק (רצאבי חלק א, סי' קסו) שלא נהגו לחוש לזה. ומצאנו כמה אופני היתר בזה • במילי חסידותא (אות כו) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט ס' קסו) בשם החזו"א ועוד, כתבו שכל שאפשר לומר שבזה לא דיבר ר"י החסיד יש לצדד להקל. • בשו"ת אבני צדק (יור"ד סימן מו ומח) ובשו"ת מהרש"ם (ח"ו סימן קמה) ועוד כתבו שיש אופנים שאפשר להקל כאשר ג' רבנים מסכימים להקל. • בשו"ת דברי חיים (חלק א, אבן העזר, סי' ח) כתב שיש להקפיד רק בדברים שהתקבלו לחוש לו בקרב ישראל. • בשו"ת שם אריה (שם) כתב להקל במקום מצוה. [ועיין עוד בספר פסקים ותשובות סימן קט"ז אות כ]. בענין סתימת חלונות כתב בספר חסידים (צוואה כ) "לא יסתום חלון ופתח לגמרי כדי שלא יזיקוהו השדים שדרכם לצאת בו אלא ינקוב בו נקב קטן", וכן הביאו הכף החיים (יור"ד סימן קטז סעיף קכב) להלכה, וכתב שבמדינתו נהגו להניח קנה חלול מעבר לעבר. וכתב הכף החיים (שם) ועוד, שגם בבית כנסת יש לחוש לזה, ויש להקפיד שם יותר משום שבמקום קדושה יש לחוש יותר למזיקים אמנם בספר שבעים תמרים (שם צוואה כ) מקיל בזה. ומצאנו כמה אופני היתר בשו"ת בית דוד כתב (חלק ב חושן משפט, סי' צה) שאם סתמו חלון זה משום שגרם היזק ראייה לשכנים אין חשש לסתמו לגמרי. בספר שבעים תמרים (שם) ועוד, כתבו שאם אינו מסיר את משקוף הדלת או החלון מותר לסתמם לגמרי כיון שיש היכר שלא נסתם לעולם וכן היקל (שם) אם פותח חלון אחר במקום חלון זה, אמנם בשו"ת חיים ביד החמיר בזה. הגרש"ז אוירבך (בתשובה שנדפסה בקובץ ישורון טז, עמוד שסג) כתב שאפשר להקל בחלון שבין חדר לחדר. בשו"ת חקל יצחק (סי' מו) כתב שאם עבר זמן רב מאת שנסתם ולא נגרם נזק אין לחשוש, ובשיעור הזמן, כתב שבעשרים שנה ודאי מהני, והסתפק אם מספיק שלוש שנים. וכן שמשאיר נקב קטן מעבר לעבר כתב בשבעים תמרים (שם) שרשאי לסתום את הנקב עם פקק באופן שיכולים להסירו בקלות. מסקנת הדברים • נהגו להחמיר לחוש לצוואות רבי יהודה החסיד • כשסותמים חלון כתב רבי יהודה החסיד להשאיר נקב קטן • אם כבר סתמו ולא קרה נזק ועבר כמה שנים יש מקום להקל להשאירו בלי תיקון בברכה המרכז ההלכתי העולמי שעי דרכי הוראה לרבנים