שאלה: האם יש מנהג או איסור שאלמן נשוי בנשואים שניים יעלה לקברו של אשתו עם ילדיו? תשובה: כתוב בספר צרור החיים למרן הרב זצוק"ל (אות ש') ובספר גשר החיים (פרק כ"ט אות ח'), שאין לעלות לבקר את הקבר של בן / בת זוג אחר שהתחתן עם בן / בת זוג חדש, אא"כ ברור שאין הבן / הבת זוג מקפיד על כך. הרחבת העניין: איתא בגמ' מ"ק כא: 'מתה אשתו ונשא אשה אחרת אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו' ומפרש רש"י הטעם (ד"ה אינו רשאי) 'משום חלישת דעת דאשתו אחרונה'. דהיינו שכיוון שאיש זה נשא אשה חדשה אחרי שמתה אשתו, אם עכשיו יקבל תנחומים על אשתו הראשונה זה יפריע לאשתו החדשה. וכותב החת"ס (ח"ג יו"ד סי' שנ"ה) שאיסור זה הוא אף על פי שמדיני דגמ' מותר להתחתן לב' נשים כאחד, ואם ימות לו אחת מהן יכול לקבל עליה תנחומים בפני אשתו השנייה. מכל מקום, מכיוון שאשתו השנייה באה כדי למלאת לו מקום הראשונה שמתה, אם הוא עתה יקבל עליה תחומים בפניה, זה יכאב לה. וכן נפסק לדינא בשו"ע (יו"ד סי' שפ"ה סע' ב'), שאסור ליכנס לבית לנחם אדם על מיתת אשתו אחרי שנשא אשה אחרת. ולומד החת"ס מגמ' זו שכ"ש שאין לאשה להתאבל על בעלה הראשון אחרי שנשאת לאיש אחר. שהרי אשה אף פעם אינה יכולה להתחתן עם שני גברים, וא"כ אם מראה אבילות על בעלה הראשון בפני בעלה השנייה זה יפגע בו. ויותר מזה, כותב החת"ס, יש השלכות הילכתיות מדין זה. הוא פוסק שאשה שמתה בעלה ואז התחתנה עם מישהו אחר הקורבה (הילכתית) שהיה לה עם בעלה הראשון כבר אינו קיים. ומדמה קורבת אשה לבעלה שמת, לקורבת אשה לאחיה. וכמו שאחות רק נחשבת לקרוב לאחיה (לעניין הלכות טומאת מת) עד שמתחתנת, שאז כבר אינה נחשבת קרובה לאחיה, כמו כן אשה שמתה בעלה, אף שהיא נחשבת קרובה לו אף אחרי שמת, אם אחר כך התחתנה עם אחר, פקע ממנה דין קורבה לבעלה הראשון. ומשתי טעמים האלו (חלישת הדעת של בעלה האחרונה, ופקיעת קורבתה לבעלה הראשון), פוסק החת"ס שאשה שמת בעלה, והתחתנה אם בעל אחר, ואח"כ חל עליה חיוב אבילות מחמת בעלה הראשון, אינה מתאבלת עליו. לכן, אם עשו ליקוט עצמות לבעלה הראשון, או אם לא הגיע לקבר ישראל עד אחרי הרבה זמן ובינתיים אשתו התחתנה אם אחר, אינה מתאבלת עליו. מגמ' הנ"ל למדו חלק מהפוסקים שאין לבקר את הקבר של בן זוג שמת אם כבר התחתנו עם בן זוג אחר. שעל ידי ביקורו יגרום חלישות הדעת לבן זוג החדש. אולם, כותב הגשר החיים, שאם אין הקפדה כלל על עליית הבן זוג לקבר בן זוגו הראשונה, אז יכול לעלות. אגב אציין מה שראיתי שם בדברי הגשר החיים, שמתרעם על אלו שמתפללים ומדברים ישירות אל המתים. וכותב שאין זו הדרך הנכונה בפקידת הקברים ויש בזה חשש של איסור 'דורש אל המתים'. וכותב עוד יותר מזה, שיש פוסקים שכותבים לימנע מאנשים מלפקוד קברים מחשש שמא יעברו את האיסור של 'דורש אל המתים'. אלא יש להתפלל בקבר בזכות צדקת מי שקבור שם או לעילוי נשמתו. והנה, בפשטות דברי הגמ' בסנהדרין סה: לא שייך איסור 'דורש אל המתים' למי שמתפלל או מדבר למת, כשבא לבקר את קברו. שכותב הגמ' שאיסור 'דורש אל המתים' הוא ע"י שמרעיב עצמו וישן בבית הקברות כדי שישרה עליו רוח טומאה, וכותב רש"י, שע"י שמרעיב את עצמו וישן בבית הקברות השד של בית הקברות באה אליו. וכן ברמב"ם (פרק י"א מהלכות ע"ז הלכה י"ג) כותב, וז"ל 'איזהו דורש אל המתים זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שיבוא המת בחלום ויודיעו מה שישאל עליו. ויש אחרים שלובשים מלבושים ידועים ואומרים דברים ומקטירין קטורת ידועה וישנים לבדם כדי שיבוא מת פלוני ויספר עמו בחלום. כללו של דבר, כל העושה מעשה כדי שיבוא המת ויודיעו לוקה, שנאמר: 'לא ימצא בך וכו' ודורש אל המתים' ע"כ לשון הרמב"ם. ולפי זה נראה פשוט שאין שייך איסור 'דורש אל המתים' במי שבא לבית הקברות ומדבר עם המת ואין לו שום כוונה להמשיך על עצמו רוח טומאה או שהמת יבא לדבר אתו. ומ"מ, כמו שציינו, יש פוסקים שחששו לאיסור 'דורש אל המתים' אף במדבר אל המת או מתפלל אליו, ולכן יש להימנע מלדבר או לבקש בקשה מהמת, ויתפלל להקדוש ברוך הוא בזכות המת. ועי' בספר 'לקדושים אשר בארץ המה' (להגר"י הלל שליט"א) אות ג' שמאריך בסוגיא זו.