שאלה: מפונים מהצפון מכניסים ספר תורה למלון שבו הם נמצאים, על תנאי שיקחו אותו איתם לבית כנסת באזור מגורם. א. האם צריכים לכתוב את התנאי אנשהו? ב. האם יש בזה דין מיוחד שצריך לדעת? תשובה: לכתחילה יעשו תנאי עם בית הכנסת שבמלון, שיהיו יכולים להוציא את ספר התורה מתי שהם רוצים. ובעז"ה ייזכו בקרוב ממש להכניס את ספר התורה למקום מגוריהם בשמחה ובשלווה. עיונים ומקורות: יש בשאלה זו שני נידונים רלוונטיים; האחד בנוגע לכבוד הס"ת עצמו, מתי מותר להעבירו ממקום למקום, ומתי יש בזה חוסר כבוד כלפיו. והשני לא מצד כבוד הס"ת, אלא מצד בעלותו, שאחר שביהכנ"ס אחד השתמשו בו למשך זמן, האם יכול התורם להחליט לשנותו לביהכנ"ס אחר. העברת ס"ת ממקום למקום כדי לקרות בו מקור הדין שיש חוסר כבוד לס"ת בהעברתו ממקום למקום הוא מגמ' ירושלמי יומא (פ"ז ה"א). שאיתא שם במשנה שלצורך הכה"ג היו מביאים ס"ת מביכ"נ שהיה בהר הבית להעזרה של בית המקדש כדי שהכה"ג יקרא בו. ומקשה הירושלמי 'בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה, והכא תימא מוליכין התורה אצלו?' קושיית הירושלמי הוא, למה מביאים את הס"ת אצל הכה"ג במקום שהכה"ג ילך אצל הס"ת. ומת' הירושלמי 'א"ל, ע"י בני אדם הגדולים בתורה, התורה נתעלה בהם.' שמכיוון שהכה"ג הוא אדם גדול לכן זהו כבוד להתורה שהתורה מובא אצלו. ולומד מכאן המרדכי המובא בב"י (או"ח סי' קל"ה סע' י"ד, וכן בסי' תרפ"ד סע' ג') שאין מביאים ס"ת אצל מישהוא כדי שיקראו בו בשבילו אא"כ הוא אדם גדול שיש כבוד להס"ת ע"י לכתו אל האדם הגדול הזה. ומוסיף המרדכי שאף לאדם שהוא אנוס ואינו יכול לילך אצל הס"ת כגון שהוא יושב בכלא, עדיין אסור להביא לו ס"ת. וכן נפסק בשו"ע, שאסור להביא ס"ת אצל מי שחבוש בבית האסורים. ובדרכי משה (סי' קל"ה אות י') מביא מהא"ז שלחולה שאינו יכול לבוא לביכ"נ יכול להביא ס"ת. וזה דלא כפסק המרדכי שאוסר להביא ס"ת אף אצל מי שאנוס שאינו יכול להגיע. ובבה"ל (ד"ה אין) מרבה לתמוה על המרדכי בזה, שמה ראייה יש מהבאת ס"ת אצל הכה"ג, ששם היה הכה"ג יכול לילך למקום הס"ת, ולכן אין להביאו אצלו אם לא שהיה אדם חשוב, אבל בחבוש בבית האסורים וכן בחולה שאנוסים הם, אין ראייה שאין להביא אצלם ס"ת. ולדינא, אין הרמ"א מביא היתר זו של חולה. ומביא הרמ"א שני היתרים לטלטול ס"ת ממקום למקום, האחד ממהר"ם פדוו"א (ומביאו גם בדרכ"מ) שאם מכינים מקום להס"ת יום או יומיים קודם, מותר. ומפרש המג"א (ס"ק כ"ב) שעיקר ההיתר הוא הכנת מקום להס"ת, ולכן אף אם לא הכין לא מקום יום או יומיים לפני הקריאה, מ"מ מותר לקרות בו אם ייחד לו מקום שיישאר שם ליום או יומיים אחר הקריאה. וכן פוסק המ"ב (ס"ק מ"ט). (ולעניין מנהג העולם שמקפידים שרק מעבירים ס"ת ממקום למקום אם קוראים בו שלשה קריאות, עי' בספר הליכות שלמה, הלכות תפילה פרק י"ב אות אות ל"ח ובהע' 114.) עוד היתר שמביא הרמ"א, שלאדם חשוב מותר להוציא ס"ת. והיתר זו נובע ישירות מהירושלמי, שכמו שלכה"ג מותר להוציא ס"ת כיוון שהוא אדם חשוב, כמו כן לכל אדם חשוב מותר להוציא ס"ת. ומסיק הבה"ל (ד"ה אין) שאף אם אינו מביאו ליום או יומיים, וגם אינו מטלטלו לצורך אדם חשוב, מותר לטלטלו לצורך מניין של עשרה. עוד מצינו היתר דומה בשו"ת בית שערים (או"ח סי' מ"ח) שלצורך ציבור מותר להוציא ס"ת רק לקריאה אחד. נמצא שבמצב המתואר, שבעז"ה בקרוב יעבירו ס"ת מבית כנסת אחד לבית כנסת שני, אין שום חשש מצד ביזיון ס"ת. ס"ת פרטי בשימוש בית כנסת מסוים, ורוצים הבעלים להוציאו משם הב"י בסי' קנ"ג סע' כ' מביא דברי המהרי"ק (בסי' ע') שכשאדם נותן ס"ת לבית הכנסת ע"מ שיקראו בו, ושיהא מונח שם כל הזמן, הוא על דעת שהוא יחזור ויקח אותו משם מתי שהוא רוצה. ואף אם מת התורם יכולים יורשיו להוציא אותו. וכל זה אף בלא היתנו. וכן נפסק בשו"ע (שם) בשם 'יש אומרים' שאין הציבור יכולים להחזיק בספר תורה שנדבו יחיד לבית הכנסת. והטעם לזה כותב המ"ב (ס"ק צ"ט) שכן הוא דעת התורם, שיהא מונח שם עד שירצה לקחת אותו. ומסביר המ"ב שהדין הזה שונה מדין תכשיטי בית הכנסת ששם מביא השו"ע (שם סע' י"ח) שהם ברשות בית הכנסת אא"כ התנה בפירוש שהם נשארים ברשות התורם ורק שהבית כנסת יכולה לשמש בהם. טעם החילוק הוא או, שספר תורה צריך לשמור אותו בקדושה, ולכן הדרך להשאירו בבית הכנסת ולא בבית פרטי אף שאין כוונתו לתרום אותו לחלוטין לבית הכנסת (ש"ך יו"ד רנ"ט ס"ק ו'). או, מכיוון שהתורם רוצה לצאת חיוב כתיבת ס"ת ע"י ספר תורה זו, ואם יתננו לגמרי לבית הכנסת בטלה מצוותו לכמה שיטות, לכן פשוט שאין כוונתו לתרום אותו לחלוטין לבית הכנסת (אגר"מ או"ח ח"א סי' נ"ב ענף א'). אולם מביא המ"ב שיטת כמה אחרונים הסוברים שדין ס"ת שווה לדין תכשיטים, ובשניהם אם לא התנה בפירוש שאין כוונתו לתרום אותו לגמרי לבית הכנסת, אסור לו להוציאו אח"כ משם. ולכן פוסק המ"ב שאף שמדינא אין צריך תנאי כיוון ששיטת רוב הפוסקים הוא שאף ללא תנאי אין ס"ת הנתרם נחלט לבית הכנסת, מ"מ לכתחילה יתנה שאין בכוונתו שס"ת זו יהא שייך לבית הכנסת, אלא שיש להם רשות לקרות ממנו עד שירצה התורם להוציאו משם. העולה לדינא: – מותר להוציא ס"ת מבית הכנסת כדי לקרות בו במקום אחר, כשקיים אחד מהתנאים הבאים: o מעבירם את הס"ת בשביל אדם חשוב o כשקובע לו מקום ליום או יומיים (ומנהג העולם הוא שיהא שם לשלשה קריאות) o מניין שלם צריכים את הס"ת, או שכל הציבור צריכים לשנות מקומם לקריאה – מי שתורם ספר תורה לציבור, ורוצה שהספר תורה יישאר בבעלותו, שיהא יכול להוציא אותו מתי שהוא רוצה, לכתחילה יעשה תנאי שמפרט כן, אבל מעיקר הדין אינו צריך תנאי.