סלט עם לימון שלא
הופרש תרו"מ
שאלה
לימון שלא הופרש ממנו תרומות ומעשרות שנסחט לתוך סלט, מה דינו
של הסלט?
תשובה
בס"ד
לימון טבל שנסחט לתוך סלט
שאלה:
לימון שלא הופרש ממנו תרומות ומעשרות שנסחט לתוך סלט, מה דינו של הסלט?
תשובה:
מבואר בגמ' (נדרים נט, עמוד א) ונפסק ברמב"ם (מאכלות אסורות פרק טו, הלכה
ו) שטבל שהתערב במינו אוסר בכל שהוא, וכשהתערב בשאינו מינו אוסר בנותן טעם
(בד"כ פי שישים), ובטעם הדבר, מבואר בגמ' (שם) שזה משום שהוא דבר שיש לו
מתירים, ובגמ' ע"ז (עג) מבואר שזה משום שכהיתרו כך איסורו (שכמו שחיטה אחת
פוטרת מתרומה כרי שלם כך איסורו שאוסר בכל שהוא).
וכשנתערבו פירות טבל בחולין מבואר במשנה (פרק ג, משנה ט) "זיתי מסיק
(החייבים בתרומות ומעשרות) שנתערבו עם זיתי ניקוף (זיתים שנשארו על העץ שצריך
להביאם לעניים ופטורים מתרומות ומעשרות ולא יכול להפריש כעת משום שאולי יקח
מפירות שפטורים ממעשר ויפריש על הפירות שחייבים – וזה אינו מעשר משום שהפריש
מהפטור על החיוב כמבואר במשנה תרומות פרק ב) ענבי בציר עם ענבי עוללות
(שנתערבו), אם יש לו פרנסה ממקום אחר (אם יש לו זיתים או ענבים של טבל אחרים)
מוציא לפי חשבון (יפריש מהטבל כחשבון הזיתים או הענבים שחייבים בתרומות ומעשרות)
ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל".
וביארו הרע"ב והרמב"ם שכיון שטבל אוסר בכל שהוא רואים כאילו כולו טבל ויש
להפריש כאילו כולם טבל ובזה ודאי יפריש מהחיוב.
אמנם הר"ש והרא"ש והרמב"ן ובתפארת ישראל ועוד פירשו שקודם הפרשה צריך
לעשות מהזיתים שמן ולאחמ"כ יפריש שבזה ודאי יתערב שמן שאינו מעושר (ועיין
עוד משפטי ארץ פרק יב, הערה 38 מה נפסק להלכה בזה).
ובהמשך "והשאר מעשר שני לפי חשבון" (שאמנם מפריש כשיעור של כל
הפירות משום שא"א להפריש תרומת מעשר קודם שיפריש מעשר על הכל וכן משום שאם
לא יפריש על הכל אולי יקח מהפטור ממעשרות ויאסר על החיוב אך אינו צריך ליתנו
ללוי או לעני רק כפי שיעור הטבל).
וכן נפסק להלכה בשו"ע (יור"ד סי' שלא, סעיף יח) "נתערבו פירות
החייבים בתרומה ומעשר ופירות הפטורים אם יש לו פירות אחרים החייבים מוציא מהם
לפי חשבון", וביאר שם הש"ך (ס"ק כח) שלא יכול להפריש מתוך
התערובת שמא יפריש מן הפטור על החיוב,
"ואם לאו מוציא לתרומה ותרומת מעשר על הכל ומפריש מעשר ראשון ושני
לפי חשבון פירות החייבים שבתערובת".
וכתב בספר משפטי ארץ (חלק א פרק ב) שכשמפריש מהתערובת את המעשר ראשון ושני או
מעשר עני יקבע בצד צפון או דרום של התערובת ולא של הפירות משום שיש פה ספק היכן
נמצא פירות החיוב.
ולעניין מיצי פירות כתב הרמב"ם (מאכלות אסורות פרק י, הלכה כב) שמשקים
היוצאים מהפירות אין לוקים עליו משום טבל, וכתבו הכסף משנה (שם) וכן החזו"א
(מעשרות סימן ז, ס"ק א) ועוד, שהטעם שאין לוקים משום שמהתורה נאסר רק הפרי
ולא המשקים – חוץ מזיתים וענבים שגם זיתים אסורים מדאורייתא. וכתב החזו"א
(שם) שאפילו שמשקים הם מדרבנן אפשר להפריש מהפרי על המשקה, אך בקיצור הלכות (פרק
א, סעיף יב) כתב שאין להפריש מהפרי על המשקים משום שהפרי הוא טבל מדרבנן אחד
והמשקים הם תרי דרבנן וא"א להפריש מאחד על השני (ועיין עוד בספר משפטי ארץ
חלק א' פרק ח, סעיף יד), [וכן כשיש תערובת שרובה חולין ומיעוטה טבל שמהתורה הוא
בטל ורק מדרבנן אינו בטל, א"א להפריש מדבר שחייב מהתורה על דבר שחיובו רק
מדרבנן או מדבר שחיובו מדרבנן אחד לדבר שחיובו מתרי דרבנן כמבואר בספר משפטי ארץ
(פרק ח, סעיף יד) א"כ א"א להפריש מפרי שחייב לפרי שהתערב, אמנם
החזו"א (דמאי סימן יב, ס"ק יט ד"ה והא) סובר שבזמנינו שבכל אופן
התרומות ומעשרות הולכים לאיבוד יכולים להפריש בשעת הדחק (עיין עוד משפטי ארץ פרק
ב, הערה 36)].
ובספר מועדים וזמנים (חלק ג, סימן רד) כתב שהגרי"ז מבריסק סבר שאין
אפשרות להפריש תרו"מ ממיצי פירות (עיין עוד בספר משפטי ארץ חלק א, פרק א,
סעיף ד, הערה 9), אבל בספר קרית ספר (שם) והפרי מגדים (או"ח סי' רב
א"א, ס"ק יח) ועוד רבים, סוברים שאיסור טבל במשקים הוא מהתורה.
ועל כן בנידון דידן שנתערב מיץ לימון בתוך הסלט אם יש לו לימון אחר טבל יפריש
ממנו (עדיף מהמיץ) ויוסיף להפריש כשיעור שנתערב בסלט, ואת המעשר ראשון ושני או
עני יפריש בצד דרום או צפון של התערובת, ואם אין לו יקח כמות של סלט שודאי יש
בהם מיץ לימון ויעשר מזה על כל מיץ הלימון שבתערובת.
ולענין בליעת הסכין (שחתך הלימון) היות ולימון הוא דבר חריף ונבלע בסכין
ע"י חיתוך כמבואר בטוש"ע (יור"ד סי' צו), מבואר בספר תולדות
רי"ז מסלאנט (עמוד מח), ובספר משפטי ארץ (חלק א פרק ב סעיף י"ב) שיש
להפריש גם על מה שבלוע בכלים, וכתב החזו"א (דמאי סימן טו, ס"ק ט) שיש
להפריש כשיעור שנתן הממשות טעם באוכל. וכתב בספר משפטי ארץ (חלק א, פרק ב, סעיף
יב בהערה 31) שיש לומר בלשון המעשרות "היותר מאחד ומאה מן הטבל שיש כאן"
כדי שלא יהיה מרבה במעשרות, וא"כ בנידון דידן יש לכוון בשעת התרומות ומעשרות גם
לפטור את הנבלע בכלים. ובדיעבד כשלא כיון להפריש על הבלוע כתב בספר דרך אמונה
(תרומות פרק ד ביאור הלכה ד"ה שתנאי בית דין) שאם הפריש מהפירות מועיל
בדיעבד גם על הבלוע.
ובכלי שאינו בן יומו שבלוע בטבל כתב במנחת שלמה (סי' נד, אות ד ועיין עוד
בסימן א סב) ובספר משפטי ארץ (פרק ב, סעיף יב) שיש להגעיל הכלי משום שא"א
להפריש עליו מפרי דרבנן משום שנותן טעם לפגם הוא דרבנן יותר קל שאינו אוסר רק
לכתחילה [אמנם עיין עוד בספר הכשרות עמ' שפ' וכן שם בהערה כג'].
מסקנת הדברים:
לימון טבל שנסחט לתוך סלט, אם יש לו לימון טבל אחר יפריש ממנו (עדיף מהמיץ)
כשיעור שנתערב בתוך הסלט, ואם לאו יקח מהסלט כשיעור שודאי יהיה בו מיץ לימון
ויפריש על כל המיץ לימון שהתערב וכן יכווין לפטור את כל הבליעות שנבלעו בסכין
שחתכו בו את הלימון, ואם הסכין כבר לא בן יומו עדיף להגעילו.
בברכה המרכז ההלכתי העולמי שעי דרכי הוראה לרבנים
