פדיון הבן אחרי הפלה
שאלה
אישה שהפילה בשבוע השביעי להריונה ולאחר מכן שוב הפילה בשבוע
חמישי, האם יכולה לעשות פדיון הבן כאשר יולד לה בן במזל"ט?
תשובה
בס"ד
פדיון הבן לאחר הפלה
שאלה:
אישה שהפילה בשבוע השביעי להריונה ולאחר מכן שוב הפילה בשבוע חמישי, האם יכולה
לעשות פדיון הבן כאשר יולד לה בן במזל"ט?
תשובה:
מבואר במשנה (בכורות מז) שהמפלת עד יום ארבעים, הנולד לאחר מכן הוא נחשב בכור
לגבי פדיון הבן.
וכן נפסק להלכה בטשו"ע (יור"ד סי' שה, סעיף כג) "שהמפלת ליום
הארבעים, הנולד לאחר מכל אלו בכור לפדיון".
ונחלקו האחרונים ממתי מונים את הארבעים יום, הבאר היטב (יור"ד סי' קצד,
ס"ק ד) הביא את ספר עבודת הגרשוני (שאלה כא) שהוכיח שהרמב"ם ורש"י
סוברים שיש לחשב את ה40 יום מיום הטבילה ובתנאי שלא טבלה מחמת הכתם שאם טבלה
מחמת כתם יש לחוש שהרתה גם קודם הטבילה .אבל הפתחי תשובה (שם ס"ק ג) הביא
את ספר חוות דעת ותשובת הנודע ביהודה (חלק אבן העזר סי' סט) וכן תשובת חתם סופר
(סי' קסט) שסברו שחלילה להקל ואין למנות את ה40 יום משעת הטבילה משום שאפשר שכבר
הרתה ובכל אופן ראתה דם כמבואר בגמ' ובשו"ע (יור"ד קפט, סעיף לג) שאפילו
קובעת וסת תוך ג' חודשים לעיבורה, ורק באופן שפירש ממנה בעלה אפשר למנות ממנו 40
יום.
וכן מבואר שם במשנה שאם הפילה לאחר 40 יום שפיר מרוקם (שיש לו ריקום איברים)
הנולד לאחריו אינו פטר רחם וכן נפסק להלכה בטוש"ע שם (סעיף כב).
ובהגדרת ריקום איברים כתבו התוספות (נידה כא ד"ה עור) וכן פסק בשו"ת
נודע ביהודה (תנינא יור"ד סי' קפח) שהוא יצירת עצמות וגידים, אך
הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק י, הלכה ג) כתב שהוא כשיש לעובר צורת פנים,
שתי עינים ושתי חוטמיו כשתי טיפי זבוב ופיו פתוח כחוט השערה ואין לו חיתוך ידים
ורגלים,
וכתב המהרי"ק (שורש קמג) וכן פסק להלכה הרמ"א (שם ס"ק כג) שכל
שאין איבריו מרוקמים אין פוטר הבא אחריו ואפילו בזמן הזה סומכים על זה (לבדוק
האם יש ריקום איברים).
וכתב הפתחי תשובה שם (ס"ק כח) שמבואר במהרי"ק שם ובנודע ביהודה (שם)
ובשאלת יעב"ץ (חלק א, סי' לט) שגם כשלא ידוע אם היה ריקום איברים הולד
אחריו חייב בפדיון משום שיש חזקה שהאישה בחזקת שלא נפטר רחמה וגם הנפל בחזקת שלא
נתרקמו איבריו, אמנם בשו"ת חכם צבי (סי' קכד) ובשו"ת שבות יעקב (חלק
א, סי' פג) כתבו שאין אנו בקיאים בזמן הזה בריקום איברים וכן יש רוב נגד החזקה
ולכן יש להחמיר לאחר 40 יום.
ובתשובת חתם סופר (יור"ד סי' רצט) פסק שאם בדקו ולא היה ריקום איברים שיש
לפדות בלי ברכה ורק שהחיינו יברך הכהן ויוציא את אבי הבן משום שהכהן שמח ממעות
הפדיון וכשיש ספק יתן לכהן חמש סלעים מתנה ע"מ להחזיר ולא יברך (ועיין עוד בספר
אוצר פדיון הבן פרק א, סעיף ו שהאריך מאוד להביא שיטות הפוסקים בזה ועוד).
ולמעשה הגרש"ז אוירבך (אוצר פדיון הבן פרק א, הערה יט) ובספר שיעורי שבט
הלוי (סי' קצד, סעיף ב) כתבו שאשה שהפילה בתוך 40 יום להריונה הנולד אחריו חייב
בפדיון הבן בברכה, ואשה שהפילה לאחר שלושה חודשי הריון הנולד אחריו אינו חייב
בפדיון, והנולד בין לבין יפדו בלי ברכה אלא א"כ בדקו באולטרא-סאונד ומצאו
שאין בו ריקום איברים שאז הנולד אחריו חייב בפדיון בברכה ואם מצאו שיש ריקום
פטור מפדיון (ועיין עוד בספר פוע"ה חלק ג, עמוד 359, הערה 18 ו10).
אמנם הרב יהושע נויבירט (נשמת אברהם יור"ד, סי' קצד, עמוד קפה) כתב שאישה
שהפילה 42 יום לאחר הטבילה ושוב ילדה בן זכר אפשר לפדות את הבן שנולד בברכה,
משום שיש כמה ספיקות: א. שמא הרתה רק ביום השלישי או הרביעי לאחר הטבילה
וא"כ העובר הוא פחות מ40 יום. ב. ספק שמא העובר נפטר כבר לפני ה42 יום
והפלה הייתה רק אחרי 42 יום.
ובספר פוע"ה (שם) כתבו שע"פ ממצאים רפואיים ריקום איברים של כלל העוברים
מתרחש בין היום 41 ליום 44 מתחילת ההריון, עפ"ז עובר שהמשיך להתפתח מעבר
ליום ה44 (שזה מתאים למה שקוראים הרפאים שבוע 8 + 2) הנולד אחריו פטור
מפדיון.
[אשה שהרתה בהריון חוץ רחמי אפילו שהעובר היה למעלה מ40 יום כתב בשו"ת
שבט הלוי (חלק ט, סי' רלט) ועוד, שהבא אחריו חייב בפדיון בברכה כיון שההריון לא
היה בתוך הרחם וא"כ אינו נחשב לפטר רחם].
מסקנת הדברים:
אישה שהפילה בשבוע השביעי להריונה, אם ידוע שלא היה ריקום איברים לעובר צריך
לפדות את הנולד אחריו פדיון הבן עם ברכה, אבל אם ידוע שהיה ריקום איברים
אין צריך לפדות כלל.
