שאלה: האם חלבה צריך להיות בישול יהודי? תשובה: אף שיש הרבה פוסקים שמקילים בחלבה, וסוברים שאין שייך בו איסור בישול עכו"ם, דעת מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל הוא שיש להחמיר לאכול חלבה רק מבישול ישראל. מקורת ועיונים: השו"ע ביו"ד סי' קי"ג מביא את איסור אכילת בישול עכו"ם, ומקורו בגמ' ע"ז (לח). וכותב השו"ע ומקורו מהגמ' שם, שאיסור בישול עכו"ם הוא רק כשקיימים שני תנאים; ראשית שהמאכל הזו עולה על שולחן מלאכים ושנית שאינו נאכל כמות שהוא חי. ועתה מוטל עלינו לדון ולברר אי קיימים תנאים אלו בחלבה או לא. האם חלבה עולה על שולחן מלכים הנה העלו כמה מהאחרונים ש'שולחן מלכים' לאו דווקא, וה"ה לשולחן השרים החשובים בימינו. (עי' באריכות בספר שולחן מלכים פרק ז' אות ב', ובבדי השולחן סי' קי"ג.) וכשניסיתי לברר אי מגישים חלבה לפני שרים חשובים לא עלה בידי דבר ברור, שזה אומר בכה וזה אומר בכה. והיות שזה דבר התלוי במציאות ונראים הדברים שזהו כן מאכל חשוב שמגישים לאנשים הכי מכובדים לכא' יש לנהוג בו כדבר העולה על שולחן מלכים, אא"כ תברר שאין המציאות כן ואין מגישים חלבה לאנשים חשובים. האם חלבה נאכל כמות שהוא חי אפשר לאכול שומשום כשהוא חי. ואף שיש לו מרירות קצת, אם שורים אותם במים למשך חצי שעה ואח"כ שוטפים אותם, רוב המרירות עובר. אלא שזה ברור שאין זה הדרך שאנשים אוכל אותם, אלא רוב השומשום עובר תהליך של קלייה כדי לנטרל את המרירות ולהוציא ממנו טעמו המשובח. וא"כ עלינו לברר דין אוכל שאפשר לאוכלו חי אלא שדרך העולם לאכלו מבושל או קלוי. דבר שרוב אכילתו על ידי צלייה ובישול אבל אפשר לאכלו כשהוא חי מבואר בגמ' ע"ז לח: שכל דבר הנאכל כשהוא חי על ידי הדחק יש בו משום (איסור) בישולי עכו"ם. וכן נפסק בשו"ע (סי' קי"ג סע' י"ב) שדגים גדולים שא"א לאוכלם חי אלא על ידי הדחק יש בהם משום בישולי עכו"ם. ובתוס' ביבמות (מו. ד"ה ר"י) מביא ראיה לזה מהא שיש בישול עכו"ם בבשר אף שיש אנשים שאוכלים בשר חי, ולכן אינו מוקצה בשבת, אלא שאין אכילה זו נחשבת אכילה חשובה. ונחלקו הראשונים בדבר שלאכלו חי אינו אכילה על ידי הדחק אבל אין דרך רוב העולם לאוכלו חי אלא אוכלים אותו מבושל או קלוי. שהריטב"א (ע"ז לח.) סובר שדבר שדרך אכילתו הוא לאכלו מבושל או קלוי אלא שראוי לאכלו חי, נחשבת לנאכל חי. לאומת זאת, המאירי (שם) סובר שצריך שיהא אכילה שרגילים בה בני אדם אלא שאין צריך שיהא עיקר אכילתו. נמצא שיש ד' דרגות בנאכל חי; א. דבר שנאכל חי רק על ידי הדחק – שבזה לכ"ע יש בו משום בישולי גויים. ב. דבר שאין דרכו לאכלו חי, אבל ראוי לאכלו חי – שבזה נחלקו הריטב"א והמאירי. ג. דבר הנאכל חי אבל אין עיקר אכילתו חי – שבזה לכ"ע אין בו בישול עכו"ם. ד. דבר שעיקר אכילתו הוא חי – שפשוט שדינו שאין בו משום בישול עכו"ם. ונחלקו האחרונים בפסק הלכה זו. והנה פשטות השו"ע והרמ"א בסע' י"ב שהבאנו לעיל הוא שכל אוכל שאוכלים אותו חי ואין אכילתו נחשבת לאכילה על ידי הדחק, אף שאין זה דרך אכילתו, מ"מ אין בו משום בישול עכו"ם. וזהו כדעת הריטב"א. (אבל אין זה מוכרח, ואכמ"ל.) ואף שיש הרבה ראיות מאחרונים לכאן ולכאן אציע כאן רק כמה מהם: הנחלת שבעה (סי' ע"ב) בשם השל"ה מתיר אוכל מסויים כיון ש'קצת אנשים' אוכלים אותו חי. ופוסק הבית לחם יהודה (סי' קי"ג סע' ו') כן. ובדרך זה כותב החיד"א בשיורי ברכה (סי' קי"ג סע' ח') להתיר ערמונים שקלו אותם עכו"ם אף שרובן נאכלים רק על ידי קליה. מאידך מלשון החכ"א (סי' ס"ו סע' ד') משמע שצריך שרוב בני אדם אוכלים אותם חי. וכן מביאים מבעל הזבחי צדק (סי' קי"ד אות נ"ו) שאגוזים קטנים יש בהם משום בישולי נכרים כיוון שהדרך לאוכלם קלויים אף שיש שאוכלים אותם חי. אולם אחרי הבירור במציאות הדברים (עד איפה שידי מגעת) נראה שיש אחוז משמעותי של חלבה והטחינה גולמית הנעשית משומשום שלא עבר שום תהליך קלייה; ואף שהרוב כן עובר תהליך קלייה מ"מ אין זה בגדר 'אין דרך העולם בכך'. ומחמת סיבה זו ראיתי שכמה פוסקי זמנינו סוברים שאין בשומשום ומוצריו חשש בישול עכו"ם. (עי' ספר תנובות שדי מהרב רווח עמ' 22, ובספר שולחן מלכים מהרב בר-שלום בלוח המאכלים אות 193 ובעוד מקומות.) דעת מרן הרב אליהו זצוקלל"ה והנה ידוע שדעת הרב מרדכי אליהו היה להחמיר ולחשב שומשום לדבר שאינו נאכל חי. כך נהג לפסוק, וכן גם כתוב בהערותיו לקיצור שולחן ערוך סי' ל"ח בהערה ה'. ונראה שמרן הרב חשש לדעת המאירי והנוקטים כמותו, שכדי שאוכל ייחשב לנאכל חי, צריך שיהא דרך העולם לאכול אותו כך, ולא החשיב האחוזים שמייצרים טחינה וחלבה משומשום חי מספיקים כדי שייחשב אכילת שומשום חי לדרך העולם. ויש להוסיף שהרב נהג להחמיר בספיקות בדיני בישול עכו"ם. והסביר לי אחד מתלמידיו ששמע מפה קדשו שהסיבה לכך הוא, שהטעם שאסרו חז"ל בישול עכו"ם הוא משום חתנות – דהיינו שלא יהיו היהודים נמצאים אצל הגויים ויבואו להתחתן אתם. ומכיוון שבדורנו התבוללות היהודים בכל רחבי העולם הוא לצערנו גבוה מאד, לכן עלינו לחזק את התקנות שתיקנו חז"ל כדי למנוע התבוללות.  בברכה המרכז ההלכתי העולמי שעי דרכי הוראה לרבנים