בס"ד נגינה בהופעות, מסעדות וכד' שאלה: האם מותר לנגן במסעדות, הופעות ופאבים? תשובה: במשנה בסוטה (מח, עמוד א) מבואר משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנא' (ישעיה כד ט) "בשיר לא ישתו יין", ובגמ' (שם) מבואר אמר רב אוזן ששומעת זימרה תעקר, וכן אמר רבא זימרא וביתא חורבא בסיפא שנא' (צפניה ב יד) "קול ישורר בחלון חרב בסף", וכן בגמ' בגיטין (ז) מבואר שאמר מר עוקבא שאסור לשיר אפילו בפה ופירש רש"י (שם) בבית המשתאות, שנא' "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים", וכתב הב"ח (אור"ח ס' תקס) שכוונת רש"י לאסור אפ' למי שלא רגיל ללכת לשמוע בבית המשתאות. ובתוס' (שם ד"ה זימרא) מבואר שראוי להחמיר שלא להתענג בשיר כגון מה שמבואר בירושלמי (מגילה פ"ג ה"ב) לקום וללכת לישון ע"י שיר וכתב הטור (אור"ח ס' תקס) שכוונת התוס' לאסור אפ' שלא בבית המשתה רק למי שרגיל בכך. ומבואר שלשיטת רש"י איסור שירה משנחרב בית המקדש הוא אפ' בפה ואפ' שלא רגיל בזה אבל רק בבית המשתה על היין, ולתוס' אסור אפ' בבית ואפ' שירה בפה אבל רק למי שרגיל בכך. אבל ברמב"ם (הלכות תענית, פרק ה, הלכה יד) מבואר שבכלי אסור אפ' בבית ואפ' למי שלא רגיל בכך ובשירה בפה אסר רק ביין, שכתב "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר ובכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן ואסור לשומען מפני החורבן, ואפילו שירה בפה על היין אסור שנא': "בשיר לא ישתו יין". וכן נפסק להלכה בטוש"ע (או"ח סי' תקס, סעיף ג) שכתב השו"ע "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר ובכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמוח בהן ואסור לשומען מפני החורבן, ואפילו שיר בפה אסורה שנא' בשיר לא ישתו יין," וכתב הפרי מגדים (אשל אברהם אות ח) "וע"כ יש למחות באותם שיושבים לאכול סעודתן ובחוץ עומדים ומנגנים ובכל יום עושין כן וזה ודאי איסור גמור". וכן פסק מרן הרב זצ"ל (מאמר מרדכי למועדים וימים פרק ל אות כה) שמותר לשיר בפה, כשזה לא עם יין, שירי חול כגון של רבי יהודה הלוי וכדו' (ולא שירי אהבה של זמנינו ח"ו). אמנם הטור כתב שהרמב"ם בתשובה כתב שאפילו בפה אסור אף בלא משתה ואין חילוק בין לשון עברי ללשון ערבי וכל שכן אם הן דברי ניבול שאסור לשומעו בכל זמן, וכבר הקשה המגן אברהם (ס"ק ט) על השו"ע שסתם ולא הביא שהרמב"ם בתשובה הרי אסר אפילו שירה בפה אפילו לא על היין ונשאר בצ"ע. וכן כתבו לאסור הב"ח והשל"ה, והוכיח כן הב"ח מהגמ' בסוטה (שם) בשם רב הונא ששירים של מושכי ספינות ששרים וכן של חורשים עם הבקר מותר מכיון שעושים כדי לתקן מלאכתן אבל של הגרדי וכן שאר אומנים אסור משום שעושה כן לשחוק לשמח לבבם ומבואר שאסור לשיר גם בפה. וכתב המשנ"ב (שם ס"ק יג) שלפי הב"ח שאסור לשיר בפה אפילו בלא יין יש למחות בנשים המזמרות בפה בעת מלאכתן ואם אינן שומעות מוטב שיהיו שוגגות ואל מזידות, אך אם יש שם גברים מצוה רבה לבטלן, אמנם בשער הציון שם (ס"ק כה) התיר לנשים לזמר לתינוק משום שזה לא כדי לשמח ללבבם וכן משום שמדברי השו"ע אינו אסור רק על היין, וכן פסק מרן הרב זצ"ל (שם אות כח) להקל לאישה לשיר לבנה שירי קודש כשאין שם גברים. אמנם הרמ"א (שם) פסק כשיטת רש"י ותוס' ולכן כתב "ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהן כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה", ולשיטתו יהיה מותר למי שאינו רגיל גם בכלי זמר שלא על היין. וכתב השבט הלוי (ח"ו ס' ס"ט) שבזמנינו שנתרבו כלי השיר הלב יודע שזה נקרא רגיל בהם כידוע ממנהג המחזיקים כלים אלה. וכתב בשער הציון (שם אות כג) על דברי הפמ"ג שיש למחות במי ששומע במשתה כלי זמר, שלפי מה שכתב בהגהות הרמ"א שבמרדכי בשם המרדכי ישן, שכל האיסור הוא רק במשתה בלא אכילה שכן דרך עכו"ם, אבל במשתה של אכילה מותר א"כ אפשר דאין למחות בהן אף על גב שרגילים בזה. ובמקום מצוה כתבו התוס' (שם) שמותר כגון בשעת החופה שעושים לשמח חתן וכלה, וכן כתב הסמ"ג (בהלכות תשעה באב עשין דרבנן ג' רמט ע"ג) שבמקום מצוה של חתן וכלה מותר, וכן מבואר בטור (סי' שלח בשם האביעזרי) שהתיר לנגן בשבת ע"י גוי בחופות משום שאמירה לגוי מותרת במקום מצוה. וכן בשירה בפה על היין כתב הרמב"ם (שם) וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות לקל וכיוצא בהן על היין, וכן כתבו הרי"ף (ברכות כא) והרא"ש (שם סי' א) בשם הגאון שמותר לומר שירות ותשבחות על היין בבית המשתה. וכן פסק השו"ע (שם) "וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדי הקב"ה על היין", והוסיף הרמ"א (שם) "וכן לצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה הכל שרי", וכתב המג"א (ס"ק יא) שגם בבית חתן וכלה אין לשמוח ביותר כמבואר בגמ' בברכות (לא), וכן כתב הפרי מגדים (אשל אברהם יא בשם העטרת זהב אות ה) שהשטן מקטרג בשמחה יתירה באכילה ושתיה ע"כ ימעט מה דאפשר. וכתב הכף החיים (שם ס"ק ל"ד בשם היעב"ץ בסידורו) שמנהג העולם להקל בכל דבר מצווה כברית מילה ופדיון הבן וכן התיר בשו"ת אגרות משה (ח"א ס' קס"ו) בסיום מסכת וכיו"ב ומה שכתב הרמ"א חתן וכלה הוא רק לדוגמא בעלמא. ומנהג ירושלים כתב בשו"ת שלמת חיים (סי' תתפט וסי' תתצ) שהנהיג הגאון רבי מאיר אוירבך שלא לנגן בכלי זמר בחתונה, ואחד שלא חשש לזה נענש קשה, וכתב שמהרי"ל דיסקין אמר שכך ראוי לנהוג על כל פנים בירושלים שהחורבן לנגד עינינו, וכעין זה מובא בספר השרף מבריסק (עמוד 366) שבזמן מגיפת חולירע שפרצה בשנת תרכה בירושלים והפילה חללים רבים ולאחר שבשאלת חלום שעשה אחד מגדולי ישראל נתברר שהמגיפה פרצה משום שלא הקפידו אנשי ירושלים על כבודו של הכותל המערבי והתכנסו רבני ירושלים וגזרו באיסור חמור לבלתי יהיו איש או אישה לשורר בכלי זמר בנישואין ומובא בספר השרף מבריסק (שם) שדעת המהרי"ל דיסקין שיש להקפיד על כך גם בשכונות החדשות של ירושלים. [אמנם בקובץ בית אהרון וישראל (חס"ה עמוד קה) מובא בשם זקני וחכמי ירושלים שגזירה זו בזמן המגיפה אינה קשורה לגזירת כלי זמר בחתונה ועיקר נתקנה לחזק את גזרי הצניעות שמחמת כלי הזמר היו באים לתערובת אנשים ונשים.] ולנגן בתופים כתב הגרש"ז אוירבך (שלמי שמחה עמוד שלא) וכן כתב בספר ישא יוסף (סי' קכ) בשם הגרי"ש אלישיב שאין זה בכלל כלי זמר ומותר גם בירושלים. ובני ספרד כתוב בשו"ת אור לציון (חלק ג, פרק ל, תשובה ג) שבני ספרד אינם צריכים לחוש לזה שלא קיבלו עליהם כן. ובשמיעת כלי זמר ע"י טייפ וכדו' בשו"ת חלקת יעקב (חלק א, סי' סב) כתב כלימוד זכות על הרגילים לשמוע קלטות וכד' שכיון שבשעת הגזירה על כלי זמר לא היה בנמצא כלל סוג כלים אלו אפשר שאינם בכלל גזירת חכמים (ואינו דומה כלי נגינה שהתחדשו במשך השנים שוודאי שהם בכלל האיסור כיון שאינם סוג חדש אלא רק כלי חדש) אבל בשו"ת אגרות משה (או"ח חלק א, סי' קסו) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו, סי' לג) ובשו"ת שבט הלוי (חלק ב, סי' נז) אסרו משום שגם זה בכלל איסור שמיעת כלי זמר. וכן ללמוד נגינה לשם הנאה כתבו בשו"ת שבט הלוי (חלק ו, סי' סט) שאסור ללמוד נגינה לשם הנאה, וכן כתב בשו"ת אגרות משה (חלק ג סי' פז, וחלק א סי' קסו) אמנם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו, סי' לג) כתב שלדעת הרמ"א מותר ללמוד נגינה גם לשם הנאה. ומה שנהגו להקל בזמנינו לשמוע מוזיקה בטייפ' וכדו' כתבו בשו"ת מהרש"ג (ח"ב ס' קכה) שו"ת חלקת יעקב (ח"א ס' ס"ב) ובשו"ת אור לציון (חלק ג, פרק ל, תשובה ג) ועוד, שאפשר להקל שמשום חולשת הדרות שמיעת ניגונים מחזק את הנפש ובפרט מי שנוטה לעצבות שמותר שזה בגדר רפואה ואיסור חז"ל זה רק לתענוג, וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (חלק ו, סי' סט) שמותר לשמוע כלי שיר שמשמיעים זמר קודש וזמר מצוה לעורר הלבבות וכן למי ששומע לפקח עצבונו כיון שגם זה בגדר מצוה, וכן התיר בשו"ת דברי יציב (חלק ב, סי' רמו) לצורך רפואה. אבל ערבי שירה שלא במקום מצווה כבר כתבו בשו"ת אז נדברו (ח"ז ס' ס"ד) ובשו"ת להורות נתן (ח"ד ס' מ"ו) ועוד, שהוא איסור גמור והמשתתפים שם הם בכלל מסייעים לדבר עבירה וכו', עיין שם. ובפאבים שרוקדים שם אנשים ונשים בוודאי שהוא איסור גמור כמבואר בארוכה ברמב"ם ובשו"ע (אור"ח ס' תקכט סעיף ד ובאבן האזר סימן כא ועוד) וכן בביאור הלכה (ס' שלט ד"ה 'להקל בכל') בשם ספר זכרון יוסף שיש למחות בכל כוחו באנשים האלה עיין שם. מסקנת הדברים: אסור לנגן במסעדות וכ"ש לא בפאבים בכלי זמר, ורק בשמחה של מצווה מותר (וגם בזה מנהג האשכנזים להחמיר בירושלים). בברכה המרכז ההלכתי העולמי שע"י דרכי הוראה לרבנים