שאלה

ספר תורה שמנוקד (כעין הניקוד שיש על המילים וישק לו) ובטעות הסופר כתב ניקוד על כל הפסוק.
מותר לקרוא בספר כזה בשבת? מדובר שגילו את זה בשבת ואי אפשר לתקן.

הרי הניקוד בעצם מראה כאילו המילה לא קיימת, ומכיוון שכל הפסוק מנוקד נראה כאילו כל הפסוק לא קיים.

תשובה

ספר תורה מנוקד אין לקרוא בו כלל ועיקר.
ספר תורה שנקדוהו ומחקו את הניקוד, אם הסופר ניקד – פסול עולמית. אך אם מישהו אחר ניקד ומחקו את הניקוד – מותר לקרוא בו.

מקורות

תשובה מתוך שו"ת מאמר מרדכי כרך ג אורח חיים סימן ב
בספר "קול יעקב" (לבעל כף החיים סימן ל"ו עמוד כ"ט אות ג') דן על תפילין אשכנזי שיש שינוי בצורת האותיות. והביא את הבית מנוחה שכתב שמעשים בכל יום שאשכנזים עולים לספר תורה אצל ספרדים וספרדים עולים לספר תורה אצל אשכנזים וכן בתפילין, אלו מניחים את של אלו (וחזר בבית מנוחה ממה שכתב בבית עובד לאסור).
ולכתחילה כל עדה תנהג כמנהגה, היינו שיניחו תפילין כל אחד לפי עדתו, ואם אין לו תפילין כמנהגו, יניח תפילין של עדה אחרת ויברך עליהם כרגיל. אך יכולים לעלות לספר תורה מלכתחילה אלו אצל אלו.
ועיין בנוב"י (יו"ד קמא סי' פ', ובתרא סי' קע"א) שכתב שאין זה לעיכובא, וכן ביין הטוב (סימנים כ"ד – כ"ז) האריך בנושא זה והביא את דברי האחרונים שהסכימו להתיר.
וכן פסק הרב אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' רע"ד) בענין ספר תורה שיש בו פיסוקים (בהטבעת ברזל, בין פסוק לפסוק) שיוצאים בו ידי חובה גם בני שאר העדות .
ודווקא ספר תורה המסומן בהטבעת הברזל בין פסוק לפסוק אבל ספר תורה שנקדוהו, לא יקרא בו כלל ועיקר, והטעם משום שאין לנו אלא כנתינתו מסיני.
ורבינו ירוחם (מובא בב"י יו"ד ס"ס רע"ד) כתב שאין לקרוא בספר תורה שנקדוהו אפילו אם מחקו את הניקוד כי יש אם למקרא ויש אם למסורת וכאשר נקדו את הספר הרי זה כאילו אין לנו מסורת (וכ"פ השו"ע יו"ד סי' רע"ד סעי' ז').
והט"ז (סי' רע"ד ס"ק ו') הקשה מדוע ספר שהיתה בו אות מוטעית מותר לתקן ואילו ספר מנוקד שמחקו את הניקוד אי אפשר לקרוא, והסביר: "דכאן גרע טפי כיון שנראה כוונת הסופר שאינו חושש למסורת כלל ובודאי לשם זה כתבו והוה כמזויף מתוכו ופסול לגמרי".
והכה"ח כתב בקול יעקב (יו"ד סי' רע"ד אות י"ג) משם כמה גדולים שזהו דווקא שהסופר נקד את הספר, אבל אם סופר כתב ספר תורה בכשרות ואחר כך מישהו אחר ניקדו ומחקו את הניקוד – מותר להשתמש בספר זה].
יש לציין, שבקריאת "זכור" יש להקפיד שכל עדה תקרא בספר תורה בכתב שנהגו בו וכן בביטוי ובטעמים ובדיעבד יוצאים גם בזה בס"ת, בטעמים ומנגינות של עדה אחרת.
לסיכום:
א. רצוי שכל אחד יניח תפילין כמנהג עדתו, אך באין לו תפילין כאלה יכול להניח תפילין של עדה אחרת ולברך עליהן.
ב. מותר לבני העדות לעלות לספר תורה אלו אצל אלו, גם אם אדם מניח תפילין ספרדי ועולה לספר תורה אשכנזי ולהיפך.
ג. בשבת "זכור" יש להקפיד מלכתחילה לעלות לספר תורה כמנהג עדתו, כולל הקריאה בטעמיה וניגוניה, ובדיעבד יכול גם בספר תורה של עדה אחרת.
ד. מותר לקרוא בספר תורה תימני שיש בו הטבעה של ברזל בין פסוק לפסוק – לכל בני העדות.
ה. ספר תורה מנוקד אין לקרוא בו כלל ועיקר.
ו. ספר תורה שנקדוהו ומחקו את הניקוד, אם הסופר ניקד – פסול עולמית. אך אם מישהו אחר ניקד ומחקו את הניקוד – מותר לקרוא בו.