שאלה

לקוח במסעדה הגיע לשלם על המנה שלו, המוכרת העבירה את האשראי ונפתחה הקופה, לאחר זמן ראה הקונה שהתשלום לא ירד מכרטיס האשראי אז הוא ניגש שוב לשלם ואז טענה המוכרת שהאשראי עבר, ולמרות שהלקוח הבהיר שלא ראה חיוב בחשבון, לא הסכימה להעביר שוב את האשראי בטענה שהתשלום אכן התקבל.
הלקוח הניח מזומן בקופה של "טיפים לעובדים" ואמר למוכרת שמניח שם את התשלום כי מבחינתו התשלום לא עבר ואם היא טוענת אחרת אז שהמלצרים יקחו את הכסף, לאחר כמה ימים המוכרת התקשרה לעדכן שהאשראי לא עבר, ועליו לבוא לסדר את התשלום.
עכשיו הלקוח שואל אם עליו לשלם למסעדה או לא.

תשובה

מלכתחילה טעות הקופאית אינה פוטרת את הקונה מתשלום (אא"כ בעל החנות הוא גוי ולא ייוודע לו), אבל לאחר שהניח את התשלום בקופת הטיפים בהסכמת המוכרת פטור מלשלם, אבל אם הניח המעות ללא הסכמתה לא נחשב לתשלום, היות ואין זה נחשב כמקום המיועד לתשלום.
וידועים דברי כתב הספר קב הישר (פרק נ"ב): "כי עיקר היראה והצדקות הוא בממון, וכל אדם שהוא מתנהג ביושר וממונו בכשרות זהו צדיק גמור, ועליו נאמר יגיע כפיך כי תאכל, אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא".

מקורות

שאלה:
לקוח במסעדה הגיע לשלם על המנה שלו, המוכרת העבירה את האשראי ונפתחה הקופה, לאחר זמן ראה הקונה שהתשלום לא ירד מכרטיס האשראי אז הוא ניגש שוב לשלם ואז טענה המוכרת שהאשראי עבר, ולמרות שהלקוח הבהיר שלא ראה חיוב בחשבון, לא הסכימה להעביר שוב את האשראי בטענה שהתשלום אכן התקבל.
הלקוח הניח מזומן בקופה של "טיפים לעובדים" ואמר למוכרת שמניח שם את התשלום כי מבחינתו התשלום לא עבר ואם היא טוענת אחרת אז שהמלצרים יקחו את הכסף, לאחר כמה ימים המוכרת התקשרה לעדכן שהאשראי לא עבר, ועליו לבוא לסדר את התשלום.
עכשיו הלקוח שואל אם עליו לשלם למסעדה או לא.
תשובה:
בשאלה זו יש לדון בכמה דברים:
א. בדין שליח (במקרה שלנו – הקופאית) שטעה במקח. ב. תשלום שהונח שלא ביד המוכר. ג. טעות שליח בעסק של עכו"ם או מחלל שבת, האם חייב להחזיר.
א. בדין שליח שטעה במקח – מבואר בשו"ע חושן משפט (סימן קפ"ב סעיף ג') שליח שטעה וקנה ביוקר אפילו בכל שהוא המקח בטל בין בקרקע ובין במטלטלין, מפני שהמשלח אומר לו ששלח אותו רק לתקן ולא לעוות, ע"פ זה כתב בספר פסקי המשפט שעובד בחנות שטעה בחשבון או שהלקוח קיבל יותר מוצרים ממה ששילם, ודאי שעל הקונה להחזיר את הטעות, ואין לו לומר שהעובד הוא שלוחו של הבעלים גם לענין טעות מפני שאין לבעה"ב שום תועלת ממה שהוא טעה ובודאי אינו שולחו לכך, [בשונה ממתן הנחה או הטבה כלשהיא שבזה הוא רוצה לגרום לקונים שירצו לחזור לחנות (אלא א"כ ידוע שבעה"ב מקפיד)], אם הקונה אינו מחזיר מפני שלא נודע לו הטעות ואין אפשרות למצוא את הקונה חייב השליח (בחנות המוכר נחשב כשליח) לשלם.
ב. תשלום שהונח שלא ביד המוכר – כתב הנתיבות המשפט (משפט האורים-ביאורים, סי' שד"מ סעיף א') שהמחזיר חוב אין צריך קנין לפרעון, רק תיכף שנתרצה המלווה במה שייחד הלווה לפרעון אין צריך קנין חדש, ע"פ זה כתב התשורת שי (סימן שס"ב) שקונה שהניח דמי חפץ על הדלפק ונגנבו המעות או אבדו אין הלוקח צריך לשלם פעם נוספת מפני שהמוכר נתרצה במה שהניח המעות על השולחן ואין צריך קנין, וכן הדין להיפך במוכר שהניח עודף על השולחן לפני הקונה והקונה לא לקח המעות מיד, שפטור המוכר.
א"כ בנידון דידן ההחזרה לקופת הטיפים לכאורה לא נחשבת לפרעון מכיון שקופה זו מיועדת עבור המלצרים או העובדים האחרים, אך היות והבהיר למוכרת, אם הסכימה הרי נחשב כפרעון (ולכאורה המוכרת היא זו שצריכה לשאת בנזק שנעשה), ואם לא הסכימה אז לא נחשב כפרעון, שאין הדרך להניח שם תשלום, ובפרט שקופה זו מיועדת למטרות אחרות וברור שהעובדים אחרים יקחו את המעות. (ועיין עוד בפסקי המשפט, סימן רצ"ג סעיף ג' לגבי החזרת פקדון במקום שאין הדרך להניח שם).
ג. טעות שליח בעסק של עכו"ם או מחלל שבת – הרמ"א בחושן משפט (סימן שמ"ח, סעיף ב') פסק שטעות עכו"ם שטעה מעצמו מותר ואין צורך להחזירו (ואם הטעה אותו נחלקו בזה הראשונים האם גם מותר), אמנם הבאר הגולה שם (אות ה') כתב שכמו שמבואר בחושן משפט (סימן רס"ו, סעיף א') שאפילו שאסור להחזיר אבידה לעכו"ם מפני שמחזיק ידי עוברי עבירה, אם החזיר כדי לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל ויודיעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח, הוא הדין בטעות עכו"ם אם מחזיר כדי לקדש את ה' הרי זה משובח, ומוסיף שם "ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן הטעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה, וכמו שכתב בספר חסידים (סימן תתע"ד) ורבים אשר קידשו ה' והחזירו טעויות העכו"ם בדבר חשוב גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם".
וכן במקרה שיהיה חילול ה', מבואר בשו"ע (שם) שצריך להחזיר אבידתו, והוא הדין בטעות עכו"ם, כתב בספר פסקי המשפט (סימן שמ"ח, אות ט"ז) שאם יהיה חילול ה' צריך להחזיר את טעות העכו"ם.
לגבי טעות של יהודי מחלל שבת, הנה בשו"ע (סימן רס"ו, סעיף ב') מבואר שאבידת ישראל שמומר לתיאבון חייב להחזיר, אבל של מומר להכעיס ומחלל שבתות בפרהסיא אסור להחזיר להם אבידה כעכו"ם, ואם יש חילול ה' צריך להחזיר כמו בדיני עכו"ם, ולגבי מחללי שבת בפרהסיא שבזמנינו ובפרט הבנים שנולדו להם יש שהחשיבו כתינוקות שנשבו (עיין שו"ת משנה הלכות, חלק ה' סימן קע"ט), וגם לדעת הגרי"ש אלישיב שסבר שאין לחילונים דין תינוק שנשבה משום שהיום ענייני הדת מפורסמים בכל מקום, אם כן קשה להגדירו כתינוק שנשבה, אבל לענין ממון כתב בספר השבת אבידה כהלכה (פרק ב' סעיף ח'), שגם לדעתו יש להשיב האבידה לחילוני בן זמנינו, אמנם בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א', סימן תתט"ז) כתב שאין צריך להחזיר, והוא הדין לענין טעות של יהודי מחלל שבת שאין צריך להחזיר לדעתו, אלא אם יגרום בכך קידוש ה' שאז צריך להחזיר כדין טעות עכו"ם.
ומטעם זה כתב בספר פסקי המשפט (סימן קפ"ב, ס"ק ח' הערה 27) שעובד בחנות אפילו שהוא ישראל אם הוא שליח של גוי בעל החנות (או חילוני של זמנינו לפי שו"ת תשובות והנהגות) כל שלא נתכון (העובד) לגזול רק טעה נחשב כאבידת הגוי ופטור מלשלם כשאין חשש שיוודע לגוי ויהיה חילול ה'.
מסקנת הדברים:
מלכתחילה טעות הקופאית אינה פוטרת את הקונה מתשלום (אא"כ בעל החנות הוא גוי ולא ייוודע לו), אבל לאחר שהניח את התשלום בקופת הטיפים בהסכמת המוכרת פטור מלשלם, אבל אם הניח המעות ללא הסכמתה לא נחשב לתשלום, היות ואין זה נחשב כמקום המיועד לתשלום.
וידועים דברי כתב הספר קב הישר (פרק נ"ב): "כי עיקר היראה והצדקות הוא בממון, וכל אדם שהוא מתנהג ביושר וממונו בכשרות זהו צדיק גמור, ועליו נאמר יגיע כפיך כי תאכל, אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא".