שאלה

מה הדין שימוש בכלי סעודה השייכים למשרד ממשלתי או למוסד של העירייה לעניין שימוש בהם בלי טבילה? (לדוגמא: שימוש בכוסות זכוכית במטבחון של משרד או של מוסד כנ"ל להכנת קפה מבלי שנטבלו?)

תשובה

• אדם הרוצה להשתמש בכלים החייבים טבילה של מוסד ציבורי, אם יש באפשרותו להטבילם, כך יעשה.
• ואם אסור לו להוציאם ולהטבילם, אם מדובר בכלי זכוכית, ואינו יודע אם הוטבלו אם לאו, יכול להשתמש בהם.
• אולם אם יודע בוודאות שלא הוטבלו, או שמדובר בכלי מתכות, בפשטות אין להשתמש בכלי, אלא באקראי ובשעת הדחק.

מקורות

שאלה: מה הדין שימוש בכלי סעודה השייכים למשרד ממשלתי או למוסד של העירייה לעניין שימוש בהם בלי טבילה? (לדוגמא: שימוש בכוסות זכוכית במטבחון של משרד או של מוסד כנ"ל להכנת קפה מבלי שנטבלו?)
הקדמה:
הנה לביאור העניין נקדים בקצרה את שורשי המצווה:
בפרשת מלחמת מדיין כתוב (במדבר ל"א:כ"ג) "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נידה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים וכו’". ואיתא במתניתין (ע"ז דף ע"ה:) "הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם את שדרכו להטביל יטביל, להגעיל יגעיל". ובגמרא "תנא וכולם צריכים טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי, אמר רבא דאמר קרא "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר" הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת" (דהיינו טבילת כלים הנקנים מהגויים, ואפילו כלים חדשים).
דעת רוב הראשונים והפוסקים שטבילת כלים מן התורה כמבואר מן הפסוקים דלעיל. ומיעוט סוברים שהפסוק אינו אלא אסמכתא והטבילה הינה מדרבנן (רמב"ם, הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ה).
בטעם הטבילה מצינו כמה דעות: תוס’,רא"ש ורשב"א למדו שהוא גזרת הכתוב. בתלמוד ירושלמי (ע"ז, פרק ה', טו) – "לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל". ריטב"א בשם הרמב"ן כותב כמו גר שטובל להתגייר שיצא מרשות גויים לרשות ישראל כך כלי גויים שיצאו מרשות הגויים לרשות ישראל חייבים טבילה.
והנה מצינו שנחלקו הראשונים בגדר חיוב הטבילה: יש שסברו (רוקח סי' תפ"א; אור זרוע פסקי ע"ז רצ"ג; טור יו"ד סימן קכ') שמלבד החובה לטבול יש גם איסור להשתמש בכלי לא טבול (ולדעת הביאור הלכה (סי' שכ"ג ד"ה "מותר להטביל"), האיסור להשתמש ללא טבילה הוא מדרבנן בלבד, אולם מדברי הפמ"ג (במש"ז ס' תפו), מבואר דסבר דאיסור ההשתמשות הוא מדאורייתא, דכתב דאסור לשתות ד' כוסות בליל הסדר בכלי שאינו טבול, משום דאין עשה דרבנן דוחה איסור תורה), ויש שסברו שאין איסור, אלא שיש מצווה לטבול את הכלים לפני שאוכלים בהם (ראבי"ה, פסחים תס"ד; הובא בהגהות מיימוניות הל' מאכלות אסורות י"ז, ה').
האבני נזר (שו"ת או"ח סי' תי"ח אות י-יא) מסביר שלפי הדעה שאין איסור בעצם אלא רק מצווה, מותר להשתמש בהם ללא טבילה כאשר אין אפשרות לטבול (והוא מדייק כך גם משיטת האיסור והיתר).
למעשה פסק הרמ"א (יו"ד ק"כ, סע' ח), כדעה הראשונה, שאסור להשתמש בכלי ללא טבילה.
תשובה:
גדר הבעלות המחייבת טבילה
הנה בגמ' בעבודה זרה (עה:) "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה אבל שאולין לא".
ופרש"י, בלקוחין – "שנחלטו ביד ישראל". וכמעשה שהיה – "במדין שהיו חלוטין להם לישראל הכלים".
ומבואר בגמ' שהחיוב לטבילת כלים הוא רק כאשר ישראל קנה את הכלי מגוי.
וכן פסק השו"ע (ס"ח)"השואל או שוכר כלי מהעו"ג אינו טעון טבילה. אבל אם ישראל קנאו מהעובד כוכבים והשאילו לחבירו טעון טבילה שכבר נתחייב ביד הראשון".
ישראל וגוי שקנו כלי בשותפות
כתב הרמ"א (ס"יא) "ישראל וגוי שקנו כלי בשותפות אין צריך טבילה".
וביאר הש"ך (ס"ק כד, וס"ק כו) הטעם משום שהטבילה לא תועיל, דכיון שלגוי יש שותפות בכלי אזי נשאר הכלי בטומאתו, גם אם יטבילו (וכן הוא באיסור והיתר הארוך כלל נח).
מעתה בנידון דידן, דהכלים שייכים למוסד ציבורי בא"י, לכאורה יש מקום לדון דיש בזה שותפות עם גוי, שהרי יש אזרחים שהם גויים, וממילא היה אפשר לומר דאין חיוב טבילה.
ומצינו לגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה, ח"ב, ס' סו, אות יז) דכתב מפורש דכלים של מוסדות צבוריים שקנו וכן כל מה ששייך לממשלה או לעירייה בארץ ישראל, לא נחשב מחמת זה כשותפות של יהודי וגוי אלא הרי הוא כרכוש ישראל והרי הם חייבים בטבילה.
ובשו"ת תשובות והנהגות (חלק ב', סימן תד) כתב להטביל בלא ברכה כלים הנקנים מרכוש הממשלה, והטעם הוא, דחלק העכו"ם בארץ ישראל הוא חלק קטן, וכיון דרוב השליטה הוא של ישראל, וממילא לא נחשב כקונה כלי מעכו"ם. ומהא לכאורה ניתן ללמוד גם לנידו"ד דחלק העכו"ם בא"י הוא קטן, וממילא יש לחייב להטביל את הכלים שהם רכוש ציבורי.
ועולה מהא דכלים של מוסדות ציבוריים בא"י חייבים בטבילה.
השתמשות בכלי לא טבול
והנה כל זה הוא כלפי הנידון של חיוב הטבילה בכלים אלו, אולם חוץ מנושא זה, יש את הנידון של ההשתמשות בכלי, דהוא לא בהכרח קשור לחיוב הטבילה. דהיינו גם אם אדם לא חייב להטביל כלי מסויים (לדוגמא כלי של חברו), מ"מ כלפי ההשתמשות בכלי בפשטות אסור לו להשתמש.
ולכאורה אם נאמר שדין טבילת כלים הוא בחפצא, דהיינו הוא דין בכלי עצמו (ולא דין על הבעלים גרידא), אזי לכאורה בכל אופן אסור לאכול בכלי שאינו טבול. ומצאנו בקונ' טהרת הכלים (עמ' קכו סעיף מג) דאיתא מהגר"נ קופשיץ שליט"א, שהאיסור להשתמש בכלי שאינו טבול הוא אף לאחרים שהכלי אינו שלהם, מכיוון שהאיסור הוא בחפצא של הכלי וכעין מאכלות אסורות.
ובאמת מצינו מח' אחרונים באדם שמתארח אצל חברו ומגיש לו אוכל בכלים שאינם טבולים, האם מותר לו לאכול או לא.
דעת הגרי"ש אלישיב (הובא בחישוקי חמד ע"ז עה:) דאין היתר לאכול מכלים אלו. וכן דעת ר' משה פיינשטיין עכ"פ כאשר ברור בוודאות שלא הוטבלו הכלים (מאסף לתורה והוראה חוברת ב' עמוד 20).
אמנם גם לדעת הגרי"ש אלישיב, אם יש ספק אם הכלים טבולים, יש להקל בכלי זכוכית מפני שזה ספק דרבנן. וכן בדברים יבשים שאינם טעונים כלי, יש להקל בשעת הדחק.
מאידך דעת הגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה ח"ב, סימן סו, אות יד) לגבי השתמשות בכלים שאינם טבולים בבית מלון, דכיוון שהמתארח בבית המלון לא יכול לקחת הכלי ולהטבילו, לכן מותר להשתמש ללא טבילה. וה"ה למתארח אצל בעה"ב. וכ"כ בספר חכו ממתקים (ח"א כשרות עמ' רסו) בשם הגרשז"א שהתיר לשתות בכוס שאינו טבולה כאשר מתארח אצל אדם שאינו שומר תו"מ ומכבדו בשתיה. וכן דעת הגר"א נבנצל (מציון תצא תורה ח"א אות שצח).
אמנם במכתב מכתב ידו של הגרש"ז (הובאו דבריו בשו"ת מנחת שלמה, בהערה על אות יד), כתב שרק באקראי ובשעת הדחק ניתן להקל.
והנה יסוד דברי הגרש"ז הוא, דעד כמה דכל איסור ההשתמשות בכלי שאינו טבול הוא רק מדרבנן, אזי כל האיסור הוא על אופן שבידו לטובלו, אולם אם אינו בידו אזי לא אסרו.
(וכבר הקשה על דבריו הרב יצחק מרדכי הכהן רובין שליט"א (קובץ מוריה כסלו תשס"ג), דלפי זה מדוע אסרו להשתמש בכלי שאינו טבול בשבת, הרי עד כמה שבשבת אסור לטבול כלים, אז ממילא אין איסור להשתמש בו. וכתב לחלק דשאני שבת דאינו אונס גמור שהרי יוכל לטבול הכלי אחר השבת, משא"כ באורח שלעולם לא יתנו לו להטביל הכלי).
ובספר חוט השני (טבילת כלים, עמוד לא) היקל לבעלי תשובה לאכול בבית הוריהם, אם ההורים הניחו את המאכלים בתוך הכלים, כיון שהוי רק הורקת והוצאת המאכל מן הכלי, ולא חשיב שימוש. אלא שכתב שצריך להיזהר שלא להחזיר מהמאכל לכלי, דאז ההוצאה מן הצלחת נחשב שימוש.
ונמצא, דבנידו"ד בכלים של מקום ציבורי, אזי אם יש באפשרותו להטביל הכלים, אזי ודאי שיעשה כן, אולם אם אסור לו ליקח הכלים ולהטבילם, אז השימוש בכלים אלו תלוי במח' אחרונים. ואם הם כלי זכוכית, ואינו יודע אם הוטבלו או לאו, ניתן להקל. או בדברים יבשים שאינם צריכים לכלי, בשעת הדחק ניתן להקל.
העולה למעשה:
• אדם הרוצה להשתמש בכלים החייבים טבילה של מוסד ציבורי, אם יש באפשרותו להטבילם, כך יעשה.
• ואם אסור לו להוציאם ולהטבילם, אם מדובר בכלי זכוכית, ואינו יודע אם הוטבלו אם לאו, יכול להשתמש בהם.
• אולם אם יודע בוודאות שלא הוטבלו, או שמדובר בכלי מתכות, בפשטות אין להשתמש בכלי, אלא באקראי ובשעת הדחק.