שאלה

יהודי השוכר דירה לאחר ששהו בדירה גויים (או יהודים שאינם שומרים על כשרות), איך עליו להכשיר שיש מעץ (מלמין עם ציפוי פורמיקה)?

תשובה

• לכתחילה יש לכסות שיש זה ע"י נייר כסף לחוש לשיטות שא"א להכשירו.
• אמנם היות ומאוד קשה להשתמש בצורה זו, אפשר להכשירו ולהשתמש בו, כדלהלן:
o יש להמתין 24 שעות שלא יהיה השיש בן יומו.
o לבני ספרד עליו לנקות את כל השיש וליבשו היטב, ולאחמ"כ יעשה עירוי מכלי ראשון (ע"י קומקום חשמלי המחובר לבסיס) ולאחריו ישטוף את השיש במים קרים כמבואר בשו"ע (סי' תנ"ב סעיף ז') לגבי הגעלה, ובספר הגעלת כלים (פרק י"ב סעיף ג') שהוא הדין לגבי עירוי.
o לבני אשכנז יכשיר ע"י אבן מלובנת, ואם חושש שיתקלקל אפשר להקל לעשות עירוי מכלי ראשון כשו"ע.
וברוך המקום שהבדילנו מן העמים, וכמאמר הכתוב "ואבדיל אתכם מן העמים, להיות לי", ודרשו חז"ל (בספרא) "אם אתם מובדלים הרי אתם שלי ואם לאו אתם של נבוכדנצר וחבריו".

מקורות

הכשר שיש מעץ
שאלה:
יהודי השוכר דירה לאחר ששהו בדירה גויים (או יהודים שאינם שומרים על כשרות), איך עליו להכשיר שיש מעץ (מלמין עם ציפוי פורמיקה)?
תשובה:
בתשובה זו יש לדון בכמה נקודות לגבי איך / האם אפשר להכשיר משטח זה:
א. הכשרת שיש מעץ.
ב. דבר שנאסר ע"י מאכל יבש (גוש). כגון: פשטידה וכדו'.
ג. דבר שנאסר ע"י עירוי מכלי ראשון. כגון: מרק חם שנשפך על גבי השיש.
ד. האם הולכים אחרי רוב תשמישו של הכלי, או שחוששים למיעוט.
א. הכשרת כלי עץ
מבואר בשו"ע (או"ח תנ"א סעיף ח'), אחד כלי עץ כלי אבן כלי מתכת דינם להכשירם בהגעלה, וכן כתב השו"ע (יו"ד סימן קכ"א סעיף ב'), לקח מהם כלים שנשתמש בהם בחמין בין שהם של מתכות או של עץ או של אבץ מגעילן, מבואר שכלי עץ נכשרים בהגעלה.
אך כתב הט"ז (שם באו"ח) וכן הביאו המשנ"ב (שם ס"ק נ"ו), שדוקא שכלי העץ הם חלקים ואין בהם גומות, אבל אם יש בהם גומות לא מועיל להם הגעלה אלא ליבון, כמו שכתב הרמ"א באו"ח שם (סעיף ה'), ולכן העצה במקום שיש בהם גומות לשייף, כמו שכתב הרמ"א שם (סעיף ט"ז), אמנם מרן הרב זצ"ל בספר למועדים ולימים (פרק ה' סעיף פ"ג) כתב שנהגו לא להכשיר עץ בגלל גומות וסדקים שיש בו, שם דיבר לגבי פסח, אך לגבי שאר איסורים כבר מבואר בכנסת הגדולה, בהגהות הטור (סימן קכ"א, ס"ק כ"ב) שבשאר איסורים נוהגים להקל.
וכן לגבי עץ המצופה בפורמיקה, כבר כתב בספר הגעלת כלים (פרק י"ג סעיף שס"ז) שמועיל לו הגעלה (ואין דינו ככלי עץ המצופים שאין מועיל להם הגעלה כמבואר בשו"ע או"ח תנ"א סעיף כד), אמנם לגבי עץ סיבית, בשערים המצוינים בהלכה (סימן קט"ז ס"ק ג') סובר שמועיל הגעלה, אבל בספר פסקי תשובות (או"ח סימן תנ"א הערה 203) נשאר בצריך עיון האם מועיל לו הגעלה מכיון שעץ הסיבית רגיש מאוד למים ויכול להתקלקל בהגעלה ודינו ככלים העשויים מקרן שכתב השו"ע באו"ח שם (סעיף ז'), שאין מועיל לו הגעלה משום שחוששים שיחוס עליו ולא יגעילו כדינו, וכן כתב מורנו הרב זצ"ל שם (פרק ה' סעיף ע"א), לגבי שיש שמעורב בהן עוד דברים כפלסטיק וכדו' שאין מועיל לו הגעלה אלא יש לכסותו בנייר כסף וכדו'.
ולכן לגבי השיש מעץ מלמין בציפוי פורמיקה, לכתחילה יש לכסותו בנייר כסף עבה, אבל היות וזה מורכב בשימוש יומיומי, אפשר לסמוך על ההכשרה ע"י האופנים שיתבארו.
ב. אופן ההכשרה בשיש שנאסר ע"י מאכל יבש (גוש):
ישנו כלל ידוע בהכשרת כלים "כבולעו כך פולטו", כמבואר בגמ' (פסחים ל', לב) ונפסק בשו"ע (או"ח סי' תנ"א, יו"ד סי' קכ"א ועוד), ולכן דבר שנאסר מכלי ראשון שע"ג האש, הכשרו גם ע"י הגעלה בכלי ראשון, אבל דבר שנאסר בעירוי מכלי ראשון הכשרו ע"י עירוי מכלי ראשון, ובכלי שני אינו אוסר כמבואר בתוס' בשבת, משום שדפני הכלי מקררים את חומו, והנה בדבר גוש, נחלקו הפוסקים אם הוא מונח בכלי שני דינו ככלי ראשון, היות והחום שבו אצור בו, או דינו ככל כלי שני, הרמ"א (יו"ד סי' צ"ד סעיף ז') וכן ביאור הגר"א (שם ס"ק י"ז) ועוד סוברים שדינו ככלי שני, אבל דעת המהרש"ל (חולין פרק גיד הנשה, סימן נ"ד), וכן המג"א (או"ח סי' שי"ח ס"ק מ"ה), משנה ברורה (שם ס"ק מ"ה) ועוד אחרונים סוברים שדינו ככלי ראשון לחומרא.
ולכן לגבי הכשרת שולחנות כתב המשנ"ב (סימן תנ"א ס"ק קי"ד) בשם מהרי"ו, שיש להכשיר ע"י אבן מלובנת באש וישפוך עליו מים רותחים ויגלגל האבן לכל מקומות השולחן, וזה נחשב להכשרה בכלי ראשון.
ג. לגבי אופן ההכשרה לדבר שנאסר ע"י עירוי מכלי ראשון.
הכשרו כבליעתו בעירוי מכלי ראשון, ולכן לגבי שולחנות פסק השו"ע (באו"ח סימן תנ"א סעיף כ') ברמ"א (סימן קכ"א סעיף ה'), שהיות ולפעמים נשפך עליהם מרק חם יש לערות עליהם מכלי ראשון, וכתב שם המשנ"ב (ס"ק מ"א) שצריך להיזהר שלא יפסיק הקילוח מהכלי הראשון שמערה בו, וכן כתב הבית יוסף (ביו"ד סי' קל"ה) בשם הרוקח שכלי שנאסר בעירוי מכלי ראשון לא ישפוך המים דרך משפך משום שדפנות המשפך מקררים את המים ולכן כתב המנחת יצחק (חלק ד' סימן מ"ו) שאין להכשיר בברזי המים מדוד הבוילר משום שהצינורות דינם כמשפך ומקררים המים, אמנם יש שהקלו לערות מהברז בזמן שהבוילר דולק מכיון שלא נפסק חיבור המים לבוילר, אמנם למעשה, פסק הפסקי תשובות (סימן תנ"א סעיף כ"ח) שאין להכשיר ע"י עירוי זה אלא ע"י עירוי מקומקום המחובר לבסיס הקומקום (עיין שם עוד בס"ק מ"ח).
ד. רוב תשמישו
הנה נחלקו השו"ע והרמ"א (באו"ח סי' תנ"א סעיף ו') האם כלי שנאסר במאכל האסור פעמים רבות, האם הולכים לאחר רוב תשמישו, והכשרו יהיה כרוב תשמישו או שיש לחשוש למיעוט וכך סובר הרמ"א, וכתב בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' צ"ו) והובאו דבריו בכל הפוסקים וכן בשער הציון שם (ס"ק מ"ט) שכל המחלוקת של השו"ע והרמ"א זה רק בכלי שאינו בן יומו שטעמו פגום ונאסר רק מדרבנן ולכן הקל השו"ע ללכת אחר רוב תשמישו. וכן הביאו כל הפוסקים באו"ח שם, אבל בכלי בן יומו לכולי עלמא צריך לחשוש למיעוט, ולמעשה בני ספרד נוהגים כשו"ע ובני אשכנז חוששים לרמ"א, אמנם בדיעבד גם בני אשכנז מקילים כשו"ע כמבואר באליה רבה (תנ"א ס"ק י"ח), שו"ע הרב (שם סעיף כ"ח), ומשנ"ב שם (ס"ק מ"ז).
ולכן לגבי השיש שבשאלה, היות ורוב פעמים (מסתמא) נאסר רק ע"י עירוי מכלי ראשון ומיעוט פעמים מניחים עליו דבר איסור בגוש, לבני ספרד אם השיש אינו בן יומו אפשר להקל לערות עליו מכלי ראשון אבל לבני אשכנז יש להכשיר ע"י אבן מלובנת, ואם חושש מקלקול השיש כשיכשיר באבן מלובנת אפשר להקל גם לבני אשכנז להכשיר ע"י עירוי כמבואר באחרונים לעיל שבדיעבד אפשר להקל כשו"ע ובפרט ובדבר גוש שיש מחלוקת האם דינו ככלי ראשון, עיין פסקים ותשובות (סימן קכ"א סעיף י"ז).
העולה לדינא:
• לכתחילה יש לכסות שיש זה ע"י נייר כסף לחוש לשיטות שא"א להכשירו.
• אמנם היות ומאוד קשה להשתמש בצורה זו, אפשר להכשירו ולהשתמש בו, כדלהלן:
o יש להמתין 24 שעות שלא יהיה השיש בן יומו.
o לבני ספרד עליו לנקות את כל השיש וליבשו היטב, ולאחמ"כ יעשה עירוי מכלי ראשון (ע"י קומקום חשמלי המחובר לבסיס) ולאחריו ישטוף את השיש במים קרים כמבואר בשו"ע (סי' תנ"ב סעיף ז') לגבי הגעלה, ובספר הגעלת כלים (פרק י"ב סעיף ג') שהוא הדין לגבי עירוי.
o לבני אשכנז יכשיר ע"י אבן מלובנת, ואם חושש שיתקלקל אפשר להקל לעשות עירוי מכלי ראשון כשו"ע.
וברוך המקום שהבדילנו מן העמים, וכמאמר הכתוב "ואבדיל אתכם מן העמים, להיות לי", ודרשו חז"ל (בספרא) "אם אתם מובדלים הרי אתם שלי ואם לאו אתם של נבוכדנצר וחבריו".