שאלה

מה דין בננה לעניין ערלה? ומה הדין לעניין זן בננה שחי יותר מג' שנים?

תשובה

טעמים לפטור בננות מערלה
• שיטת הראשונים שכיון שאין הגזע קיים משנה לשנה נחשבים כירק. וכן פוסקים השו"ע והרמ"א כפשוטו.
• כיון שמוציאים פירות בשנה ראשונה לנטיעתם.
• כיון שאינו מתחזק בכל שנה, ואדרבא הולך ונחלש.
• כיון שאין מתקיימים יותר מג' שנים.
ואף שנתווכחו הפוסקים בכל טעמים האלו, מנהג ישראל הוא להקל בבננות, שאין בהם דין ערלה

מקורות

תשובה:
הסכמת הפוסקים הוא שבננה אין לו דין ערלה (כירק). וזה אף אם הזן הספציפי הזה חי ליותר מג' שנים.
הרחבה:
פירות האילן חייבים בערלה, וירקות אינם חייבים בערלה. וצריכים אנו לברר מה נכלל בדין פרי ומה בכלל ערלה. והנה הגמ' בברכות (דף מ' ע"א) נותן לזה הגדרה וז"ל היכא מברכינן בורא פרי העץ – היכא דכי שקלת ליה לפרי איתיה לגווזא דהדר מפיק. אבל היכא דכי שקלת ליה לפרי ליתיה לגווזא דהדר מפיק – לא מברכין עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה. עכ"ל הגמ'. ואף שהגדר הזו נאמרה לענין הברכה של הפרי – האם הוא נחשב פרי כדי לברך עליה 'בורא פרי העץ' או ירק כדי לברך עליה 'בורא פרי האדמה', מצינו בגמ' שאם דבר נחשב לפרי לעניין לברך עליה 'בורא פרי העץ' הוא גם כן נחשב לפרי העץ לעניין להתחייב בערלה (עי' בגמ' לו ע"א לעניין צלף.)
והנה בפי' דברי הגמ' מצינו כמה שיטות בפוסקים, ובנוגע לשאלתינו נציג את שתיים העיקריים.
רש"י (דף מ. ד"ה גווזא) מסביר שהכוונה של ה'גווזא' שצריך להישאר משנה לשנה כדי להיחשב לפרי העץ הוא הענף של העץ. (ובאמת שנחלקו הפוסקים בדעתו אם כוונת רש"י הוא על הגזע או גם שהענף חייב שיישאר משנה לשנה. ואף שאין זה נ"מ לשאלה שלנו, יהא למחלוקת זו נ"מ לעניין פרי כמו פפאיה.) ומחמת מה שנשארו שורשים באדמה שממנו חוזר העץ לצמוח בשנה הבאה, לא יחשיב הפירות הגודלים בו ל'בורא פרי העץ'. אולם תוס' שם מביא שיטה שאף שלא נשאר גזע משנה לשנה, מכיוון שאין צריך לזרוע אותו בכל שנה אלא הוא חוזר וצומח מאיליו – משרשיו – ברכתו העץ.
והנה הטור (או"ח סי' ר"ג סע' ב') מביא מחלוקת זו, האם אילן שצומח מחדש כל שנה משרשיו נחשב ל'פרי העץ' או ל'פרי האדמה'. השו"ע (שם) פוסק שמברכים על פירות כאלו 'בורא פרי האדמה' וכן פוסק הרמ"א (שם) ומסביר שזה מהטעם שזכרנו, שהעץ כלה לגמרי בחורף ורק שהוא חוזר וגדל משרשיו. ובסעי' ג' פוסק השו"ע במפורש שעל הה'מאוזי"ש' – שהוא הבננה – מברכים 'בורא פרי האדמה'.
ויש לעיין בפסק הזה של השו"ע, שהנה ידוע שאם בירך על דבר שהוא 'בורא פרי העץ' הברכה הלא נכונה 'בורא פרי האדמה' יצא ידי ברכתו, ויכול לאכול ואינו צריך לברך שנית. (סי' ר"ו סע' א') ולכן מרבה השו"ע לפסוק בדבר שהוא ספק אם ברכתו 'העץ או 'האדמה' שיברך 'האדמה', שאף אם באמת ברכתו הנכונה הוא 'העץ' הרי יצא ידי חובתו ב'האדמה'. וכותב הב"ח שזהו ג"כ כוונת השו"ע בפסק שלו כאן, שכיון שיש מחלוקת בעץ כזה שגודל כל שנה משרשיו האם ברכתו הוא 'העץ' או 'האדמה', פוסק השו"ע לברך 'האדמה' מספק. וא"כ לעניין ערלה לכאורה יהא צריך להחמיר שהרי יש כאן מחלוקת ראשונים האם זה פרי או לא, והשו"ע לא הכריע. אולם בביאור הגר"א משמע שמבין שהשו"ע מיקל מדינא בבננה. (וכן בעוד פוסקים, עי' בהרחבה ב'הלכות יום ביום' להגרמ"מ קרפ, הל' ברכות ח"ג פרק ב' אות 4.)
וחוץ ממה שבננה יהא נחשב ל'פרי האדמה' מחמת שיטות הראשונים שצריך שהגזע יישאר משנה לשנה, ונראה שכך פוסקים (בפשטות השו"ע והרמ"א), יש עוד כמה סיבות להחשיבו ל'פרי האדמה'. ונקדים לזה דברי הירושלמי (מעשרות פ"ד ה"ד) שכותב שיש דברים הגודלים שהם וודאי ירקות אף שאין להם את הסימן הרגיל להחשיבו לירק. ודברים אלו צריכים ביאור רב, מה הוא הגדר של דבר שהוא וודאי ירק, ומה הוא הסימן לזה. ומצינו באחרונים כמה פירושים, ואביא אלו ששייכים בבננה.
הרדב"ז (חלק ג' תקל"א / תקס"ו) כותב שכל עץ שמוציא פירות תוך שנה נחשב לירק. שאין הדרך של עץ להוציא פרי תוך שנתו הראשונה. (ועי' בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ל' שמביא סמך מתוספתא לחידושו של הרדב"ז, ומביאו מרן הרב בשו"ת מאמר מרדכי ח"ג סי' י', וכותב שאף שאין בפנינו תוספתא זו נאמנים עלינו דבריו, שהיה לפניו תוספתא כזו.)
הברכ"י (יו"ד סי' רצ"ד ס"ק ד') מביא שדרך האילן הוא להשביח משנה לשנה, ולכן אילן שנתכחש משנה לשנה אין עליו שם אילן, ופירותיו האדמה. (ועי' בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קצ"ו, שמביא סימוכים לדבריו.)
החזו"א (ערלה סי' י"ב) מביא סברא שאילן שאינו קיים כי אם לשלש שנים – או שפירותיו הם גרועים לאחר ג' שנים, אין שייך לה דין ערלה – שאם יהיה לה דין ערלה לא יהא אפשר אף פעם לאכול פירותיה במצבם הטוב. ואף שהרבה אחרונים לא היסכימו לסברא הזאת, וגם מרן הרב (שם) כתב שאין לסמוך על סברא זו כדי להתיר איסור דאורייתא, מ"מ בצירוף עם עוד סברות הנ"ל יש לדון להקל.
ויש להוסיף דברי הגרי"ש אלישיב (מובא בישא יוסף [של הגר"י אפרתי] ח"ב עמ' קל"ג) שאין סברא שמין אחד של פרי, זן אחד ממנו יהא 'העץ' וזן אחד 'האדמה', ולכן אף לפי סברת החזו"א, שבננה הוא 'העץ' כיוון שאינו חי (בטוב) ליותר משלש שנים, ויהא מין אחד שחי ליותר שנים, אין סברא לחלק ביניהם ולומר שזן זה ברכתו שונה משאר הזנים.
[רב תודות להג"ר אברהם שלום אליהו שליט"א שהאיר עינינו בכמה מראה מקומות בסוגיא זו.]
לסיכום:
טעמים לפטור בננות מערלה
• שיטת הראשונים שכיון שאין הגזע קיים משנה לשנה נחשבים כירק. וכן פוסקים השו"ע והרמ"א כפשוטו.
• כיון שמוציאים פירות בשנה ראשונה לנטיעתם.
• כיון שאינו מתחזק בכל שנה, ואדרבא הולך ונחלש.
• כיון שאין מתקיימים יותר מג' שנים.
ואף שנתווכחו הפוסקים בכל טעמים האלו, מנהג ישראל הוא להקל בבננות, שאין בהם דין ערלה.