שאלה
האם מותר להשהות או לשחק עם פלסטלינה או בר בצק בפסח?
תשובה
בעניין משחק הפלסטלינה אין חשש לקיימו בביתו בפסח, אך לעניין משחק הבר בצק אין
להקל וצריך לשרוף או למכור לנכרי, הגם שיש שהקילו בזה, אך אם כבר נעשה יצירה זמן מה לפני
הפסח וניכר שנהיה חמץ נוקשה ודאי שיש מקום להקל.
מקורות
שאלה: האם מותר להשהות או לשחק עם פלסטלינה או בר בצק בפסח?
תשובה: לאחר הבירור פלסטלינה אינו מיוצר מחמץ, וא"כ אין איסור להשתמש בו בפסח, אך הבר
בצק מיוצר מבצק שנעשה שאור (כלומר שמושהה הרבה זמן ואינו ראוי למאכל אדם) ואח"כ מוסיפים
גם צבעים שונים לעיסה.
והנה מקור לשאלה זו מצאנו בברייתא בדין כיפת שאור שיחידה לישיבה, וז"ל הברייתא (פסחים מה:)
"דתניא הפת שעיפשה חייב לבער מפני שראויה לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות אחרות רבי שמעון
בן אלעזר אומר בד"א במקויימת לאכילה, אבל כופת שאור שיחדה לישיבה בטלה". ואח"כ כתוב בגמ'
"אמר רב נחמן אמר רב הלכה כרבי שמעון בן אלעזר איני והא"ר יצחק בר אשי אמר רב אם טח פניה
בטיט בטלה, טח אין לא טח לא? מאן דמתני הא לא מתני הא. איכא דאמרי אר"נ אמר רב אין הלכה
כרשב"א דאמר רב יצחק בר אשי א"ר אם טח פניה בטיט בטלה וכו'".
וביאור הדינים שהוזכרו, דהנה בכל התורה מאכל שאינו ראוי לאכילת אדם חשוב כפסול ואינו עובר
עליו, אך כאן החמירה התורה שגם על שאור חייב אע"פ שאינו ראוי למאכל אדם, והטעם מפני שעדיין
ראוי לחמץ עיסות אחרות ולכן לא נחשב שאיבד את שמו (ב"י או"ח סימן תמ"ב בשם הר"ן).
אמנם כ"ז אם אמנם עומד לאכילה או לשמש לחמץ בה עיסות אחרות, אך במקום שיחד את השאור
לדבר אחר חידש ר' שמעון בן אלעזר שכיון שהראה שאין לו חשיבות לענין השימוש לאכילה כלשהיא
ומכיון שאינו ראוי למאכל אדם ממילא איבד את שמו לגמרי ונחשב לכיסא בעלמא, ומותר להשהותו
בפסח בביתו, אמנם רב יצחק בר אשי בשם רב חלק על חידושו של ר' שמעון בן אלעזר ודעתו שאין
השאור מתבטל אא"כ עשה גם מעשה המוכיח על כוונתו, וזהו אם טח על השאור טיט מראה על
ביטול מוחלט של השאור.
דוגמא נוספת לדין זה מצאנו בשערי תשובה סי' תמ"ב שהביא משו"ת גינת ורדים לגבי כובע ששמים
בפנים חמץ נוקשה וכופלים את הבד על החמץ נוקשה וכך הבצק שומר על הכובע שישאר בצורתו
והתיר הדבר מטעם הנ"ל שהרי עשה מעשה המוכיח על ביטול השאור משם שיאור ולכן מותר
להשהות הכובע הנ"ל בפסח, וכן ג"כ ביאר הטעם בחזו"א (או"ח סי' קט"ז אות ז').
ולפי הנ"ל נראה בבר בצק הנ"ל שמכיון שהוא חמץ נוקשה אשר מעורבים בו חומרים המוכיחים את
עובדת היותו משחק אין מקום לחשוש, שהרי הוא חמץ נוקשה שאינו ראוי למאכל אדם, וכאן בדומה
לכופת שאור שטח בו טיט, הוסיף בו צבעי מאכל למיניהם הרי הדבר מוכיח על עובדת היותו משחק
(וכמו שהוכחנו לעיל שהטעם בטיט אינו מפני שפוסלו למאכל וכמו שכתב הגינת ורדים, וכן מתבאר
בשעה"צ סקס"ז).
אך כל זה אם מיוצר קודם לפסח, אבל אם הדבר מיוצר בפסח עצמו אז כבר לא יועיל שום ביטול אלא
צריך ביעור גמור, וכמו שכתוב הפוסקים לגבי דבר שנפסל ממאכל כלב (סי' תמ"ב סעיף ט' ומשנ"ב
סקל"ט).
וכן יש להיזהר להרחיקו מהשולחן מחשש שיתערב במאכל, וגדולה מזו מצאנו בפוסקים לגבי בגדים
המכובסים בחלב חיטה שיש ליזהר מלהציע על השולחן מחשש שיתפורר לתוך מאכל (סי' תמ"ב
משנ"ב סקי"ד), ודעת היעב"ץ בספרו מור וקציעה שאפי' אם לא יתפרר יש לחשוש שיפול על השולחן
מרק חם ויאכלנו מהשולחן לאחר שקיבל טעם מהחמץ נוקשה, וק"ו כאן שהוא בעין ממש (ונראה שגם
יש להרחיק שהילדים לא ישחקו עם זה שאח"כ נוגעים במאכלים וכו' וצ"ע).
אך מצאתי שיש מפקפקים מחמת שצריך דווקא דבר המאוס לבטלו מאוכל, אך כאמור בגינת ורדים
הנ"ל לא משמע כן.
אך מצאתי בשו"ת שולחן הלוי לגר"י בעלסקי זצ"ל שהחמיר בזה ודעתו שהבר בצק אינו כלל חמץ
נוקשה אלא חמץ גמור ולכן צריך לשרפו או למכרו לגוי, והגם שמצאתי למחברים שכתבו כדברי, מי
יבוא אחרי הגאון הנ"ל להקל ובפרט באיסור חמץ החמור.
מסקנא: בעניין משחק הפלסטלינה אין חשש לקיימו בביתו בפסח, אך לעניין משחק הבר בצק אין
להקל וצריך לשרוף או למכור לנכרי, הגם שיש שהקילו בזה, אך אם כבר נעשה יצירה זמן מה לפני
הפסח וניכר שנהיה חמץ נוקשה ודאי שיש מקום להקל.