שאלה

בעניין מד מים דיגיטלי בשבת,
הבנתי שיש גם כמה סוגים שיש יותר בעיה ויש כאלה פחות, איך ניתן לברר אם הדגם שיש לי מותר או אסור בשימוש בשבת
יש לציין שאני שואל על שעון מים שהותקן בארה"ב

תשובה

לכתחילה ודאי שיש להתקין מנגנוני מדי מים המיוחדים לשבת ע"י המכונים המובאים לעיל מחמת כל הבעיות ההלכתיות היכולות להוצר מכך כמובא בתשובה בארוכה, זה.
אמנם מי שמכל מיני סיבות אינו יכול להתקין מנגוננים אלו יש על מי לסמוך להשתמש במדי מים הקיימים מחמת הנימוקים דהוי פסיק רישא דלא אכפת ליה ובמקום שלשיטת הרבה פוסקים האיסורים הם רק מדרבנן למעשה.

מקורות

בשנים האחרונות התעורר פולמוס גדול אודות שעוני המים הדיגיטלים שמודדים את צריכת המים האם מותר להשתמש בהם בשבת ומה הבעיות ההלכתיות שיכולות להיוצר מכך.
א.
ראשית כל יש לבאר איך פעולת ומנגנון המונה פועלים המונים המכנים שפעלו עד כה הופעלו ע"י תזוזת המים בתוך השעון מותקן גלגל שמסתובב ע"י תנועת המים ועל גלגל זה מותקנים שינים שמניעים גלגלים אחרים שעליהם רשומים מספרים וכך שהשימוש במים מניע גלגל שמניע את גלגלי המספרים בשימוש במונים אלו לא היתה שום שאלה הלכתית מלבד הנידון של מדידה בשבת ולהלכה הקילו בזה משום שאינו מתכוין לכך ועוד בכח כוחו.
המונים הדגיטלים פועלים בעיקרון דומה למכנים ישנו גלגל שנע ע"י המים אך במקום להניע גלגלים של מספרים מותקן על גלגל המגנט והמונה משדר מדי שלוש שניות "פולס" (פעימה) אלקטרוני קצר ואם נתקל במגנט הרי זה סוגר את המעגל החשמלי לאחר שעובר זרם במערכת נרשם בזכרון המונה שהצרכן צרך כמות מסוימת של מים הרישום נרשם בצורה מוארת ע"ג המונה (לצורך צפיה של הצרכן בהתקדמות הצריכה) יש לציין שיש מהמונים שרושמים רק אחר יציאת מאה ליטר מים ויש שרושמים על כל יציאה מועטת של מים ב.
הבעיות העשויות להוצר כתוצאה מפתיחת המים הם כדלהלן:
א. מלאכת "כותב" מחמת הכתיבה שעל הצג
ב. מלאכת בונה (מתקן מנא) או איסור מוליד מחמת יצירת מעגל חשמלי ג.
עוד יש לבאר קודם שנפרש צדדי הבעיות איך יש להחשיב את פעולת פתיחת המים הגמ' בשבת (כט' עמ"ב מא' עמ"ב ) מביאה מח' רבי יהודה ורבי שמעון האם דבר שאינו מתכוין מותר דעת ר"י שאסור ודעת ר"ש מותר ונפסקה הלכה כר"ש וכן הרמב"ם (פ"א מהל' שבת ה"ה) כותב: "דברים המותרים לעשותן בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה ואפשר שלא תעשה – אם לא נתכוין לאותה מלאכה – הרי זה מותר, כיצד? גורר אדם מטה וכסא ומגדל וכיוצא בהן בשבת, ובלבד שלא יתכוין לחפור חריץ בקרקע בשעת גרירתן, ולפיכך אם חפרו הקרקע – אינו חושש בכך לפי שלא נתכוון", עכ"ל.
כלומר, ההגדרה של דבר שאינו מתכוון, היא עשיית פעולה מותרת ונעשית גם פעולה אחרת שיש בה מלאכה, והוא לא התכוון לה, והיכא שאינו ודאי שתעשה – מותר. וכלשון הרמב"ם: "אפשר שתעשה ואפשר שלא תעשה", כלומר ולא ודאי, כי כאשר בודאי תעשה המלאכה כמו "מושך את הספסל", והספסל הוא כבד, בהכרח שהקרקע תחפר, ואז גם הרמב"ם מודה שאליבא דרבי שמעון – אסור (דהוי פסיק רישא – ראה שו"ע סי' של"ז סעי' א').
והנה בפסיק רישיה באיסור דאורייתא – ודאי אסור אף דלא מתכוון, כמו באדם שלוקח עוף, מנתק את הראש שלו מהגוף, וזה אי אפשר שיחיה שאם פסיק רישיה – בודאי ימות, ובזה גם רבי שמעון מודה שזה אסור, גם אם לא מתכוון לכך
ונחלקו הפוסקים בפסיק רישיה ולא מתכוון באיסור דרבנן, האם אסור או לא. והובא בשו"ע (סי' שי"ד סעי' א'), וז"ל: "ואם היה סכין תקוע מערב שבת בחבית – מותר להוציאו ולהכניסו, שהרי אינו מתכון להוסיף", וברמ"א שם מוסיף: "ודוקא שהוציאו ג"כ פעם אחת מבעוד יום, אבל אם לא הוציאו מבעוד יום – אסור, דהוי פסיק רישא דעושה נקב ופתח לחבית". ונתבאר באחרונים (ראה כה"ח שם ס"ק י"ד) שהמחלוקת בין השו"ע והרמ"א: אם אומרים פסיק רישיה באיסור דרבנן. וראה בהרחבה במג"א (ס"ק ה') ובגר"א (שם), והובאו במשנ"ב שם (ס"ק י"א). וראה עוד בשער המלך (שבת פכ"ה הכ"ה).
וכן העלה להלכה מר"ן הרב זצ"ל ( בשו"ת מאמ"ר חלק ד' סי' צב' וכן במאמ"ר הלכות שבת ח"ג פר' נב' ועוד כמה מקומות. (ומ"מ יש לדון כל מקום לגופו שפעמים יש שינויים בדין זה מחמת כמה פרטים נוספים כמבואר במאמ"ר ח"ה סי' קיח' הל' נה ובהערה שם).
נמצאנו למדים מכל הדברים הנ"ל שעצם פעולת פתיחת המים וע"י כך הוזזת מספרים במונה נחשבת כפסיק רישא ולא ניחא (או לא אכפת) ליה שהרי בנידון השאלה ודאי שלא אכפת לאדם שפותח את ברז המים אם ינועו המספרים באותו רגע או ר לאחר השבת שהרי כל ענין התקנת המונים הדיגיטלים הם רק לטובת הגורמים שגובים את התשלום ע"כ.
ד.
ומעתה נבא לפשט הבעיות המובאות לעיל
א. כתיבה האסורה מהתורה היא דוקא שעשויה להתקיים וחכמים אסרו אפילו כתיבה שאינה מתקימת כמבואר בשו"ע (סי' ש"מ סעי' ד'): "יש ליזהר שלא לכתוב באצבעו במשקין על השלחן או באפר. אבל מותר לרשום באויר כמין אותיות". וכתב בא"ח (ש"ש פרשת פקודי סעי' ב'): "הכותב אף על פי דאינו חייב מן התורה, אלא אם כן כותב בדבר המתקיים על דבר המתקיים, מכל מקום אסור מדברי סופרים אפילו בדבר שאינו מתקיים על דבר שאינו מתקיים. ולכן אסור לכתוב באצבעו במשקין על השלחן, או לרשום על האבק שבזכוכית, או לרשום בצפורן על גבי הנייר". וע"ע כה"ח (שם ס"ק מ"ט בשם תרוה"ד). ויש לדון בנידון דידן האם כתיבה ע"ג צג של מסך אלקטרוני נחשבת לכתיבה מהתורה או מדרבנן בספר שמירת שבת כהלכתה (פר' סו' הער' יא) כתב בשם הגרש"ז אוירבך שאינו אסור מאלא מדרבנן כיון שנידון ככתב שאינו מתקיים מכיון שהכתיבה ע"ג הצג אינה מתקימת מחמת השומר מסך שעתיד למחוק את הכתוב על המסך או מחמת שכח החשמל אינו מתקים לעולם וכן הביאו בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל ומאידך בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' לז') כתב שיש בכך איסור כתיבה מן התורה ע"ש שהביא ראיות לכך.
אמנם למעשה נראה מדברי האחרונים וכן מדעת מר"ן הרב זצ"ל (מאמ"ר ח"ה סי' קיח' הל' נה' ובהערה שם ) לגבי הנידון של כתיבה ע"י מצלמה שהחשיבוהו לפסיק רישא מדרבנן ע"ש.
ב. בעצם פעולת החשמל שנוצרת כתוצאה מכך נחלקו האחרונים כיצד להגדירה
כתב החזו"א (סי' נ' אות ט'): "ובפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בהחוטין חשיב לעולם כתקע, דאף אם תמצי לומר דקנה של סיידים אף בתקע אינו אלא מדרבנן, היינו דווקא בהרכבה של ב' גשמים שאפשר לחושבן כשניים משתתפים בפעולה אחת, אין התקיעה מכרעתן לגשם אחד כל שפירוקן נחוץ לטיח הנמוך, אבל תיקון צורה לגשם ונעשה על ידי זה שימוש, ודאי חשיב בונה, ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואחר כך פוסקו דהפסיקה היא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם וכו' והא דכתבו הט"ז והמג"א (סי' שי"ג) דמותר לתקוע את כיסוי הכלי כיון שעומד לסגור ולפתוח, היינו דוקא בכיסוי, שאין סתימת הכלי בנין אלא שימוש, דכלי סתום לעולם אינו כלי. וכל ענין הכלי הוא להיות פתוח ולשמש בו, ולכסותו שלא בשעת שימוש. אבל הרכבה הדרושה לשימוש כמו קנה סיידים ומיטה של טרסיים וזרם החשמל, אף תיקון לשעה חשיב בונה".: "היתר של עראי אינו במלאכה, כמו שהתופר ע"מ לקרוע את חוטי התפירה ולחזור ולתפור עוד כתב החזו"א במכתב (ומובא בהשמטות סי' קנ"ו – מכתב לסימן שי"ג): "יסוד הדברים שיקול הדעת, ויש חילוק בין פועל הצורה ע"י פעולה בלתי ממשית כמו מחמם ברזל באש ובין מחבר ב' פרקים ועל ידי זה נעשה כלי, ואנו נכנסים לדיון של רפוי ותקוע שאמרו רז"ל, ובזה אין אנו בטוחים למקרי רפוי בזמן שהרכבה שאנו עושים יש בה ב' תופעות: א. חיבור נפרדים לגוף אחד. ב. הבאת מעבר לזרם חשמל. ואחרי שחיבור הפרקים הוא בונה בתקיעה יש כאן בחיבור חוט החשמל בונה, וטענת רפוי אינה מושיעה כאן משום יצירת הזרם שהוא ענין תקוע וקיים וביחד מיקרי בונה וכו' וטענת עשוי לסגור ולנעול, אינה אלא בדלת וכיסוי שהפתיחה והנעילה יחד מטביעים את צורת הכלי, אבל כאן החיבור הוא הכלי המשמש וההפסקה היא ביטול התשמיש ושבירת הכלי. ואם אדם יתפור בגד ע"מ לנתק את התפירות תיכף, ולחזור ולתפור ולנתק, לא יתבטל בשביל זה שם מלאכה".
ומאידך בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' יא) כתב על דברי החזו"א "וידוע שדבריו הם חדוש גדול עד מאד, וכל אלה שנשאו ונתנו בעניני חשמל לא הזכירו כלל לחשוש בזה למלאכות של בונה וסותר וכו' וכיון שפשוט הדבר שבסגירת המעגל רק נותן האדם מעבר לזרם, אשר הוא אמנם מתחיל תיכף לזרום רצוא ושוב תוך המעגל ובדרך הילוכו הוא זורם אל המנורה ומדליק, והחוט המאיר הזה ודאי זקוק כל הזמן לכח שמייצר זרם בדיוק כמו ששלהבת של פתילה זקוקה תמיד לשמן שהוא חומר דלק, וכיון שכן למה דוקא הדלקת חשמל תיקרא בשם בונה ובשם תדירי, הרי גם המדליק פתילה בתוך כלי גדול שהוא מלא שמן ותוכל לדלוק זמן רב אפי"ה אינה נקראת משום כך בשם תדירי, וה"נ גם כאן אף שהזרם אינו דולק ואינו כלה ונפסד מ"מ חושבני שלענין דינא יש לנו לראות את הספקת הזרם כעין הספקת חומר דלק. וכו'"אמנם נראה דהאמת יורה דרכו דאף אם אין בו שלהבת כלל, מכל מקום חשיב נולד גמור, כיון שהוא נהפך לגמרי מגוף חשוך לגוף מאיר, וחשיב טפי נולד מהולדת ריח בבגד דאסור משום דדמי לעושה בגד חדש וכו' לדעת רש"י ורע"ב שכתבו דטעמא דמוליד אסור הוא משום דדמי או מיחזי כאילו עושה דבר חדש, א"כ הכא נמי כאן אף אם האמת הוא שאין בו שלהבת כלל אבל עכ"פ כיון שהוא נראה לנו כשלהבת ממש אית ביה שפיר טעמא דמחזי כאילו עושה דבר חדש ואסור".
ולפי"ד יוצא שכל האיסור הוא מדרבנן שנראה כיוצר דבר חדש ומר"ן הרב זצ"ל (בשו"ת מאמ"ר ח"ד סי' עב', ומאמ"ר הל' שבת ח"ה פר' קיח' הל' א' ועוד במה מקומות) פסק כשיטת החזו"א שבהפעלת זרם חשמלי יש בו איסור תורה ומ"מ (במאמ"ר ח"ה שם בסוף הערה שמכל מקום במקום צורך בהצטרף עוד צדדים כגון בנדון דידן שמדובר בכה"ג שהמעשה הוא פסיק רישא דלא ניחא ליה וכדברי התוספות (שבת קג. ד"ה "לא צריכא") משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וממילא חומרת המעשה יותר קלה שאף לדעת מר"ן הרב זצ"ל יהיה אפשר להקל בכה"ג ולהחשיבה כאיסור דרבנן. ה.
מחמת הבעיות הנ"ל ישנם מכונים שפיתחו מדים מיוחדים העוקפים את הבעיות הללו ולכו"ע יהיו מותרים יש את הפיתוח של מכון "צומת" שיצרו מכשיר שפועל ע"י גרמא ולא באופן ישיר הן ברישום המים והן בזרם החשמל
ויש פוסקים שהשיגו גם על המנגנון הזה מכמה טעמים עיין בספר "החשמל והמים בשבת" ומחמת זה פיתחו מנגנון שיהוה פתרון לכו"ע ע"י חברת "מדי ורד" העיקרון הוא שיש הפסקה מלאה של קריאת זרימת המים במהלך השבת ללא פעילות של המונה הדיגיטלי כלומר שתהיה הפסקה של קריאת המדידה עם כניסת השבת וחזרה של קריאת המדידה במוצאי השבת תוך התעדכנות בכמות המים שנצרכה במהלך השבת בצורה מכנית כך שגם ללא כל פעילות דיגיטלית במשך השבת לא יהא אובדן מידע על כמות המים שנצרכה במהלך השבת ותישאר שמירה על דיוק המדידה וע"י כך נפטרים כל הבעיות שיכלו להיוצר.

העולה מכל האמור לכתחילה ודאי שיש להתקין מנגנוני מדי מים המיוחדים לשבת ע"י המכונים המובאים לעיל מחמת כל הבעיות ההלכתיות היכולות להוצר מכך כמובא בתשובה בארוכה, זה.
אמנם מי שמכל מיני סיבות אינו יכול להתקין מנגוננים אלו יש על מי לסמוך להשתמש במדי מים הקיימים מחמת הנימוקים דהוי פסיק רישא דלא אכפת ליה ובמקום שלשיטת הרבה פוסקים האיסורים הם רק מדרבנן למעשה.