שאלה

אשה שהפרישה חלה בחו"ל וחזרה ונתערבה החלה שהפרישה בעיסה, כיצד תתקן את
העיסה?

תשובה

חלת חו"ל שהופרשה ואח"כ חזרה ונתערבה באותה עיסה עצמה אין להקל ולומר שחזרה
לטיבלה, אלא צריך לישאל על החלה ולבטל את ההפרשה המקורית, ואפי' שלא במקום צורך גדול,
ורצוי שדווקא האישה תישאל, ואח"כ יכולה להפריש מחלה אחת על כולם, ואי"צ שיהיה מן המוקף
(כשאר חלת חו"ל).

מקורות

שאלה: אשה שהפרישה חלה בחו"ל וחזרה ונתערבה החלה שהפרישה בעיסה, כיצד תתקן את
העיסה?
תשובה: דין החלה שנתערבה בעיסה דינה כדין תרומה, וכמו שתרומה דינה שאוסרת מין במינו
במאה ואחד, ה"ה לחלה שנתערבה בעיסה מתוקנת שאוסרת עד כדי שיהיה מאה פעמים כנגדה (כך
מתבאר ביו"ד סי' שכ"ג).
ועפ"ז בנידון השאלה שנתערבה החלה שהפרישה, א"כ כשחזר ונתערב ולא היו מאה פעמים כנגדה
הרי היא אוסרת את כל העיסה, ולא יועיל הפרשה נוספת, אלא הכל אסור לזרים.
הן אמנם מצאנו תקנה לעיסה זו, שבדרכי משה שם אות ד' הביא בשם תשובות מיימונית דיש תקנה
לישאל על ההפרשה, ועי"ז תתבטל ההפרשה המקורית, והחלה תחזור להיות טבל, וא"כ יכול
להפריש הפרשה חדשה בברכה ולתקן את העיסה.
(ואין בזה חשש של גרם ברכה לבטלה בהפרשה הראשונה כמבואר שו"ת הלק"ט סי' מח' ובשו"ת
חת"ס סי' רפ"א ועיין עוד אריכות בציץ הקודש סי' י"ט)
וכך באמת פסק הרמ"א שם, אך הט"ז שם חלק בתוקף על דברי הרמ"א, ודעתו שלא יספיק לישאל
על החלה אם אין חרטה מצד אחר, שהרי גם כשהפריש את החלה ידע שאולי יפול לתוך העיסה
ואעפ"כ הפריש, א"כ לא יועיל להתחרט על ההפרשה המקורית מחמת שנתערב בעיסה, אולם
בנקה"כ ובשו"ת חוות יאיר סי' קל' ועוד אחרונים דחו ראיות הט"ז והסכימו לדברי הרמ"א שיש להקל
ע"י שאלה.
אמנם להלכה למעשה מצאנו להרבה מגדולי הדורות שהקילו רק במקום צורך גדול, ראשית (בפת"ש
שם סק"ב) החת"ס תשובה שי"ט "לא הייתי מתיר ע"י שאלה אלא לצורך גדול," שנית בפת"ש סק"ג
בשם הבאר יעקב "דיש להקל במקום הפסד קצת או לצורך שבת", שו"ת באר יצחק סי' כ"ז שאם יכול
להתיר העיסה ע"י נטילה אין לישאל (במקרה שמכיר את החלה ורק נדבק לשאר הבצק בתנור), שו"ת
אחיעזר ח"ב סוף סימן ל"ז "דאין נשאלין אלא מדוחק", ולכן היה נראה שזהו ההכרעה הרווחת
באחרונים, וכן החמיר בדעת קדושים אות ג' וכן ראיתי שפסק בתשובות והנהגות ח"ד ס"ס רנ"ד וז"ל
"אמנם נראה דכל ההיתר בשאלה בנתערב אח"כ וכהרמ"א הוא רפיא, ואין להשתמש בו אלא בשעת
הדחק או מכשול וכו'".
הן אמנם בשאלה שלנו שמדובר בחלת חו"ל שנתערבה יש צד נוסף להקל ע"פ דברי היעב"ץ (שו"ת
ח"א קל"ה, וח"ב סימן צ"ט) שבחלת חו"ל שחזרה ונתערבה בעיסה עצמה, הקילו חכמים לומר שאינה
אוסרת, אך גם אינה מתבטלת אלא הכל חוזר לקדמותו, ולמד זה מהירושלמי מסכת דמאי פ"ד ה"א
שמשמע שם שיש מ"ד שבתרו"מ שחזרו למקומן הדרא לטיבלא, ולכן בחלת חו"ל שהיא רק מדרבנן
יש להקל, ובשו"ת חת"ס הנ"ל סיים שבתוספת סברא זו בחלת חו"ל ניתן לישאל בשופי אך אין לסמוך
ע"ז בלבד שחזר לטיבלו, ובפת"ש שם סק"ב הביא כל הנ"ל והביא מתשובת כנסת יחזקאל שחולק על
היעב"ץ, וכן גם בחזו"א דמאי פרק ט"ו אות י' חלק על היעב"ץ, וכן גם דעת הערוך השולחן (סי' שכ"ג
סעיף י"ג).
ולכן נראה ברור להלכה כדעת החת"ס הנ"ל שצריך לישאל על החלה, אך לא צריך שיהיה מקום צורך
גדול וכדו' כמו בשאר מקומות.
ולכתחילה גם נראה שהגם שמצאנו בכמה אחרונים (ערוה"ש ועוד) שגם הבעל יכול לישאל, בשו"ת
באר יצחק או"ח סי' כח' דעתו שאין לבעל לישאל בחלה, מכיון שהיום רק האישה נוטלת חלה תמיד,
א"כ לבעל אין זכות בחלה וגם אינו מוגדר לבעלים על הדבר, ולכן מן הראוי שדווקא האישה תישאל
על ההפרשה.
מסקנה: חלת חו"ל שהופרשה ואח"כ חזרה ונתערבה באותה עיסה עצמה אין להקל ולומר שחזרה
לטיבלה, אלא צריך לישאל על החלה ולבטל את ההפרשה המקורית, ואפי' שלא במקום צורך גדול,
ורצוי שדווקא האישה תישאל, ואח"כ יכולה להפריש מחלה אחת על כולם, ואי"צ שיהיה מן המוקף
(כשאר חלת חו"ל).