שאלה

מי שיש לו ברית בפורים יכול לכתחילה לעשות סעודת ברית ביחד עם סעודת פורים?

תשובה

מי שיש לו ברית בפורים יכול לכתחילה לעשות סעודת ברית ביחד עם סעודת פורים.

מקורות

תשובה:
הנה יש לדון בזה משום 'אין מערבין שמחה בשמחה' וכן משום 'אין עושין מצוות חבילות חבילות' (דגם אם אין בעיה של עירוב השמחה, מ"מ שמא צריך לקיים ב' סעודות נפרדות).
אין מערבין שמחה בשמחה
ויש לבאר בהקדם דהנה מקור הדין דאין מערבין שמחה בשמחה הוא גמ' במסכת מועד קטן (ח:) מתני' "אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו", ובגמ' נחלקו האמרואים בטעם הדבר "וכי שמחה היא לו מאי הוי? אמר רב יהודה אמר שמואל וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא ואמרי לה אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. רבה בר [רב] הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. אמר ליה אביי לרב יוסף הא דרבה בר [רב] הונא דרב הוא דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב מנין שאין נושאין נשים במועד שנאמר (דברים טז, יד) ושמחת בחגך, בחגך ולא באשתך עולא אמר מפני הטורח רבי יצחק נפחא אמר מפני ביטול פריה ורביה".
ומקור הדין שאין מערבים שמחה בשמחה, מבואר בגמ' (שם, ט.)הוא משום שבנין בית המקדש הראשון נגמר בח' תשרי, ועל כך נאמר בפסוק (מלכים א' ח סה): 'וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם'. ומדייקת הגמרא מכפילות המילות 'שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים' – 'אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם', "הני לחוד והני לחוד" והיינו דאין לערב את שמחת בנין המקדש עם שמחת חג הסוכות.
ולו בנין הבית היה מסתיים בחג הסוכות, היה צריך לחגוג שבעה ימים נוספים לאחר חג הסוכות.
מקור נוסף לדין זה מובא בתלמוד ירושלמי (מו"ק פ"א ה"ז) מהא שלבן אמר ליעקב אבינו, לאחר שנשא את לאה במקום רחל (בראשית כט כז): 'מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת', דהיינו רק לאחר שבעת ימי המשתה של נישואי לאה, אז ניתן לישא את רחל, ומכך שהדברים נכתבו בתורה נלמד שאסור לקיים שמחת נישואין אחת של אדם אחד לכמה נשים. והובא טעם זה ברמב"ם (אישות פ"י הי"ד) ובתוספות (מו"ק ח: ד"ה לפי).
מצינו מחלוקת אם האיסור שאין מערבין שמחה בשמחה הוא מדאורייתא או דרבנן.
דעת התוספות (מו"ק ח: ד"ה לפי; שם ד"ה בחגך; כתובות מז. ד"ה דמסר) שהדרשות שאין מערבים שמחה בשמחה, וכן הדרשה של ושמחת בחגך ולא באשתך הם מדאורייתא. וכן פסק המגן אברהם (סי' תקמו סק"ד; סי' תרצו ס"ק יח). אולם דעת הרשב"א (ח"ג סי' רעו) והבית יוסף (או"ח סי' תקמו סעיף ג; סי' תרצו סעיף ח) שאיסורים אלו הם רק מדרבנן.
להלכה פסק הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב (פ"ז הט"ז) : "אין נושאין נשים ולא מייבמין במועד כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנשואין, אבל מחזיר הוא את גרושתו, ומארסין נשים במועד, ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין ולא סעודת נישואין כדי שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג". הרמב"ם פותח באיסור לישא אשה במועד – "שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנשואין", ומסיים באיסור לערב שמחה בשמחה – "שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג". נראה שהרמב"ם סובר דהאיסור הוא בין על הנישואין ובין על סעודת הנישואין. ואפשר דדין "ושמחת בחגך ולא באשתך" מתייחס לנישואין בלבד, והוא אוסר לעשות נישואין במועד, אפילו ללא סעודה. והאיסור לערבב שמחה בשמחה מתייחס לסעודת אירוסין ולסעודת נישואין, ואסור לעשות סעודת אירוסין ונישואין במועד, אפילו כשהנישואין היו לפני המועד.
בהלכות אישות (פ"י הי"ד) פסק הרמב"ם: "ואפילו בחולו של מועד אין נושאין נשים כמו שביארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת". ומבואר שהרמב"ם סובר שאסור לשאת אשה במועד, לא רק מפני הפגיעה בשמחת המועד, אלא גם מפני הפגיעה בשמחת הנישואין, ששמחת המועד מאפילה עליה.
וכן פסק השו"ע (אורח חיים סי' תקמו, סע' א') "אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין ומותר לארס ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין הארוס בבית ארוסתו בשעת אירוסין".
אין עושים מצוות חבילות חבילות
ובדין אין עושין מצוות חבילות חבילות. הנה מקור הדין מובא בגמ' סוטה בברייתא (דף ח.)"אין משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, ואין רוצעין שני עבדים כאחת, ואין עורפין שתי עגלות כאחת, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות".
וכן במסכת ברכות (דף מט.) מבואר דאין חותמין בשנים, דהיינו דאין לחתום ברכה בשני עניינים שונים, מטעם ד'אין עושין מצוות חבילות חבילות'.
וכן בגמ' בפסחים (קב:) דאין לעשות קידוש על כוס של ברכת המזון משום ד'אין עושין מצוות חבילות חבילות'. וכן נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' רעא, סע' ו).

בטעמא דמילתא מצינו ב' דרכים. א. רש"י ותוס' (סוטה ח.) דהוא משום "שנראה כמו שהיו עליו למשאוי וממהר לפרק משאו". ב. תוס' במו"ק (ח' ע"ב ד"ה לפי) כתבו טעם ב'אין מערבין שמחה בשמחה' -"דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פנוי בשמחה".

והנה בנידון דידן לעניין סעודת המילה ביום הפורים, ראשית יש לדון בגדר השמחה של ברית מילה, ובגדר השמחה של פורים. דשמא הכלל דאין מערבין שמחה בשמחה שייך דווקא בשמחת הרגל ובשמחת נישואין.
ובאמת השולחן ערוך (או"ח סי' תקמו סעיף ד) פסק שמותר לעשות ברגל סעודת ברית מילה וסעודת פדיון הבן. וכתב המשנה ברורה (ס"ק יא) שההיתר אינו רק כאשר ברית המילה או הפדיון יצאו בחול המועד, שאי אפשר לדחותם, אלא אף אם הזמן של הברית והפדיון היו לפני החג, אלא שלא הספיק לעשות סעודה, ורוצה לעשות את הסעודה בחול המועד מותר, והטעם הוא לפי שאין בסעודה זו שמחה חשובה כל כך שיחשב שמערב שמחה בשמחה, דדוקא שמחת נישואין שהיא שמחה חשובה יותר נאסרה.
ומבואר בזה דשמחת ברית מילה אינה חשובה שמחה לענין זה.
ויתרה מזאת מצינו דאפילו לגבי שמחת נישואין פסק השו"ע (אורח חיים סי' תרצו, סע' ח') "מותר לישא אשה בפורים", וכתב המג"א (סי' תרצ"ו, סקי"ח) דבפשטות אפילו סעודת הנישואין מותר לקיימה בפורים. ומבואר בזה דגם שמחת הפורים עצמה אינה בגדר שמחה דאסור לערב בה שמחה אחרת. (יש לציין דדעת המהר"י ברונא (הו"ד בדר"מ סי' תרצו אות ה') שכתב לאסור עשיית נשואין ביום י"ד וט"ו בין ביום ובין בלילה).
ומבואר בזה דשמחת הפורים אינה כשמחת המועד, שלא ניתן לערב בה שמחת הנישואין.
איברא דהלבוש (סי' תרצו סעיף ח') כתב דאין לקיים סעודת הנישואין בפורים. ומ"מ כתב דסעודת המילה כן יש לקיימה בפורים (עיין בדבריו שהאריך בזה).
ומהנ"ל מבואר דדין 'אין מערבין שמחה בשמחה' לא שייך בסעודת מילה בפורים, ושפיר יכול לקיים שניהם בפורים.
מאידך פסק השו"ע (סי' תרפח, סע' ו') "דאם חל פורים בשבת, אין עושין הסעודה עד יום ראשון" ומקור הדין הוא מהירושלמי דמגילה (פ"א הל' ד') וז"ל "סעודת פורים שחל בשבת מאחרין ולא מקדימין ופריך ויעשו אותה בשבת א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה כתיב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים".
וקרבן העדה פירש דהטעם הוא משום דאין ניכר שקובעין אותה לשמחה, דבלאו הכי יום שמחה הוא עכ"ל. וכן הקרבן נתנאל (פ"א דמגילה סימן ז' אות ד') פי' הטעם משום שאין לה היכר שסעודה זו היא משום שמחת נס כי אם משתה ושמחת שבת, וע"כ צריך לעשותה בחול כדי שתהא ניכר לכולם שהוא משום תיקון מרדכי ואסתר זכר לנס עכ"ל. וכ"כ המג"א (סי' תרצ"ו, סק"יח) דהטעם דאם כן לא תהא סעודת פורים ניכרת עכ"ל. וכן כתב הריטב"א (מגילה ה.) דהטעם הוא משום שתהא 'סעודת פורים ניכרת'. ולכאורה יסוד דין זה הוא ממה שכתוב במגילה (פרק ט', פסוק כב) "לעשות אותם ימי משתה ושמחה", דבעינן היכר למשתה ולשמחה שהם משום פורים.
וא"כ לכאורה קשה, כיצד פסק השו"ע דמותר לישא אשה בפורים ולא חשש להיכר של שמחת פורים, ומאידך לענין פורים שחל בשבת, פסק דיש לדחות הסעודה לאחר השבת?
ובפשטות יש לחלק בין הנישואין עצמם דמותר לקיימם, לבין הסעודה, דכלפי הנישואין עצמם לא מצינו איסור של עירוב שמחה בשמחה לענין פורים, אולם כלפי סעודת פורים, כאשר יש סעודה נוספת כמו סעודת שבת, אזי אין היכר שהסעודה היא לכבוד פורים ולכן אסור (וכן פירש בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' קלח)). ובאמת שהלבוש סבר שאין לקיים סעודת נישואין בפורים. ולפי הלבוש היה מקום לדון אם מותר לקיים סעודת מילה בפורים. (והלבוש עצמו דן בזה, אולם מסיק למעשה שכן יש לקיים סעודת המילה בפורים).
אולם המג"א חילק דדווקא כאשר חל פורים בשבת אזי סעודת פורים לא ניכרת, כיוון שבכל אופן מקיימים סעודת שבת. אולם כאשר מקיימים סעודת נישואין וכדומה בפורים, אזי סעודת הנישואין היא זו שלא ניכרת, ובזה אין בעיה, ולכן שפיר דמי לקיים סעודת נישואין בפורים. (למעשה מסיק המג"א לחומרא דיש לקיים החופה בי"ג באדר).

הדרכי משה ביאר באופן קצת אחר וז"ל "ואין להקשות מהא דקיי"ל בסימן תרפ"ח בשם הירושלמי דאסור לעשות סעודת פורים בשבת. דשאני התם דאין עשיית סעודה בשבת תלויה בב"ד ולא מקיים מה שכתוב לעשות ימי משתה, אבל בכה"ג שהכל בא ע"י שמחה שעושין מעצמן ולא מחוייב בה כבר ל"ש זה". והיינו שסעודת שבת שהיא חובה וקביעא וקיימא, לא מינכרא מילתא דסעודת פורים כאשר מקיימה בשבת. אולם סעודת נישואין שהיא באה ע"י האנשים, כן יש היכר לסעודת הפורים.
ומ"מ חזינן דלמעשה שפיר דמי לקיים סעודת המילה בפורים.
ועוד יש להביא בזה נותן טעם לשבח, דברי התוס' (מו"ק ח: , ד"ה מפני) "וסעודת ברית מילה מותר לעשות בחול המועד, דליכא שמחה כדאמרינן בפ"ק דכתובות דלא מברכין שהשמחה במעונו משום דאית ליה צערא לינוקא. אי נמי כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה וכו'. ועי"ל דלא חשיבי שמחה בשמחה כי אם סעודת נישואין לבד".
ומבואר בדברי התוס' ג' הסברים מדוע אין איסור לקיים סעודת מילה בחוה"מ (ובפשטות הוא הדין ליו"ט), א. משום דלא חשיבא שמחה (משום צערא דינוקא). ב. כיוון שזמנו קבוע אינו נדחה. (ויש שהוכיחו מכאן דמשמע דסעודת המילה היא חיוב ממש ואכמ"ל) ג. דרק בסעודת נישואין חשיב שמחה בשמחה.
והיינו כפי שראינו לעיל, דשמחת המילה אינה חשובה כשמחה לענין 'אין מערבין' (או משום צערא, או משום דרק בשמחת נישואין נאמר דין זה). וכאן מצינו טעם נוסף להיתר דהוא משום דזמנו קבוע, דסעודת המילה היא ביום הברית, ודלא כנישואין שביד האדם לבחור.
וכלפי הדין דאין עושין מצוות חבילות חבילות, הנה לפי הטעם דהוא משום שנראה עליו כמשאוי, לכאורה אפ"ל דאינו שייך בזה. מכיוון דמצוות המילה זמנו קבוע, ומה' יצא הדבר דחל ביום הפורים, ולא כיון לזה, וממילא לא נראה כמשואי.
וגם לפי הטעם דהוא משום שיהא ליבו פנוי למצווה, מ"מ כתב המגן אברהם (סי' קמז ס"ק יא) שהאיסור לעשות מצות חבילות חבילות הוא רק כאשר מחוייב בדבר מעיקר הדין, אולם אם אין עליו חיוב לעשות את המצוה אלא אם מקיימה יש בכך ענין, אין איסור לעשות מצוה חבילות חבילות. וממילא לגבי סעודת המילה הרי בעצם סעודת המילה, בפשטות אינו חיוב אלא מנהג, וכלשון השו"ע (יו"ד סי' רסה סע' יב) "נוהגים לעשות סעודה ביום המילה", ולכן לא שייך כאן האיסור.
עוד יש להביא דעת התפארת ישראל על משניות מס' שבת (פ"ב מ"ב) שכתב שדין זה לא נאמר אלא כשאדם אחד עושה שתי פעולות כאחת, אך כשעושה רק פעולה אחת ויוצא בה ידי חובת שתי מצוות אין כאן משום מצוות חבילות חבילות. וממילא בכה"ג שמקיים סעודה אחת ומקיים בזה סעודת פורים וסעודת המילה אין בזה בעיה.
וממילא עולה דלא רק דאין בעיה לקיים סעודת מילה בפורים משום "אין מערבין שמחה בשמחה", אלא דהיה מקום לומר דבעינן שיעשה ב' סעודות אחת לשם פורים ואחת לשם המילה. אולם כפי שנתבאר דלא שייך בזה "אין עושין מצוות חבילות חבילות", ולכן אפילו בסעודה אחת יכול לקיים גם סעודת פורים וגם סעודת המילה. וזוכה "לקיים ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" ששון זו מילה.

העולה למעשה:
מי שיש לו ברית בפורים יכול לכתחילה לעשות סעודת ברית ביחד עם סעודת פורים.