שאלה

קורא מגילה שבאמצע המגילה אמר: "עכשיו כולם להגיד ביחד", האם יצאו השומעים ידי חובתם?

תשובה

השומע את המגילה לסירוגין, דהיינו שהפסיק באמצע, בין בשתיקה בין בדיבור, יצא ידי חובתו.
● לכתחילה לא יפסיק בדיבור באמצע קריאת המגילה. וגוערין במי שמפסיק.
● קהל שצריך לזרז אותם לומר הפסוקים שנהגו לאומרו ביחד, אין למחות בבעל קורא שמפסיק את המגילה כדי לזרזם.
● הפסיק את קריאת המגילה מחמת אונס, והפסיק כדי לגמור את כולה – דהיינו כדי לקרוא את כל המגילה מתחילה ועד סוף – צריך לקרוא את כל המגילה שוב.
● המפסיק בדיבור בין הברכות שקודם המגילה וקריאתה, צריך לברך שוב.

מקורות

שאלה:
קורא מגילה שבאמצע המגילה אמר: "עכשיו כולם להגיד ביחד", האם יצאו השומעים ידי חובתם?
תשובה:
הקורא את המגילה והפסיק באמצע בדיבור "עכשיו כולם להגיד ביחד" הקריאה כשרה והקורא והקהל יצאו ידי חובתם (שו"ע או"ח תר"צ סע' ה'), ומעיקר הדין נראה שמותר אף לכתחילה לומר כן, ולכן אין צריך למחות ביד מי שעושה כן.
הרחבת הענין:
המשנה בתחילת פרק השני של מסכת מגילה (יז.) כותב "קראה לסירוגין … יצא". ומספר לנו הגמ' שלא ידעו רבנן הכוונה של המילה 'סירוגין' עד שלמדו כן מהאמה של רבי, שהכוונה על מי ששמע המגילה לא בבת אחת אלא שמע קצת מהמגילה ופסק ואז שמע עוד קצת עד שסיים את המגילה. ועל קריאה כזה פוסק המשנה שיוצאין ידי חובה. והנה לענין מי שפסק כדי לגמור את כולה דהיינו שפסק מלקראות שיעור זמן שבו יכול לקרות את כל המגילה מביא הגמ' שיטה שאז צריך להתחיל שוב מהתחלה. אולם הגמ' מסיק שאף במקרה כזה – שפסק כדי לגמור את כולה – אין צריך לחזור לראש, ומתחיל ממקום שפסק.
וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' תר"צ סע' ה') שקורא את המגילה לסירוגין יצא ידי חובתו. ומוסיף השו"ע שהדין כן אף בפסק כדי לגמור את כולה. ומסביר הרמ"א שדין זה הוא גם כשדיבר באמצע המגילה.
אולם דין זה הוא רק בדיעבד – שאם הפסיק באמצע המגילה ואף אם דיבר אין צריך לחזור לראש, אולם לכתחילה אין לדבר ולהפסיק באמצע המגילה. ואומר הרמ"א שגוערין במי שמדבר באמצע המגילה. ובטעם הדבר כותב המשנה ברורה (שם ס"ק כ') שכיון שהתחיל במצוה ובירך עליו אין לו להפסיק עד שגומר את המצוה. וכן כותב גם מרן בסי' זו בסע' י"ג ולקמן בסי' תרצ"ב סעי' ב' שאין לשוח באמצע המגילה.
והנה בנידון דידן שהבעל קורא מזרז את בני הקהילה לומר את הפסוקים שנהגו לאומרם כל הקהל יחד, יש לצדד שמותר אף לכתחילה. שהנה נפסק בשו"ע (סי' תר"צ סע' י"ג) שמותר לדרוש פסוקים במגילה בעת שקוראה לצאת בו ידי קריאה, דהיינו שהוא קורא פסוק אחד ואז דורשה ואז ממשיך לפסוק הבא, וכן הלאה. ויותר מזה מביא המג"א (ס"ק כ"א) מהלבוש שהיה אומר 'שם רשעים ירקב' בעת שהקורא הגיע ל'המן'. ואף שהשעה"צ (ס"ק נ"ז) אומר שאין נכון לנהוג כן, זהו רק מחמת שהאומר כן בעת ששומע הקריאה עלול לפספס מילה או שתיים שאומר הקורא בעת שהוא אומר 'ושם רשעים ירקב'. וחשש זו אינה קיים כשזה הקורא עצמו שמדבר. נמצא שמעיקר הדין כיון שהוא מענינו של יום ומענינו של קריאה לא חשיב הפסק. ואם כן יש גם לדון להתיר לבעל קורא להזהיר להקהל לקרוא ביחד כיון שהוא גם מעין הקריאה. [הרמ"א בסי' תר"צ סע' י"ז מביא מנהג זו, ובמשנה ברורה מובאים ב' טעמים לאמירת פסוקים אלו, או משום שמחה (ס"ק נ"ח בשם המרדכי) או כדי לעורר וללמד את הילדים (סי' תרפ"ט ס"ק ט"ז בשם הלבוש).] ואף שאיני בא לתמוך במי שנוהג מנהגים חדשים שלא ראינו אבותינו שנהגו בהם, מ"מ נראה שאין חייב לגעור בו שלא לעשות כן שוב כיון שנראה שמעיקר הדין מותר להפסיק כן.
עוד כדאי לציין שהשו"ע (סי' תר"צ סע' ה') כותב שאף אם הפסיק כדי לגמור את כולה עדיין יצא ידי חובתו. אולם יש מחלוקת גדולה אם הדין כן בכל עניין, שיש שסוברים שהמפסיק כדי לגמור את כולה אם זה היה על ידי אונס, צריך לחזור לראש. אם כן אם היה צריך להפסיק את קריאת המגילה מחמת שום אונס, שלא היה יכול לקרוא אז את המגילה, לשיטות אלו צריך לקראות את כל המגילה שוב. המשנה ברורה (ס"ק י"ח) מביא שפוסקים כשיטה זו ולכן יצטרך לחזור לראש.
ולענין אם הפסיק בין הברכות שקודם המגילה לתחילת קריאתו, כותב המשנה ברורה (תרצ"ב ס"ק ט') שהוי הפסק וצריך לברך שוב.
העולה לדינא מכל הנ"ל:
● השומע את המגילה לסירוגין, דהיינו שהפסיק באמצע, בין בשתיקה בין בדיבור, יצא ידי חובתו.
● לכתחילה לא יפסיק בדיבור באמצע קריאת המגילה. וגוערין במי שמפסיק.
● קהל שצריך לזרז אותם לומר הפסוקים שנהגו לאומרו ביחד, אין למחות בבעל קורא שמפסיק את המגילה כדי לזרזם.
● הפסיק את קריאת המגילה מחמת אונס, והפסיק כדי לגמור את כולה – דהיינו כדי לקרוא את כל המגילה מתחילה ועד סוף – צריך לקרוא את כל המגילה שוב.
● המפסיק בדיבור בין הברכות שקודם המגילה וקריאתה, צריך לברך שוב.