שאלה

האם אפשר לאבל לומר קדיש לאמו, וגם לכוון בשביל אבל אחר שאנוס למצוא מנין?

תשובה

בוודאי שיוכל להגיד קדיש ולכוון שיעלה לשני מתים, ואף זה מצווה גדולה.

מקורות

תשובה:
א. הנה ראש המדברים בסוגיא זו זה הראנ"ח ח"א סי' עז' ששם הראנ"ח דן ממש בכעין קושיא זו ושם הוא מדבר על אדם שקיבל על עצמו לומר קדיש עבור אשתו המנוחה ואח"כ מת אביו והראנ"ח כותב שאין בעיה שהקדיש יהיה בשביל שתיהם והוא מנמק את עצמו וז"ל "ואע"ג דבלאו הכי הוה צ"ל קדיש בעד אביו מ"מ זכרון אחד עולה לכאן ולכאן" ודבריו מובאים גם בבני חיי חו"מ סי' רמא' אות כה' להלכה.

הרי שמבואר בדברי הראנ"ח שיסוד ההיתר הוא בגלל שזכות הקדיש יכולה להתחלק לשנים ואין בזה שום בעיה וממש כדברים אלו כתב בספר בן איש חיל [מחברו הוא הבן איש חי] ח"ב [דף כה'] דרוש ב' לשבת הגדול ששם הוא כותב וז"ל "ומנ"ל לומר דאין מגיע לה תועלת שלימה מן הקדיש אם מכוין ביה על אביו ג"כ" דהיינו שגם הבן איש חיל נוקט באותו יסוד של הראנ"ח שקדיש מתי שאדם אומר לשני אנשים זה כלל לא נגרע בגלל הבן אדם השני שהוא אומר בשבילו.

וביתר ביאור כתב זאת הציץ אליעזר ח"ז סי' מט' פ"ז אות א' וז"ל "אלא הוא גדר של כולו לזה וכולו לזה דעצם האמירה כשלעצמה הרי צריכה להיות רק לשם יחוד קודשא בריך הוא בלבד בלי שום מחשבת חוץ כלל של כדי לעשות נחת רוח לאיזה נשמה להצילה מדינה של גיהונם וכדומה וכו' אלא דבהיות דנשמת פלוני או אלמוני היא הגורמת שבגינה יקלס פלוני שמיה רבא באמירת קדיש ושיענו אחריו עדה שלימה איש"ר לכן יש לה עלייה על ידי כך וא"כ כל שב' או יותר המה בגורמים שיגידו וישבחו בכזאת ישנן לכולם יחד בדיוק אותו העליה שיש לנשמה יחידה ע"י אמירת הקדיש וענית איש"ר שנשמעים בגינן בעולם עשיה זה ושגורמים לרעש בעולמות העליונים להודות ולהלל לשבח ולפאר לאל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ".
הרי שלמדנו מדברי הציץ אליעזר ביתר ביאור שגם אין שום בעיה שדבר אחד יתחלק לשתים וכולם מקבלים בדיוק את אותו שכר בשמים.

והנה מי שחולק על כל הנ"ל זה האגר"מ יו"ד ח"ד סי' רנד' והוא מדבר שם על אדם שהוא מקבל כסף בשביל לומר קדיש בשביל אנשים והוא רוצה לקבל כסף מעוד מישהו בשביל לומר קדיש בשביל הקרוב שלו והאגר"מ פוסק שרק אם הוא יוכל לומר קדיש בשביל כל אחד ואחד זה יועיל ואם לא זה לא יועיל.

ב. ועתה נבא לבאר ראיותיהם ונימוקיהם של הפוסקים הראנ"ח מדמה זאת לאחד שקיבל על עצמו לצום כל הבה"ב של השנה ואירע בזה תענית חובה שזה עולה לו.

בשו"ת בית יהודה עייאש ח"א חאו"ח סי' יט' גם דן בשאלה דומה לזה באחד שרגיל ללמוד כל יום כמות מסוימת של משניות ויש לו עוד סדר מסוים שהוא עושה ואירע ששתי הסדרים שהוא עושה יצאו באותו יום האם הוא יוצא בזה שהוא למד את הסדר השני באותו יום או לא והבית יהודה דימה את זה לדין המובא בסי' תקסח' סעיף יא' שהב"י מביא ממהרי"ל סי' קיח' שמהרי"ל כותב שאחד שנדר להתענות ארבעים יום רצופים ואירע בזה תענית חובה שבזה אנחנו אומרים שהתענית חובה עולה לארבעים יום האלו וא"כ רואים שדבר אחד עולה לכאן ולכאן ומהרי"ל מדמה זאת לגמ' בחגיגה ז: שאדם יוצא יד"ח שמחה בחג ע"י קרבן חטאת ושלמים ושאר קרבנות אע"פ שהוא יוצא עם זה את שתי המצוות בפעם אחת אז רואים שזה עולה לכאן ולכאן.

ובאמת זה לא דמי כולי האי כי במקרה של מהרי"ל כל מה שהוא קיבל על עצמו זה לצער את עצמו ארבעים יום רצופים ולמעשה הוא הצטער וכך גם בגמ' בחגיגה הענין הוא להיות שמח ולמעשה הוא שמח משא"כ כאן הענין הוא שיהא זכויות לאביו או לעוד אנשים שהוא אומר עליהם קדיש ולכן לא נ"ל שזה קשה על האגר"מ ובאמת חילוק זה מבואר במהרי"ל עצמו כי המהרי"ל אומר בסוף הדברים שא"א לנדור שתי נדרים על אותו זמן.

אבל לכאורה למה שזה יותר דומה זה למחלוקת של המג"א והט"ז בסי' רפח' שהשו"ע בסעיף ד' פוסק שאדם שהתענה בשבת תענית חלום צריך להתענות ביום ראשון על זה שהוא צם בשבת והמג"א ס"ק ג' מביא משו"ת משאת בנימין סי' צג' שאם יום ראשון זה תענית חובה הוא צריך להתענות יום אחר במקום והוא מביא שהש"ג כתב שהוא לא צריך יום אחר והוא מדמה את זה למהרי"ל הנ"ל והמג"א מסכים אם המ"ב וטעמו משום שפה זה ענין של כפרה וא"א שיום אחד יכפר על שניהם והט"ז בס"ק ג' הסכים עם הש"ג.

ולכאורה היה מקום לדמות את זה שכמו שבכפרה נחלקו המג"א והט"ז האם יום אחד יכול לעלות בשביל שתיהם כך גם פה שזה ענין של זכות האם זה יכול לעלות בשביל שניהם וכן בבית יהודה הנ"ל הוא דן בדמיון זה ובעיקר נראה שהוא מסכים שלפי שיטת הש"ג והט"ז באמת יהא ראיה שזה עולה בשביל שתיהם אבל עדיין יש לחלק לפי האגר"מ שאולי בכפרה זה שונה מזכויות שזכויות לא מתחלקות אבל פה למעשה התעניתי ויש לדון בזה טובא.

אבל לכאורה יש לנו נדון מפורש ע"ז בפוסקים שהמג"א בסי' קלב' ס"ק ב' דן באחד שאומר קדיש על אביו בתוך השנה ואח"כ מתה אמו המג"א מביא ממהר"ן שהוא מקבל את כל הקדישים גם בשביל אמו ובמחצה"ש הוא מביא שהא"ר חלק על המג"א בזה והא"ר טוען שאטו אחד שמתו אביו ואמו בתוך היב' חודש מקבל שני קדישים אלא זה עולה גם לאביו וגם לאמו ולכאורה אפש"ל שהמחלוקת בין המג"א לא"ר זה אותו מחלוקת של האגר"מ אם שאר האחרונים ובאמת במנח"י ח"ג סי' קמד' אות א' מביא ראיה מהמג"א הזה כהאגר"מ.

אמנם בבאר משה ח"ד סי' צז' דוחה ואומר שגם המג"א בעיקרון אוחז שקדיש אחד עולה לכאן ולכאן רק הוא אוחז שעדיין יש לו זכות הן מצד אביו והן מצד אמו ולכן הוא דוחה את האגר"מ וכותב כשאר האחרונים.

ג. בקרן לדוד סי' לב' הוא מגיע מצד אחר ואומר שפה יש בעיה מצד דבר שבחובה אינו בה אלא מן החולין ולכן שאלתו היתה במקרה שאחד קיבל כסף מאלמנה להתפלל עבור בעלה המנוח ואח"כ מת אביו והקרן לדוד אומר שמכיון שכבר כולם נהגו להתפלל לפני התיבה מתי שמת אביו זה מוגדר כדבר שבחובה וכלל גדול בידינו כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ומכיון שהוא כבר התחייב למשהו אחר זה לא יכול לעלות גם בשביל אביו.
וממילא כמובן כל הראיות שהבאנו באות ב' לא רלונטיות כי פה זה בעיה אחרת לגמרי מכיון שזה דבר שבחובה ולכן גם אם היינו אומרים שהקדיש יכול להתחלק לשתים יש פה בעיה שכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין.

בציץ אליעזר הנ"ל אות ב' כותב שלפ"ז אם זה כמה נפטרים זרים שאז הוא לא חייב לאף אחד אז אין כלל בעיה לפי הקרן לדוד ודון מינה למקרה דידן שפה הוא כבר התחיל לומר לאביו וגם הוא לא מקבל כסף וממילא זה לא חובה עליו וממילא גם לפי הקרן לדוד במקרה הנ"ל הוא יוכל לומר קדיש גם על הבן אדם הזה.

העולה שחוץ מלפי האגר"מ והמנח"י כל הפוסקים הקילו שאפשר להגיד קדיש בשביל ב' נפטרים [וכן יש להוסיף שבדובב מישרים ח"ב סי' טו' מיקל בזה וכן בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' כט' אבל מטעם שהוא אומר שלעולם האבא מקבל את כל הזכויות כי ברא מזכי אבא רק לפי המהרש"ם לא ברור שהנפטר יקבל את הזכויות] ולכן מעיקר הדין ודאי שיש להקל בזה.

העולה למעשה: בוודאי שיוכל להגיד קדיש ולכוון שיעלה לשני מתים, ואף זה מצווה גדולה.